בעיה של קונספציה - מחשבות נוגות על הבלוגוספירה הישראלית
מאת ימי גליק | 33 תגובותרשימות היא הטעות העצובה (ואולי המזיקה) ביותר שקרתה לבלוגוספירה בישראל בימי קיומה. למה?
הבלוגים, כפי שוודאי ידוע לכם, אינם עשויים מקשה אחת. רובם מתארים את יסורי נפשם של כותבים רגישים, את יומן המבצעים של בני עשרה, מכתבים ושירים למגירה ודעות וטענות מגוונות. גם מבחינת איכותם הם נבדלים זה מזה כשחלקם כתובים ביד אמן ומרביתם לא.
מערכות הבלוגים שקמו בארץ, כמו זו של ישראבלוג, קיבלו בידיים פתוחות את כולם וסיפקו להם אכסניה. כדרכן של אכסניות התנאים לא משהו וחשוב מכך, אתה לא ישן לבד בחדר. מצד אחד שלך מקבלת "מכופפת הבננות" אורחים ומצד שני ממלמל לו "ירוק עולה" סיפורי אליפות. זה התאים ללא מעט אנשים אבל לרבים אחרים, ובמיוחד לאלה הרוצים תנאים משופרים מאלו כדי להגג בציבור זה פשוט לא נראה סביר.
מאחר ומערכות בלוגים דוברות אנגלית לא תמכו בעברית בהצטיינות וגיור סביר של מערכות למשתמש בודד עוד לא נראה באופק שקע העסק בתרדמה עבור אוכלוסיה זו. ואז, במאי 2003 באה רשימות.
אורי וירדן אמונים היטב על הקשר בין צורה ותוכן והאתר שהקימו נראה נפלא ותפקד מצויין כשהוא מארח כמה מהדמויות הבולטות בסצנת האינטרנט המקומית (מי אמר דרור פויר וגדי שמשון), וכן כמה סופרים צעירים ואנשי אקדמיה. זה נראה טוב, טוב מאד, ותנאי ההצטרפות נראו סבירים ביותר שהרי מי לא רוצה "אנשים שיודעים לכתוב באופן שיעניין קהל קוראים סקרן שמחפש תכנים איכותיים ומקוריים"? אלא שמישהו היה צריך לבחור אותם ומכאן הכל השתבש.
חייבים יד עורכת באינטרנט, אחרת מקבלים את Google News ופתיחה של הרישום לכניסת ההמונים היתה הופכת את רשימות לעוד ישראבלוג, אך מה שהתפתח למסיבת "חבר מביא חבר" יצר את מועדון החברים שהוא רשימות של היום. מה שהיה אמור להיות רשת ההילטון של הבלוגוספירה הישראלית נדמה לנסיון עצוב מעט ליצור את השולחן העגול של מלון Algonquin, קרי - לייצר סוג של אליטה תרבותית מצומצמת אך משפיעה. הכשל בכל הרעיון הוא הדרישה מאנשים עם מעט כבוד עצמי לבקש מ-"ועדת הקבלה" להתקבל לאתר כשהקריטריון היחיד הוא רצונה הטוב של אותה ועדה. זה משאיר שני סוגים עיקריים של מבקשים: חברים ומי שאינם חסים על כבודם. זה לא יכול להגמר טוב.
אין לי טענות אל השניים על שבחרו בדרך זו עבור עצמם. אם המחיר של לפתוח את רשת הילטון הוא לדבר כל היום עסקים ולהיות ההורים של פריס, אני לא בטוח שהייתי בוחר בדרך זו בעצמי. ההעדפה לשקוע במעגל הנעים והחמים של המקורבים חברתית ואידאולוגית היא טבעית ומובנת אבל בני אדם, היה לכם את הכלי הטוב ביותר בנמצא לניהול קהילת בלוגים! זהו? זה מה שאפשר לעשות עם זה?
למרבה הצער, כמה מהכותבים שהיו יכולים להיות החלוצים והמובילים של "ההילטון של אתרי הבלוגים" מצאו את מקומם ברשימות ונעלמו מעינו של קהל רחב בהרבה משהיה יכול להיות להם. במובן מסויים האתר מילא את הנישה, אך לא סיפק את הסחורה ובכך גרם נזק לא מועט לבלוגוספירה הישראלית.
אפשר להציע?
פיתחו מותג נוסף בעל תנאי כניסה מוסכמים וברורים. רשאים לפתוח בלוג כל מי שכתב ספר, מי שפתח תערוכה, הקים אתר. מי שעשה סרט, כתב תזה, פרסם מאמר בעיתון או מגאזין נחשב, מי שהקים עסק. בקיצור, כל מי שעשה משהו משמעותי בחייו. לא, לא הכל יהיה מעניין, זה בסדר, גם ברשימות לא הכל מעניין.
את דף הבית הפכו לפורמט מגאזיני והציגו בו קטעים מהפוסטים הנצפים ביותר. הגבילו את המשלוח לפוסט אחד ליום עבור כל כותב - גרפומניה זאת מחלה, מי כמוני יודע.
המצב הולך ומשתנה וכלים כמו גיור הוורדפרס של רן יניב הרטשטיין המאכלס את הבלוג שלנו ו- הבלוג העסקי החדש של גלובס מספקים אפשרויות ביטוי למי שעד היום דמם או בחר בפתרונות אלגנטיים פחות. עדיין, יש יתרון עצום לאתר בלוגים איכותי עם מגוון של כותבים מוכשרים. רשימות, עוד לא מאוחר להשתנות!
ימי, את קצת טוחן דברים שכבר נידונו ונדושו, אבל אתה מתעלם מהעובדות, ולכן רצוי להגיב:
האשמה שלך של החבר מביא חבר היא בלתי מבוססת בעליל, ועל גבול הדיבה, מעט מאוד מהכותבים ברשימות הכרנו או אנחנו מכירים מהחיים, ומעט מאוד אנשים מצהירים על עמדתם הפוליטית בעת הבקשה להצטרף. המכרים היחידים שלי שם הצטרפו בשבועות הראשונים כשהיינו צריכים גרעין ראשוני כדי לשדר מה זה בעצם.
תנאי הקבלה הם בדיוק מה שכתבת, רק יותר קשוחים - בדרך כלל, ספר אחד, תערוכה אחת, לכתוב באתר אחד ברשת, וכדומה לא מספיקים. מה כן? תראה את מי שנמצא כרגע ב"חדשים", לא ממש תנאי כניסה פאר-פטצ'ד וממש לא מועדון חברים.
יש אצלנו מגוון כותבים ברמת ה"הזדמנות השווה" (מלבד תנאי הקבלה) יותר גדול מכל פלטפורמה _סלקטיבית_ אחרת. מה שאתה כותב פשוט לא מתחשב בעובדות.
אני מברך לגמרי על היוזמה של בלוגס ואת רן אני בכלל מעריץ - יזם רשת עצמאי מהסוג שרק ירבו אצלנו. אבל אני לא רואה את רב הכותבים אצלי נאבקים בוורדפרס על בסיס יום-יומי. היוזמה של בלוגס פשוטה יותר להצטרפות, ומצוינת, אבל ממוצבת הרחק מתחומים לא עסקיים.
כשרשימות עלה בקיץ 2003 הבלוגים בארץ היו במקום אחר לגמרי. תודה לאל, הם כבר לא שם.
[…] תגובה שהיתה צריכה להיות טראק באק. עוד לא התרגלתי… (-: […]
אורי,
אינני טוען כי רשימות לוקה בנפוטיזם אלא כי מנגנון הסלקציה של רשימות מרחיק מעצם קיומו את מי שאינו קרוב מאד למעגל הפנימי. כל מנגנון שאינו מבוסס על קריטריונים ברורים יהפוך, מרצון או מאונס, למנגנון "חבר מביא חבר".
יותר מכך, אינני מלין על מה שרשימות עושה (נהפוך הוא, אני קליינט מרוצה של רשימות מיום הקמתה) אני מבכה את מה שהיא לא עושה ואת העובדה שבזמן שהיא לא עושה את זה - מייצרת אכסניה איכותית לכלל הכותבים האיכותיים - היא חוסמת מעצם קיומה התפתחות של אכסניה שכזו.
התכוונתי למה שאמרתי בפסקה הראשונה אבל גם אנשים טובים טועים. אפשר לתקן ובפוסט הצעתי איך. חבל יהיה להתפס רק לצד של הביקורת, לא לזאת כיוונתי.
לדעתי, אם עכשיו רשימות יפתחו את השערים לכל אדם בלי צורך בכלל בתנאי קבלה - אתם תראו שלא נרשמים לשם בכלל ילדות בנות 14. נוצרה קהילה עם אווירה מסויימת שמושכת סוג מסויים של כותבים. לכן לא תבוא לשם ילדה בת 14 שתהיה היחידה שם.
צריך לתת לקהילות להתפתח בעצמן. לא לשלוט על ההתפתחות שלהן, לפחות לא יותר מדי. סמכו על אנשי הקהילה שידעו לנווט את התחושה של הקהילה, וליצור תכנים ברוח אחידה.
וכמובן שאתר בלוגים חייב להיות בראש וברשונה קהילה. הוא לא אתר "תוכן" יותר מהבלוגיה של תפוז או ישרא. את זה חשוב להפנים, ויש לי הרגשה שפה קבור הכלב.
מה קורה, ימי יקירי?
אני לא שטוח שירדתי לסוף דעתך. לא הבנתי את הנזק הגדול שנגרם לבלוגספירה הישראלית בגלל רשימות.
פונקציית העריכה היא הכרחית במקרה הזה ואני חושב שתנאי הכניסה לרשמות יכולים היו להיות מחמירים יותר (בואו נודה, כמה מהכותבים החדשים משעממים תחת), ולא רק בהקשר של מספר פירסומים / ספרים / תערוכות. גם "סתם" כותבים מרתקים - כמו מילי דיוויס לדוגמה (אולי הבלוג החביב עלי) - יכולים לספק את הקורא. אבל בהחלט לא מדובר במסיבת חברים. על עצמי אני יכול להעיד שאת הרוב המוחלט אינני מכיר, ואני שם מהיום הראשון.
דווקא אהבתי את הצעות השיפור שלך.
וימי - אחרי כל השנים האלה יחד הייתי מצפה שתדע לאיית את שמי: פויר. לא פוייר…
וסליחה על ריבוי טעויות הכתיב. "בטוח" ולא "שטוח". "רשימות" ולא "רשמות"
דרור! הרבה זמן…
רשימות יושבת על נישת אכסניית הבלוגים האיכותיים וכל עוד היא תופסת את הנישה כמעט בלתי אפשרי למנועי בלוגים אחרים לחדור לאותה נישה ולא ממש שווה להקימם. לטוב ולרע
ההיסטוריה הטילה על אורי וירדן להיות אותה אכסנייה וקשה היה למצוא שני אנשים מתאימים מהם לעשות זאת. אני חושב שאפשר היה לעשות זאת אחרת והיום כבר חייבים לעשות זאת אחרת. הפנים של רשימות הם הפנים של הבלוגים האיכותיים ברשת ופייר - אני מה זה מאוכזב. כמשתמש, לא יתכן שיהיו ברשימות רק שלושה וחצי בלוגים שיעניינו אותי.
בעניין החבר-מביא-חבר. אני לא טוען שהכותבים האחרים הם כולם חברים של ירדן, של אורי או שלך. אין פה קנוניה. עם זאת, תסכים איתי שיש שם לא מעט כותבים שקשה להסביר את צירופם במונחים אובייקטיביים. הם הופכים להיות המסה הקריטית של רשימות וזה מראה שכוס התה של צוות הקבלה כבר אינו מדד מספיק.
בעניין תנאי הקבלה, השאלה היא (עדיין) לא אם התנאים צריכים להיות מחמירים או מקלים. נתחיל בכך שהתנאים צריכים להיות ברורים וידועים.
ובעניין הפוייר - בושות, תוקן.
מה עם בלוגרים ישראלים שכותבים באנגלית? זה נהיה מעין טאבו, אבל לא מעט חומר איכותי נכתב בידי ישראלים באנגלית מן הטעם הפשוט שכך ניתן להגיע גם לקהל בינלאומי. מכיוון שרוב הבלוגרים הישראלים קוראים אנגלית לא פחות טוב מעברית, יש בכך לא מעט הגיון. הייתי רוצה לראות אתכם עוסקים קצת בסוגיה הזו.
רשימות, כמו ויקיפדיה, נוגדת את רוח החופש של האינטרנט. ברשימות, אם אין לך אישור מבעל הבית, אתה לא יכול לפתוח בלוג. (בויקיפדיה, אם לא הצלחת להשפיע על ההמון, הם ישכתבו את התוכן שיצרת.)
סוף הצדק לנצח, והיום הבלוגים הנקראים ביותר נמצאים בישראבלוג. ישרא הוא גם המתקדם יותר מבחינה טכנולוגית, בלי לבלבל את המוח בסגנון "אנחנו קובעים את תקינת אתרי האיטרנט".
אתה רואה למה צריך את רשימות? כי אם היית שם, לא הייתי צריך לחכות שאורי יגיב אליכם, ואני אקרא מאיפה, ואז אכניס את הפיד שלכם לסייג'.
כן, אני יודע שזה רק מראה את חוסר העדכניות שלי.
בסדר, אבל למה אתה רוצה שדווקא הם יעשו את זה?
קונספציה אינה גוף עיסקי, למה אתה לא מקים פרוייקט כזה?
אודיסאוס האמת שלפי דעתי ( אני קצת משוחד ) המערכת המתקדמת והטובה ביותר היא מערכת בלוגים הצעירה.
http://www.blogim.org.il/
נכון, המערכת באמת לא מקושרת לשום פורטל גדול ולכן לא יכולה למשוך כמות גולשים כמו מערכת ישראבלוג או הבלוגיה של תפוז אבל מבחינת אופציות, הנאה ואיכות היא מציגה גישה אחרת.
עידן, תתחדש על המערכת ושיהיה לך בהצלחה. אני לקוח ותיק (ומשלם) של ישראבלוג ובתקופה הקרובה לבטח אשאר שם.
תודה.
"רשימות" צריכים לספק פלפורמה פתוחה לכולם,
נסיונות כמו http://www.blogim.org.il מהווים הסבר מצוין מדוע דוקא רשימות הכי מתאימים לספק פלטפורמת בלוגים עברית שלא תיפול מהמקבילות הלועזיות שלה.
הבעיה אינה בוועדה של רשימות - אלא במוסר העבודה של הכותבים. עכשיו אמנם מגבילים אותם בכמות אבל עדיין:
ברגע שהם מקבלים את הבלוג אין לאף אחד שליטה. הם כותבים שניים שלושה פוסטים שקשורים לקרדיט שניתן להם על ידי אורי וירדן, ואז מגלים שבעצם ההורים הלכו והם יכולים ללהג על כל נושא שבעולם וברמה נמוכה, כולל מסעדה או מאבטח הכניסה שעצבן אותם, ומקבלים קריאות עדוד של מחפשי אחוות בלוגרים מישרא.
כלומר - הטעות היא שהועדה משתתקת, ולא מדיניות הכניסה שלה.
ודיסקליימר: התרחיש הזה לא קרה אצל המקצועיים, כמו שמשון או מלצר.
בלוג משמש לניהול מוניטין, כפי שירדן ואורי שבים ואומרים, ומי שמנהל את הבלוג שלו באופן לא מקצועי, זוכה למוניטין רע ומה חבל - משליך על כל הפרויקט (רשימות).
אני רוצה לספר לכם משהו שהוא לא סוד כבר הרבה זמן:
אנחנו היינו מאוד שמחים למנף את הפטלפורמה שלנו תחת שמות נוספים וליצור עוד הרבה דברים כמו בלוגים שיתופיים, או פלטפורמה פתוחה לכל. דיברנו גם בעבר, וברצינות גמורה, על רצון לשחרר את הכל כקוד פתוח. אבל גם קוד פתוח דורש הרבה מאוד תיעוד והכנה בתוך הקוד (בעיקר אם אנחנו לא רוצים שביום השחרור יפילו כל פרויקט שאי פעם הרמנו)
אבל כרגע, אין לנו את משאבי הפיתוח הנחוצים, בעיקר בגלל שכל המערכת שלנו מבוססת ASP, ולך תמצא מתנדבים בתחום. אם היינו עושים את הבחירה היום, אני מניח שהכל היה בנוי ב-PHP.
ומה שציינה מיכל הוא נכון, לצערי, אבל אנחנו לא יכולים - פיזית או משפטית, להתחיל להתנהג כמו "עורכים", כי אנחנו לא.
והערה אחרונה על תנאי הקבלה: שלושה אלמנטים צריכים להשתלב, ואפשר למצוא אותם אצל כל משתתף (כנקודת מוצא) - מיקוד נושאי ברור הקשור לתחום שיש לכותב בו רקע מוכח, ופרסומים קודמים בתחום. חריגות ישנן בתחומים התמחות חריגים, למשל כאלה בהם פרסומים הם פחות מרכזיים. מסתבר שהדרישות האלה הן מעט מאוד, וגם הרבה מאוד.
טוב,
אני מגיבה אחרי שלא קראתי את שאר התגובות וזאת מכיוון שהבנתי שיש פה אינטריגות ועניינים אישיים.
אני רוצה - מבלי לקחת צד בסיכסוך אישי - להצטרף לכתוב בפוסט והלגיד משהו אפילו יותר חריף: זו אליטה סגורה, זה הפלייליסט של של האינטרנט, זה פשוט נורא.
בעברי, נתקלתי בחיפוש אחר כותבים שכתיבתם עשויה לעניין אחרים. כותבים שיש להם מה להגיד, מה לספר. הגשתי כמו כולם בקשה ונדחתי. נדחתי על רקע של סינופסה מוחית אחת ולא יותר.
כיום אני כבר שנה ומשהו (המקרה הנ"ל היה לפני כ 11 חודשים) מריצה בלוג שלפי כמות הגלישה אליו (והעובדה שאני חוזרת וקוראת בו מדי פעם) היה יכול לעמוד ב'סטנדרטים' של הבלוגכלא שנוצר שם.
אבל קצת 'קקי ופיפי', קצת להראות שנשים יכולות לכתוב את המילה 'זין' בלי להיות דייק או שרמוטה והם פשוט מתנערים.
חבל.
ההצעה בפוסט מעולה. כל מי שעשה משהו, זכאי לכתוב. אני בטוחה שיהיה שם מאד מעניין דווקא כי אדם שעשה משהו ויש לו את הרצון לכתוב, עושה דברים מופלאים לפעמים.
TheRaveN
כצרכן של בלוגים ישראלים יש לי רק מילים טובות על רשימות. הפלטפורמה מצויינת ומבחר הכותבים מספק. רשימות וישראבלוג פרצו את הדרך בכיוונים אחרים וחשובים במידה שווה, ולמרות ריבוי האופציות הם עדיין מההוים פלטפורמות עיקריות.
לטעון שבגלל הדומוניננטיות של רשימות נחסמת הדרך לפלטפורמות אחרות יהיה לא נכון. בלוגים רבים נכתבים בוורדפרס (משהוא יכול לטעון שהבלוגים של יובל דרור או עידו קינן סובלים מחוסר פופולריות?) או אפילו בעברית בבלוגר של גוגל. נראה לי, במבט מהצד, שהבלוגוספירה בארץ מתבגרת והחשיבות של הפלטפורמה ככלי לשווק את הבלוג, או לשייכו לקהילה, נהיית משנית.
הינה איך שזה נראה מהצד שלנו:
http://tinyurl.com/gpgbg
LOL
אורי מה רע בתשובה פשוטה - זה פרטי, אני לא חייב כלום לאף אחד!
אורי,
לו היו תנאי הצטרפות ברורים ומפורטים באתר אפשר היה לענות בהפניה לאותם תנאים ולחסוך את ההתעסקות הלא נעימה עם האדון. שיטה בעייתית פוגעת בכולם, גם ביוזמיה.
בנוגע לתגובה הקודמת שכתבת: שים בדף הבית קריאה למתנדבים דוברי ASP ותראה איך תוך שבוע יש לך כמה וכמה.
לא יהיו? אשמח לעזור…
ימי, אני לא נוטה להתערב בדיונים על דברים שאני עושה. אבל בנושא המתנדבים, אני חייב לומר לך משהו. הייתי כבר בסיפור הזה בערך שבע פעמים. פרסמנו פניות בצורות שונות, בדף הבית, בקולקטיב, בפורומים. תמיד היו אנשים שהודיעו שהם רוצים לעזור. מתוכם נשארו בודדים כשהיה צריך אשכרה לכתוב קצת קוד. ועוד פחות כשהיה צריך לכתוב ממש משהו רציני.
לפתח מערכת ניהול תוכן לוקח הרבה זמן. וכולנו אנשים עסוקים.
אני לא בא לתלונות לאף אחד. לכולם יש עבודה ואפס חשק לעשות דברים בהתנדבות אחרי העבודה. בקיצור, ההצעה שלך לא פרקטית כיוון שאף אחד לא חושב על דבר שבמקומות אחרים בעולם מבינים ישר: רווח עקיף.
אז נכון שלא תקבל כסף על תכנות/עיצוב/כתיבת תוכן. אבל אצלנו במיוחד (אבל גם בשאר העולם) מתעלמים שפרוייקט פרובונו, או פרסום במקום הנכון, מביא רווח עקיף שלפעמים שווה הרבה יותר כסף מכסף בכיס.
רק שיהיה ברור. אסף רפאלי שעזר בפיתוח השדרוג של עמוד הבית של רשימות, קיבל קרדיטים בכל מקום אפשרי. אני לא לוקח בעלות על עבודה של אחרים.
הדוגמא האחרונה שלי לזה היא המפתח של ruby on rails. הבנאדם פיתח ושחרר את התוכנה שלו בחינם. עכשיו הוא שותף בחברה שהכנסותיה עומדות על מאות אלפי דולרים בחודש (ומתבססת על ROR), מרצה מבוקש ואפילו עשה רילוקיישן לארה"ב.
השורה התחתונה - מתכנתים היא הבעיה העיקרית שלנו.
אני לא מבין את ההתלהמות נגד רשימות.
אמרתי את זה בבלוג שלי בינואר
http://www.cybered.org/blog/archives/74
ישמעאל אמר פעם לשמן הסנילי על המאבק בסלקציה בכניסה למועדונים: זה כמו מסיבה של מקובלים… אם לא מזמינים את החנונים, הם לא צריכים להפגין נגד המקובלים, אלא לארגן את המסיבות שלהם ולא להזמין את המקובלים.
והבלוגס של גלובס הם סך הכל עוד אוסף של תפוזים מכאנים, התארגנות של מקובלים עם הון כסף/ידע. לנו החנונים יש את וורדפרס והקוד הפתוח… לכן המסיבות שלנו יותר מגניבות.
הטענות כנגד רשימות, חסרות בסיס ואינן ראויות.
את ההסברים לכך, אני לא צריך כבר לתת, כי בעלי אתר רשימות , כבר הגיבו.
ומה שנותר לי להגיד לך ימי:
טעית, בסוגיה זו, וחבל, לצאת חוצץ עם כל הכבוד ויש כבוד כלפיך כנגד אורי וירדן, להבא.
אני מצטער לומר, כקורא די קבוע של רשימות, ממתי שגיליתי את האתר, לפני כשנה ומשהו, שהמצב שם היום,פשוט מאכזב למדי.
בהתחלה, כאמור לפני קצת יותר משנההיה שם,לדעתי,לפחות, ריכוז של כותבים מעניינים ברובם, והיה פשוט מעניין להיכנס לשם על בסיס יומ-יומי, ולמצוא שם תכנים מעניינים.
היום- לפחות,לטעמי, מעט מאוד מכותבי רישמות באמת מעניינים.
ואגב, גם הרף של הוצאת ספר, לא אומר כלום, כי, בימינו, כל גרפומן יכול להוציא ספר, יש הוצאות שמתמחות בכך.
וכך, אנו "זוכים" כבר קרוב לחודש, למשורר כזה, שמפגיז בסביבות עשרה פוסטים ליום, שחלקם הדי ניכר מוקדשים ליחסי-ציבור וקידום יצירתו, ושהופתעתי לגלות בפעם אחת שנכנסתי לאתר שלו, כי הוא מספק שם לינק לקניית הספר שלו, שזה כמובן מובן בהחלט, אבל הוא גם נותן שם ציון לספר של עצמו.
ציון "10".
טוב, אם הנחתום לא יעיד, אז מי?
הפוסט עצמו, הוא פשוט העתקה של ביקורת על הספר החדש שלו, שפורסמה באחד מעיתוני סופהשבוע.
ועל הפוסטים של מואיז בו-הראש, פשוט חבל להשחית מילים.
ואלו עוד המקרים הטובים, של אנשים שהוציאו ספר, או משהו,
אבל יש שם כמה בלוגרים אחרים, שקשה להבין את מי הם מעניינים, מלבד את עצמם.
בקיץ שעבר, למשל, זכינו לפוסט של מישהי, ששיתפה אותנו בהיגיה המעניינים, על כך איך נפל לה האסימון, ופתאום נגה עליה אור גדול, והיא הבינה את משחק המילים באירוע ה-לייב 8, בין EIGHT ל-AID.
מון דייה, ועל זה היא הלכה וכתבה פוסט, וגם פירסמה אותו.
פעם אחרת, אותה כותבת, נדמה לי, העלתה פוסט אחר, שבו התנפלה בסגנון מיוחד שמאפיין כנראה רק אשה שתוקפת אשה אחרת, על מבקרת ספרותית ידועה, שכתבה ביקורת לא מפרגנת, על התרגום החדש של מתרגם כלשהו, שלגמרי במקרה הוא גם בן-זוגה של הבלוגרית.
בקיצור- מה יש להגיד, היום כשאני נכנס לאתר, רק די מעט מהבלוגרים במקום, גורמים לי לחפש אחר פוסט חדש שלהם.
נראה שיש היום ברשימות, כמה וכמה בלוגרים, שנוכחותם שם, או התכנים והצורה שהם כותבים, לא בדיוק מוסיפים כבוד לאתר.
עוד מעט , ובקצב הזה, במקום אתר איכותי ומורם מעם, היה שם סניף של "רחל המרחלת."
For what is worth, feedback from the far-East
I read Reshimot regularly, as I feel it gives me view points from within the Israeli Kalachat., which the fairly lousy Israeli mass-media avoids, neglects or overlooks. Admittedly, there are lots of writers there that are either neither interesting nor skilled, but no one forces me to walk in their door. Those that I find stimulating, fascinating, or simply sensible in their commentary on this that or the other, are worthy a weekly visit for a spot of cyber-humus piquant
There are so many web-pages on the www, why waste time moaning about those who are not up to standard? And whose standard should we benchmark anyway?! I don’t know if it is possible, but maybe you could add a little rank figure to the writers name by the number of viewing for the newest entree on a writer’s page – let the public vote who they find interesting, and refresh the list every year for those who fall under a certain number, oh bugger – big brother is watching all over again
Anyway, keep up the good work
Nemusha nofelet ei-sham
[…] במהלך שיטוט אקראי בנבכי הקולקטיב ונספחיו, הגעתי לפוסט הזה של ימי גליק, שמתאר את רשימות, שימו לב, ממש כך: “רשימות היא הטעות העצובה (ואולי המזיקה) ביותר שקרתה לבלוגוספירה בישראל בימי קיומה”. […]
אני לא כל כך מבין למה אתם מתעקשים לראות ברשימות אתר של בלוגים. כשהצטרפתי לא נאמר לי בכלל שזה אתר של בלוגים. השם של הדף שלי ברשימות נקרא זמן רב "האתר של מואיז בן הראש" ולא הבלוג של.
לכן יש גם באתר שלי רשימות על ספריי. פשוט כי אנשים נכנסים לדפים האלה וכי ביקשו את זה.
למעשה נאמר לי במפורש על ידי ברוכין שאני רשאי לעשות ככל העולה על רוחי (כמעט), ולא נאמר שיש מטרה להפוך את הדפים של המחברים לבלוגים.
אז אולי הטעות היא לראות ברשימות אתר של בלוגים.
על פי הגדרתו אתר של בלוגים פתוח לכל מי שפותח חשבון ובמקרים רבים הוא אנונימי. אל תשכחו שברשימות אין אנונימיות. עוד סיבה לא לראות באתר בלוגים.
אז לפחות אני רואה באתר שלי מקום לתגובות יומיומיות, למאמרים, לשירים, לסיפורים וכן הלאה ולא בלוג.
Thank you for your site.
wertrtwer01 wertrtwer01
information …
alaska alaska chinook fishing+ salmon
phentermine
phentermine
a
a