ה- Founder Institue הוא גוף בינלאומי המכשיר יזמים מתחילים (בכל הגילאים)  באמצעות תהליך האורך כ- 4 חודשים וכולל מפגשים שבועיים במגוון נושאים רלוונטיים. את התהליך מלווים מנטורים המספקים הכוונה אישית. היום הוא היום האחרון להגשת מועמדות לתכנית ההכשרה ואחד מקוראי the.co.ils שיתן את ה- pitch המשכנע ביותר גם יזכה במלגה לתוכנית. אם אתם מכירים מישהו שמתאים לתכנית – שילחו לו קישור.

בין המנטורים תמצאו את המומחים הבאים:

Adeo Ressi – Founder Institute (San Francisco)

Gabe Zichermann – Gamification.co (New York City) - will open the sessions on May 1st

Allon Mason – CEO, XPlace.com

Shira Abel – CEO, Hunter & Bard

Donna Abraham – Boyer Communications Group

Alicia Roisman Ismach –  Seergate co-founder & EVP BD

. Yoni Bloch –  Singer & Founder and CEO of Interlude

השלוחה הישראלית של הארגון פותחת את שעריה בראשון במאי וההרשמה נסגרת היום, יום ב' 23/4.

כדי לדכות במלגה בסך $900 למימון ההכשרה כל שאתם צריכים לעשות הוא לרשום בתגובות Pitch באנגלית של שורה או שתיים לרעיון הסטארטאפ שלכם בפורמט הבא:

“My company, _(insert name of company)_, is developing _(a defined offering)_ to help _(a defined audience)_ _(solve a problem)_ with _(secret sauce)_”

עדיין מבולבלים? צפו ב-הסבר הגשת pitch.

בעל ה- Pitch שיבחר מבין המגישים יזכה במלגה. יש את ה- Pitch יש להגיש עד השעה 19:00 היום (ולציין אימייל בתגובה!) ובנוסף להגיש בקשת קבלה באתר.

אז שיהיה בהצלחה!

לחברות הענק בתעשיית הדוט קום יש בעיות קשות באספקת שירות מהיר ורציף למליוני משתמשים בזמן אמת.  הנפילות התכופות בטוויטר ואלה הפחות תכופות בפייסבוק הן דוגמיות של בעיה זו וההתמודדות איתה מתחלקת לשני תחומים שלובים: Scalability and Availability.  ב- Scalability הכוונה ליכולת לשרת היטב כמות משתנה של משתמשים כשקצה יכולת המערכת נמצא הרבה מעבר למספר המשתמשים הנתון. Availability  היא אמנות החזקת המערכת נגישה למשתמשים בתנאים של שיבוש פעילות.  המשפט The bigger they are – the harder they fall נכון כפליים למערכות מידע ונפילה של שרת בודד (מתוך מאות) יכולה לגרום לתגובת שרשרת ולנפילתה של המערכת כולה.  גרוע מכך, מרגע שנפלה המערכת קשה עד מאד להחזירה לפעילות מאחר והתוכנות/דפדפנים המחוברים לשירות מנסים שוב ושוב להתחבר למערכת ויוצרים עומס רב בהרבה מזה שנוצר בהתחברות הדרגתית טבעית.
המעניין בהתמודדותן של ענקיות האינטרנט הוא האופן החברתי בו הן ניגשות לנושא. בעוד שמידע עסקי נשמר בקנאות הרי שארכיטקטורת מערכת וסודות מקצועיים משותפים בחדווה גדולה. למשל המהפך שחוללה פייסבוק בפרדיגמה של "MySQL זה לקטנים", ארכיטקטורת המידע של לינקדאין, ארכיטקטורת המידע של Instagram ועוד ועוד. אז מה מריץ את אנשי הסיסטם לרוץ ולספר לחבר'ה?

אני מניח שהסיבה הראשונה תהיה בדיקה עצמית. ברגע שאתה משתף את עקרונות העבודה שלך אתה מאפשר למקצוענים להגיב, לבקר ולהציע. במצב בו הצעה טובה יכולה להוזיל משמעותית את הוצאות התחזוק של המערכת או לשפר את ביצועיה אין סיבה להחזיק את הקלפים קרוב לחזה. סיבה נוספת היא גיוס עובדים שהרי עכשיו כולם יודעים במה אתה משתמש ומומחים בכלים ובטכנולוגיות שבשירותך יכולים להציע עצמם. Insagram אפילו מסיימים שיתופי ידע כאלה בהצעה לעובדים להצטרף. הסיבה האחרונה העולה בדעתי נוגעת לכך ששיפור התשתיות וכלי העבודה הוא אינטרס משותף לכלל התעשיה ומיעוט הידע פוגע בכולם. גם אם "הסתדרת" לעת עתה, קפיצת המדרגה הבאה מעבר לפינה ואתה רוצה שהאפשרויות יהיו ידועות וזמינות ושכח אדם המתמחה בהן יהיה נפוץ.

יהיו אשר יהיו הסיבות האמיתיות זוהי מגמה חיובית המאפשרת לכולנו הצצה מתחת למכסה המנוע של ענקיות האינטרנט ולימוד הכלים שיאפשרו לנו לייצר שירותים גדולים ויציבים.

נושא ה- UX בדוט קום הישראלי הוא עניין בעייתי. בעוד שאנו מסתדרים בצד הטכנולוגי והיזמי אנחנו נשארים לרוב הרחק מאחור בנושא חוויית המשתמש. מה יש (או אין) ברוב החברות הישאליות שמונע מהן מלהגיע להשגים בנושא זה? אני חושב שבמקרה של ישראל מדובר בשילוב של שני גורמים: קהות אסטטית וחשיבה על פתרונות (מוצריים וטכנולוגיים) במקום על משתמשים. מעולם לא היינו עם בעל תרבות פנאי מפותחת (מי שלא עובד – לומד) או חיבה ניכרת לאסתטיקה – שהיא בדרך כלל נגזרת של זמן פנוי – ומשום כך איננו מייחסים ליופי ולנוחות שימוש ערך רב במיוחד. אם מניחים שאם זה עונה היטב על צורך – ישתמשו בזה. אז זהו, זה אולי נכון למתכנתים אבל לא למשתמשים "מן הישוב".

האם אנו, כתעשיה, עומדים מספיק במקומם של המשתמשים, שאינם מביטים על המערכת כאוסף של פיצ'רים אלא כעל מכלול שאמור לספק חוויית משתמש הגדולה מסך מרכיביה המוצריים והטכנולוגיים? ראו שרותים גדולים ומצליחים – לרובם יש עיצוב, "אופי" וסגנון עבודה מאופיינים מאד. האין התעלמות מנושאים אלו פתרון בטוח להנצחת ההצלחה המוגבלת של מיזמי דוט קום ישראליים?

הכנסת נושא ה- UX לתודעה ולדרך הפעולה בדוט קום הישראלי הוא האתגר שאדן שוחט, יניב גולן ותומר שרון מנסים לצלוח באירוע   leanUXmachine שיתקיים בין הרביעי לשישי באוגוסט בתל אביב (ב- Junction). זוהי הזדמנות נדירה לשים את ה- UX על ראש שמחתנו ולנסות ולעצב תפיסה ויכולות בתחום שהוא לא הפורטה של רובנו. מאחר והכנס הוא בעל אוריינטציה מעשית הרי שהרישום נעשה בקבוצות העוברות הדרכה פרטנית ויש להשלימו עד יום שלישי (12/7) אז מהרו להרשם.

אנא שתפו.

אתמול ציינתי שגוגל פלוס חסר ממשק לעולם האימיתי ומשום כך יתקשה להתרומם. היום ברור לי יותר מה גוגל צריכה לעשות כדי לייצר את הממשק הזה.

למי שלא קרא, הצעתי שגוגל יחברו את הרשת החברתית שלהם לג'ימייל ויאפשרו יצירת הודעות אימייל שהם מעגלי Ad Hoc לגוגל פלוס. כך ישדרגו בצורה ניכרת את האימייל שלהם ויהפכו את המנגנונים החברתיים לחלק אינטגראלי מעבודת היום יום שלנו.

למעשה, צריכה גוגל לשלב את הרשת בכל המוצרים שלה כך שפגישה ביומן תוכל להפוך לדיון בפלוס וכך גם עריכה משותפת של מסמך בגוגל דוקס או סביב פוסט שקראת בגוגל רידר. במקביל צריכה גוגל לשחרר תוספים ג'נריים לשירותי ווב שיאפשרו הוספה של אספקט חברתי לכל פעולה שאתה מבצע ברשת. מעבר לתועלת העצומה של הוספת פן חברתי תהיה כאן אפשרות אמיתית עבור המשתמשים לחשיפה לחברים חדשים שיתחילו כשותפים למעגלים זמניים ויעברו עם הזמן למעמד קבוע יותר כחברים במעגלי קבע מקצועיים ואישיים.

הכח הגדול של גוגל פלוס יכול להיות בעובדה שאינך חייב להשתמש בשירות כרשת חברתית ועדיין תהיה חבר פעיל בה דרך כל פעילויותיך האחרות בשירותי גוגל ובשירותים אחרים שיטמיעו את שירותי המעגלים הזמניים שהצעתי. באופן זה, יום אחד תהיה לך כל כך הרבה פעילות וחברי מעגלים בגוגל פלוס שפייסבוק תיראה לך כמשהו תלוש, המנותק מכל המעגלים והפעילויות האמיתיים של חייך. בנקודה הזו, גוגל תניח את פייסבוק מאחור.

ה- Google+ הוא שירות חביב שסיכויי ההצלחה שלו קלושים. הבעיה העיקרית בו היא ההתעלמות מכך שרשתות חברתיות לא נוצרות יש מאין ואם יש משהו שגוגל לא מצליחה לקלוט זה זמן רב זוהי הדינמיקה החברתית. העובדה שהוספתי כמה עשרות אנשים למעגלים של Google+ לא הופך אותנו לרשת חברתית ותהליך הבניה של רשת כזו הוא תהליך ממושך שצריך להיות קשור למשהו מחוץ למעגלים וירטואלים.

אם נסתכל על רשתות חברתיות שכן הצליחו כמו פייסבוק ומייספייס (הי"ד) הרי שנראה עבודת רגליים קשה וממושכת מצדן. פייסבוק עברו קמפוס אחר קמפוס ולא נחו עד שיצרו מסה קריטית של אנשים באותה קבוצת גיל ומאותם תחומי עניין שאליה הצטרפו המעגלים הקרובים אליהם וכך הלאה בסוג של Ripple Effect. זוהי תפיסה מעגלית אמיתית. גם מייספייס עשו עבודה עניפה בעולם האמיתי עם ההתמקדות בנושא המוסיקה. שתיהן הבינו שכדי שתישאר ברשת אתה זקוק למסה קריטית ראשונית של אנשים שצריכים את השירות שלך כדי לנהל או לתעד אספקט חברתי בחייהם. מאחר ולי ולחברי החדשים למעגלים ב- Google+ אין כרגע משהו דחוף לדבר עליו (שאינו מכוסה בפייסבוק) או לעשות הרי שכנראה שאסתפק במשחק בממשק וכך, ככל הנראה, גם אתם. אם היה לי משהו דחוף שכזה, כנראה שהייתי יוצר קבוצה בפייסבוק.

אז מה יכולה גוגל לעשות כדי לחבר את מנגנוני הרשת החברתית שלה עם העולם האמיתי? להשתמש בנכס אחר שלה – Gmail . שירותי האימייל סובלים כבר כמה שנים מסטגנציה והרשתות החברתיות מכרסמות קשה במעמד האימייל ככלי עיקרי להעברת הודעות. מדוע לא לשלב בין שני השרותים ולאפשר להתייחס להודעות מסויימות כמעגל Ad-Hoc (שאפשר להנציח לשם התכתבויות עתידיות). מאחר והתצוגה, מגוון המדיות ויכולות הניהול של פיד עדיפים בהרבה על אלו של האימייל ישמחו משתמשי ג'ימייל לשדרוג, כשמכותבים משירותים אחרים יקבלו את ההודעות כהודעות אימייל רגילות. הלקחים שיושמו ב- Google+ מעולם הפורומים (כמו הקפצה של הודעות שעודכנו לראש הפיד) יעשו נפלאות למתודת ההתקשרות והמעגלים שיווצרו יהיו מעגלים אמיתיים סביב נושאים אמיתיים. מי שרוצה ליהנות משימוש אופטימאלי יאלץ להצטרף לג'ימייל או להשתמש ב- Google+ וכמות הפוסטים תהיה פנומנאלית (אני למשל מוציא 30-40 הודעות מייל ביום לעומת 2-3 פוסטים או תגובות בפייסבוק).

ללא החיבור ל-"מציאות" כלשהי המתקיימת מחוץ ליכולות התקשורת של הכלי נידונה כל רשת חברתית לכשלון. יש לגוגל פתרון זמין ופשוט לחיבור שכזה ותהיה זו טעות איומה לא לנצלו. מה שבטוח הוא שהצלחת Google+ במתכונתו הנוכחית, אם יצליח, תהיה למרות אסטרטגיית ההשקה של גוגל ולא בזכותה.