לחברות הענק בתעשיית הדוט קום יש בעיות קשות באספקת שירות מהיר ורציף למליוני משתמשים בזמן אמת.  הנפילות התכופות בטוויטר ואלה הפחות תכופות בפייסבוק הן דוגמיות של בעיה זו וההתמודדות איתה מתחלקת לשני תחומים שלובים: Scalability and Availability.  ב- Scalability הכוונה ליכולת לשרת היטב כמות משתנה של משתמשים כשקצה יכולת המערכת נמצא הרבה מעבר למספר המשתמשים הנתון. Availability  היא אמנות החזקת המערכת נגישה למשתמשים בתנאים של שיבוש פעילות.  המשפט The bigger they are – the harder they fall נכון כפליים למערכות מידע ונפילה של שרת בודד (מתוך מאות) יכולה לגרום לתגובת שרשרת ולנפילתה של המערכת כולה.  גרוע מכך, מרגע שנפלה המערכת קשה עד מאד להחזירה לפעילות מאחר והתוכנות/דפדפנים המחוברים לשירות מנסים שוב ושוב להתחבר למערכת ויוצרים עומס רב בהרבה מזה שנוצר בהתחברות הדרגתית טבעית.
המעניין בהתמודדותן של ענקיות האינטרנט הוא האופן החברתי בו הן ניגשות לנושא. בעוד שמידע עסקי נשמר בקנאות הרי שארכיטקטורת מערכת וסודות מקצועיים משותפים בחדווה גדולה. למשל המהפך שחוללה פייסבוק בפרדיגמה של "MySQL זה לקטנים", ארכיטקטורת המידע של לינקדאין, ארכיטקטורת המידע של Instagram ועוד ועוד. אז מה מריץ את אנשי הסיסטם לרוץ ולספר לחבר'ה?

אני מניח שהסיבה הראשונה תהיה בדיקה עצמית. ברגע שאתה משתף את עקרונות העבודה שלך אתה מאפשר למקצוענים להגיב, לבקר ולהציע. במצב בו הצעה טובה יכולה להוזיל משמעותית את הוצאות התחזוק של המערכת או לשפר את ביצועיה אין סיבה להחזיק את הקלפים קרוב לחזה. סיבה נוספת היא גיוס עובדים שהרי עכשיו כולם יודעים במה אתה משתמש ומומחים בכלים ובטכנולוגיות שבשירותך יכולים להציע עצמם. Insagram אפילו מסיימים שיתופי ידע כאלה בהצעה לעובדים להצטרף. הסיבה האחרונה העולה בדעתי נוגעת לכך ששיפור התשתיות וכלי העבודה הוא אינטרס משותף לכלל התעשיה ומיעוט הידע פוגע בכולם. גם אם "הסתדרת" לעת עתה, קפיצת המדרגה הבאה מעבר לפינה ואתה רוצה שהאפשרויות יהיו ידועות וזמינות ושכח אדם המתמחה בהן יהיה נפוץ.

יהיו אשר יהיו הסיבות האמיתיות זוהי מגמה חיובית המאפשרת לכולנו הצצה מתחת למכסה המנוע של ענקיות האינטרנט ולימוד הכלים שיאפשרו לנו לייצר שירותים גדולים ויציבים.

אתמול ציינתי שגוגל פלוס חסר ממשק לעולם האימיתי ומשום כך יתקשה להתרומם. היום ברור לי יותר מה גוגל צריכה לעשות כדי לייצר את הממשק הזה.

למי שלא קרא, הצעתי שגוגל יחברו את הרשת החברתית שלהם לג'ימייל ויאפשרו יצירת הודעות אימייל שהם מעגלי Ad Hoc לגוגל פלוס. כך ישדרגו בצורה ניכרת את האימייל שלהם ויהפכו את המנגנונים החברתיים לחלק אינטגראלי מעבודת היום יום שלנו.

למעשה, צריכה גוגל לשלב את הרשת בכל המוצרים שלה כך שפגישה ביומן תוכל להפוך לדיון בפלוס וכך גם עריכה משותפת של מסמך בגוגל דוקס או סביב פוסט שקראת בגוגל רידר. במקביל צריכה גוגל לשחרר תוספים ג'נריים לשירותי ווב שיאפשרו הוספה של אספקט חברתי לכל פעולה שאתה מבצע ברשת. מעבר לתועלת העצומה של הוספת פן חברתי תהיה כאן אפשרות אמיתית עבור המשתמשים לחשיפה לחברים חדשים שיתחילו כשותפים למעגלים זמניים ויעברו עם הזמן למעמד קבוע יותר כחברים במעגלי קבע מקצועיים ואישיים.

הכח הגדול של גוגל פלוס יכול להיות בעובדה שאינך חייב להשתמש בשירות כרשת חברתית ועדיין תהיה חבר פעיל בה דרך כל פעילויותיך האחרות בשירותי גוגל ובשירותים אחרים שיטמיעו את שירותי המעגלים הזמניים שהצעתי. באופן זה, יום אחד תהיה לך כל כך הרבה פעילות וחברי מעגלים בגוגל פלוס שפייסבוק תיראה לך כמשהו תלוש, המנותק מכל המעגלים והפעילויות האמיתיים של חייך. בנקודה הזו, גוגל תניח את פייסבוק מאחור.

ה- Google+ הוא שירות חביב שסיכויי ההצלחה שלו קלושים. הבעיה העיקרית בו היא ההתעלמות מכך שרשתות חברתיות לא נוצרות יש מאין ואם יש משהו שגוגל לא מצליחה לקלוט זה זמן רב זוהי הדינמיקה החברתית. העובדה שהוספתי כמה עשרות אנשים למעגלים של Google+ לא הופך אותנו לרשת חברתית ותהליך הבניה של רשת כזו הוא תהליך ממושך שצריך להיות קשור למשהו מחוץ למעגלים וירטואלים.

אם נסתכל על רשתות חברתיות שכן הצליחו כמו פייסבוק ומייספייס (הי"ד) הרי שנראה עבודת רגליים קשה וממושכת מצדן. פייסבוק עברו קמפוס אחר קמפוס ולא נחו עד שיצרו מסה קריטית של אנשים באותה קבוצת גיל ומאותם תחומי עניין שאליה הצטרפו המעגלים הקרובים אליהם וכך הלאה בסוג של Ripple Effect. זוהי תפיסה מעגלית אמיתית. גם מייספייס עשו עבודה עניפה בעולם האמיתי עם ההתמקדות בנושא המוסיקה. שתיהן הבינו שכדי שתישאר ברשת אתה זקוק למסה קריטית ראשונית של אנשים שצריכים את השירות שלך כדי לנהל או לתעד אספקט חברתי בחייהם. מאחר ולי ולחברי החדשים למעגלים ב- Google+ אין כרגע משהו דחוף לדבר עליו (שאינו מכוסה בפייסבוק) או לעשות הרי שכנראה שאסתפק במשחק בממשק וכך, ככל הנראה, גם אתם. אם היה לי משהו דחוף שכזה, כנראה שהייתי יוצר קבוצה בפייסבוק.

אז מה יכולה גוגל לעשות כדי לחבר את מנגנוני הרשת החברתית שלה עם העולם האמיתי? להשתמש בנכס אחר שלה – Gmail . שירותי האימייל סובלים כבר כמה שנים מסטגנציה והרשתות החברתיות מכרסמות קשה במעמד האימייל ככלי עיקרי להעברת הודעות. מדוע לא לשלב בין שני השרותים ולאפשר להתייחס להודעות מסויימות כמעגל Ad-Hoc (שאפשר להנציח לשם התכתבויות עתידיות). מאחר והתצוגה, מגוון המדיות ויכולות הניהול של פיד עדיפים בהרבה על אלו של האימייל ישמחו משתמשי ג'ימייל לשדרוג, כשמכותבים משירותים אחרים יקבלו את ההודעות כהודעות אימייל רגילות. הלקחים שיושמו ב- Google+ מעולם הפורומים (כמו הקפצה של הודעות שעודכנו לראש הפיד) יעשו נפלאות למתודת ההתקשרות והמעגלים שיווצרו יהיו מעגלים אמיתיים סביב נושאים אמיתיים. מי שרוצה ליהנות משימוש אופטימאלי יאלץ להצטרף לג'ימייל או להשתמש ב- Google+ וכמות הפוסטים תהיה פנומנאלית (אני למשל מוציא 30-40 הודעות מייל ביום לעומת 2-3 פוסטים או תגובות בפייסבוק).

ללא החיבור ל-"מציאות" כלשהי המתקיימת מחוץ ליכולות התקשורת של הכלי נידונה כל רשת חברתית לכשלון. יש לגוגל פתרון זמין ופשוט לחיבור שכזה ותהיה זו טעות איומה לא לנצלו. מה שבטוח הוא שהצלחת Google+ במתכונתו הנוכחית, אם יצליח, תהיה למרות אסטרטגיית ההשקה של גוגל ולא בזכותה.

בשל בעיות טכניות בטוויטר אנו נאלצים לבקש ממי שעשה טוויט על הפוסט (ויש 45 כאלה) לשלוח אימייל ל- yami@thecoils.com  עם ה- URL של הטוויט וכן הפרטים הבאים באנגלית:

שם מלא, טלפון, מייל, חברה ותפקיד.

אנו רוצים לודא שכל מי ששלח ישתתף בהגרלה ויוכל לקבל הזדמנות שווה לזכות באחד מעשרת הכרטיסים.

אנא עשו זאת עכשיו, הכרזה תצא הערב!

בשנה האחרונה יצא לי לעבוד לא מעט עם סטארטאפים אחרים וההתרשמות המצטברת שלי היא שבצד ההזדמנויות (ויש הזדמנויות) ישנם לא מעט סיכונים. מאחר וההזדמנויות הן קלות לאיתור אנסה למפות דוקא את הסיכונים המסתתרים מאחורי כל הזדמנות. מדוע לי, כיזם, לכרות את הענף עליו אני יושב? מפני שאני חושב שהרוצח השני במעלה של סטאראטפים הם סטארטאפים אחרים (הראשון הוא כמובן היזמים עצמם) וגם לי יצא להיות בצד המזיק. הכיצד?

הכל מתחיל ב- DNA

האינסטינקט הבסיסי שלך הוא להשתמש בשרותים אחרים בעלי DNA דומה לשלך, בדיוק כשם שחברות גדולות אוהבות לעבוד עם חברות גדולות אחרות. הצרה היא שהבעיות שלך הן גם הבעיות של הסטארטאפים איתם אתה עושה עסקים – ריבוי משימות מול מיעוט משאבים, שינויי כיוון לא צפויים, בעיות תזרים המשפיעות על סדרי העדיפויות ועוד ועוד.

אבל אני מדבר ישר עם המנכ"ל

אין מה להפסיד

ככל שאתה יותר גדול יש לך יותר מה להפסיד. רוצים לאכול בחינם עד יומכם האחרון? הלעיזו בכל יום על רשת מסעדות אחרת באחד מאתרי הסושיאל. ההזמנה לארוחה זוגית כבר בדרך אליכם. נסו לעשות זאת עם החומוסיה בפינה ותגלו שאף אחד לא מתרגש. כך גם בחברות. חברה גדולה לא רוצה להפסיד לקוחות, פרוייקטים, מוניטין או כל דבר אחר שיפגע בערכה. לסטארטאפים יש בדרך כלל כוונות טובות אבל אין להם ממש מה להפסיד, משהו שיתן לכם מנוף השפעה עליהם. כסטארט-אפיסט אני יודע שלצד השני זה עולה יותר ומשום כך קשה מאד לאיים עלי.

אין מנגנון

בבואך לארגון מסודר אתה יכול ליפול על מנהל פרוייקטים מהגהנום או על תקלת שירות מעצבנת אבל מאחוריהם עומד ארגון מנוסה עם שיטות עבודה ומוצר עובד. יש לך לאן לפנות ויש לך יכולת להפעיל אסקלציה (אני רוצה לדבר עם האחראי). אתה יכול לברר לפני תחילת העבודה על שביעות הרצון של לקוחות אחרים וברוב הסיכויים תצליח לייצר חוויה דומה בעצמך. בסטארטאפ יש לא מעט אנשים מוכשרים אבל ברוב המקרים אין מנגנון, או שהמנגנון נמצא בהתהוות ומשתנה כל חודשיים. באין שיטת עבודה מסודרת אתה מוצא עצמך מהר מאד עם בעיות בזמנים, בשירות ובאופן כללי בהבנת הבעיה, שכן באין שיטה הכל קביל.

והעתיד?

נפלת על הסטארטאפ הטוב מסוגו. מי יתקע לכפך שהוא לא ייסגר מחר? שהשותפים לא יריבו ויחריבו אותו? שבעל תפקיד בכיר לא יעזוב והחברה תכנס לסחרור שייקח חודשים לייצב? גם אם אתה יודע לאן אתה נכנס אינך יודע מה צופן העתיד.

דע מול מי אתה עומד

ואיך באמת תדע לאן אתה נכנס? כסטארטאפיסט אתה מורגל "לייפות" נתונים. יש לך "12 עובדים", אבל שישה מהם ספקים חיצוניים עם אג'נדות שונות ומשונות ועוד שלושה עובדים מהבית בשברירי משרה. יש לך "מוצר עובד" אבל הוא יעבוד באמת עוד שישה חודשים. מבחינתך, כיזם, אין ברירה כי כדי להגשים חלום צריך להתנהג כאילו הוא כבר כאן אבל האם היית רוצה להתקשר עם חברה שכזו? האם היית רוצה לגלות שצוות הפיתוח הנרחב שהובטח לך לפרוייקט המשותף הוא בעצם שליש משרה של מתכנת זוטר?

ובכל זאת למה כן?

אם הסטארטאפ באמת מציע טכנולוגיה חדשנית הדרושה לך, אם העלויות של האלטרנטיבות הופכות אותן ללא-רלוונטיות, אם זמני ההגשה המובטחים טובים בהרבה מאלו של המתחרים או אם לשיתוף הפעולה ערכים עסקיים מוספים אז אפשר בהחלט לשקול את העניין. רק זכרו – כרוכים בעניין לא מעט סיכונים וכדאי לקחת מרווחי בטחון נאים כך שבמידה ונתקלתם בבעיות אותן הזכרתי  - עדיין תוכלו לעמוד במשימותיכם.