האירוע המתקיים השנה מייצג חתך מעניין של סטארטאפים ישראליים. הדבר הברור היחיד בנוגע לתעשיית הדוט קום הישראלית הוא חוסר הבהירות בה היא שורה וחיכיתי לאירוע כדי לקבל (לפחות זווית של) תמונת מצב, חלקית ככל שתהיה, של המגמות במיזמים החדשים.  ההיצע היה מעניין וטוב היה לפגוש יזמים אחרים, לראות מה מעניין אותם וכיצד הם מתמודדים עם השאלות הקשוחות הרגילות: מימון, בחירת שוק, שיווק, בניית צוות ושאר נושאים שמעסיקים את התעשייה מאז הווסדה. ההבדל הוא שהם מתמודדים איתן במציאות שונה מזו שהייתה לפני כמה שנים, או אפילו כמה חודשים.

הטוב

הסטארטאפים הטובים בחבורה, לפחות בעיני, היו בעלי כמה מאפיינים ברורים. הצוות שיחק תפקיד חשוב בעניין והיה ניכר שהסטארטאפים הטובים יותר נהנים מצוות מנוסה ומגוון יותר. עדיין לא קם תחליף לצוות מקימים חזק טכנולוגית, ניהולית, שיווקית ומוצרית (ולוא דווקא בסדר זה) ואדם אחד ואפילו שניים אינו יכול לכסות את שלל הדרישות והמטלות של עסק אינטרנטי בהקמה. שילוב מכשירים ניידים – ואפילו כוונה שכזו - היה סממן נוסף של חלק לא קטן מהמיזמים המוצלחים.  קשה לחשוב היום על מיזם שאינו דורש אפליקציה משלימה וברוב המקרים העדרה מעיד על חוסר מחשבה מספיקה או העדר יכולות טכנולוגיות.  איכות המצגות סימנה פעמים רבות את איכות המיזמים והיכולת לתמצת את עקרונות המיזם לתבנית סדורה ולהגיש אותם בצורה אסטטית ובהירה ניבאה בצורה די מדויקת את יכולת הביצוע של הצוות.

הרע

הסטארטאפים הפחות טובים בעיני אופיינו בדרך כלל בניסיון להחיות פיצ'רים ותיקים, שלא לומר ארכאים, בטוויסט חדש. עד כמה שהניסיון הרואי וראוי להערכה יש לפעמים סיבה מדוע השוק עבר הלאה. עוד בעיה שאפיינה רבים מהמיזמים היתה העדרה של התייחסות מוצרית מספקת. בסופו של דבר, לא חשוב עד כמה טובה הטכנולוגיה, או עד כמה מבטיח השוק, צריך מוצר שידבר למשתמשים ויספק פתרון מלא לבעיה מוגדרת. גם השיווק נפל קרבן להזנחה בידי רבים שמניחים שהמוצר ישווק את עצמו ברוב מגניבותו. בשוק רווי כמו היום גם מוצרים מדהימים ומושקעים לעייפה מתקשים לשווק את עצמם ויש לעזור להם להגיע לקהל היעד.

המכוער

הדיון בפאנל נגע בבעיות חווית השימוש והעיצוב בחברות הדוט קום הישראליות. קשה להתווכח עם העובדות, גם אם הן עוסקות בעניינים של טעם אסטטי: בחיבור בין מוצר ועיצוב מייזמים ישראלים מצליחים פחות מאשר הם מצליחים בצד הטכנולוגי ואפילו השיווקי.  הועלו רעיונות ואבחנות מעניינים מצד הפאנל ולמרבה הפליאה וההנאה – גם מצד הקהל. למעשה, עבורי זהו הפאנל המעניין והמהנה הראשון מזה זמן רב וכנסים רבים.

האבחנות אולי יראו טריוויאליות למתבונן מהצד אך הן רחוקות מלהיות כאלה עבור מי שעוסק בדוט קום:

הכרה בחשיבות הנושא – לעיצוב המוצר האינטרנטי ואיכות חוויית המשתמש שלו חשיבות אקוטית להצלחתו, לא פחות מיכולותיו הטכנולוגיות וסגולותיו המוצריות. אם לא נבין ונפנים זאת נתקשה להתמודד עם תעשיות זרות שכבר עשו זאת.

מעורבות בעלי תפקידי מפתח - אם ההכרה בחשיבות העיצוב וחווית המשתמש לא קיימת בקרב המנכ"ל וסמנכ"ל המוצר (כמו גם שאר בעלי התפקידים הבכירים) יהיה קשה מאד להפכה לחלק מה- DNA של החברה והמוצר

השקעה בכח אדם – כדי להגיע לתוצאות יש להפנות משאבי כח אדם מתאימים – כ- 10-15% ממצבת כח האדם בחברה

לימוד הנושא – ישנן אסכולות רבות ומגוונות לעיצוב מוצר. בארץ הן נחלתם של מומחים בודדים ויש להנחיל את הידע הזה בתעשיה

לימוד הנורמות הקיימות – קיימת נטייה בתעשייה להמציא מחדש את הגלגל בכל פעם מחדש. לא מתוך אידאולוגיה אלא מתוך התעלמות מהידע המצטבר שנרכש בעולם משנים של ניסיון. שירותים אינטרנטיים עם עשרות ומאות מליוני משתמשים למדו דבר או שניים בנושאי עיצוב וחווית משתמש  ואם יש לכם רעיונות אחרים משלהם אתם צריכים סיבה משמעותית להעדפתם על פני אלו המקובלים.

A/B Testing – הדרך הטובה ביותר לדעת מהו עיצוב מנצח היא לבדוק. לוקחים שני עיצובים (או יותר) ומריצים אותם במקביל ורואים מי מפיק תוצאות טובות יותר. למעשה, כמעט כל פיצ'ר באתר צריך לעבור בדיקה מסוג זה.

לסיכום:

היה יום מעניין, הן מבחינת החברות והן מבחינת הפאנל. גם אם לא ניתן היה לזהות היום את "הפייסבוק הבא" היו לא מעט מיזמים מעניינים בפני עצמם וחלקם בעלי פוטנציאל הצלחה מבטיח למדי. קשה היה עבורי לקבל מאירועי היום תמונה ברורה של מגמות התעשייה וכשאני מסתכן שיטעו בי בתור עוגיית מזל סינית אני נוטה להגיד: זהו זמן להביט וללמוד מבלי לקבוע קביעות.

השימוש במפות באתרים הופך לנפוץ יותר ויותר והפופולאריות של שירותים מבוססי מיקום תורמת רבות למגמה זו. אז כמה מסובך העניין? מתי כדאי לעשות זאת לבד ומתי כדאי לפנות למומחה? איתי עשת מחברת קרטולוג מנסה לעזור:

לפני מספר שנים נהגו לומר כי התוכן הוא המלך. הוא מקיף אותנו ונמצא בכל מקום. הצגתו הייתה טקסטואלית ומבוססת טבלאות. היום, יותר מתמיד ומסיבות רבות, תכנים רבים הינם בעלי שיוך גיאוגרפי (Geo-Tagged) ולכן מקבל המשתמש בהם ערך מוסף ומשמעותי כשהוא נחשף אליהם מוצגים על המפה. ערך מוסף הנובע מהצגה גיאוגרפית לעומת הצגה טקסטואלית ניתן למצוא בתחומי הדיור (מכירה והשכרה של נכסי נדל"ן), הבילוי (אירועים, מופעים, מסעדות), התיירות (מסלולי טיולים, טיסות, מלונות), ולראיה השכיחות הרבה של מפות המוטמעות באתרי אינטרנט. נכון לימים אלו, קיימים למעלה מ- 350,000 אתרים משובצי מפות. היום המפה היא המלכה.

תכנון המפה מתחיל בבחירת ספק מפות. תפקידו הוא לאפשר גישה לתמונות של מפות בהתאם למיקום הנדרש. ספקי המפות המובילים בעולם, דוגמת Google Maps, Bing Maps ו- Yahoo Maps רכשו צילומי מפות, מפות וקטוריות וצילומי אוויר של רוב העולם ופיתחו מערכת המספקת תשתית אינטרנטית נגישה, מהירה ומבוזרת. בנוסף לתשתית המיפוי, ספקי המפות גם מחצינים ממשק תכנותי, בד"כ בשפת צד-לקוח, דוגמת JavaScript, Silverlight ו- Flash המאפשרות יכולות בסיסיות כגון הזזת מפה, פענוח מיקומי כתובות (Geocoding), חישוב מסלולים, הוספת פוליגונים ועוד. בנוסף, חשוב לזכור שגוגל, למשל, משנה באופן תדיר ולעיתים משמעותי את ה- API שלה, ולכן צריך תמיד להיות עם אצבע על הדופק ולהגיב במהירות לכל שינוי כזה. לדוגמא, לאחרונה הכריזה גוגל על סיום תמיכתה בגירסא 2 ומעודדת מעבר לגירסא 3 שיצאה מהמעבדה לאחר שנה של פיתוח.

ממשק התכנות של ספקי המפות הינו ממשק הדורש למידה, ניסיון והתמקצעות לצורך ביצוע פעולות באופן יעיל ונכון. בעוד שהדרך להוספת מפה ראשונית בעלת נקודת עניין אחת הינו תהליך פשוט ומתועד היטב, הרי שהוספת יכולות מתקדמות יותר הינה פרוייקט רב-תחומי (פרטים נוספים בסרטון זה). אפליקציית מפה אינטראקטיבית מאפשרת יכולות חיפוש ואחזור מתקדמות במגוון שדות כגון תגיות, תאריכים, מחירים ומיקומים, השלמה אוטומטית של מילות חיפוש, הצגה של מספר רב מאוד של נקודות עניין (מעל מספר מאות) על ידי ביצוע קלסטרינג בצד-שרת, הצגתם בסרגל צד מעוצב, חישוב מסלולים, הוספת יכולות שיתוף חברתי, הדפסה, הוספת שכבות מידע, תמיכה בפלטפורמות שונות, עיצוב גרפי המתאים לעיצוב האתר, עיצוב ממשק המשתמש ועוד. פיתוח זה הינו מורכב ודורש השקעה של שבועות עבודה וניפוי שגיאות המצריך עבודת מומחה בתחום. לעיתים קרובות מדי מתפתה המפתח להניח, לאור הקלות בהוספת מפה בסיסית, כי המשך התהליך קל באותה המידה. משיכה זו למלכודת הדבש סופה בהקצאת משאבים רבים מאוד ללמידת נושא שאינו בתחום עיסוקו השוטף, ואם אין בכוונתו להפוך למומחה מפות, סופה להיות מושקעת בתהליך חד פעמי שלא יקצור פירות בעתיד.

מרכיב נוסף במערכת הינו בסיס הנתונים. כל חברה שמתעסקת בתוכן, ובפרט בתוכן מתוייג מיקום (Geo-Tagged) מחזיקה ומתחזקת בסיס נתונים אשר נותן מענה הן לנתוני המיקום והן לנתונים שונים ומגוונים של צרכי החברה כגון ניהול משתמשים והרשאות, רשימות מסוגים שונים, פירוט עסקאות ומידע אחר. מאגר נתונים זה משמש באופן רציף לפעולתו של האתר. הוספת מפה דורשת הוספת שדות ייעודיים למאגר זה ובעצם את שינויו כך שיתאים לצורכי המפה. מטיבה של אפליקציית מפה, כל אינטראקציה של המשתמש יוצרת בקשת חיפוש חדשה ולכן שילוב מפה באתר פעיל מעמיסה באופן משמעותי על שרת הנתונים ויכולה לפגוע בחוויות המשתמש מהאתר ואף להפילו, וזאת היכן שמטרתה העיקרית הינה שיפור חווית המשתמש. מעבר להשפעות השליליות על האתר הקיים, תהליך אחסון המידע ושליפתו חייבים להתבצע באופן מהיר ויעיל על מנת להשביע את רצונו של המשתמש באתר ובמפה. הפרדה בין שרתי האתר ושרתי אפליקציית המפה היא הפתרון המועדף.

אתגר נוסף העומד בפני מפתח אפליקציית המפה הוא פיתוח אפליקציה אשר תואמת לכל הדפדפנים ולכל הפלטפורמות. בעידן התוכן הסלולארי אנו נדרשים להנגיש את המידע לקהלים רחבים יותר ולהתאים את האפליקציה לפלטפורמות ניידות כגון אייפון ואנדרואיד – הרפתקה לא קטנה בפני עצמה.

נכתב ע"י איתי עשת, מנכ"ל קרטולוג בע"מ

חברת קרטולוג הוקמה בשנת 2009 במטרה להעניק לאתרים רבים את האפשרות לצרף אפליקציות מפה לאתרם וחרטה על דגלה את הרחבת השימוש באפליקציית מפות, ולפיכך מספקת שירותי ייעוץ ראשוניים בחינם לכל יזם.

itay@cartolog.com / www.cartolog.com

אחרי חמישים ושבעה טוקבקים ב-"הטלנובלה של הדוט קום" (נכון לרגע כתיבת הפוסט), והיד עודנה נטויה, הייתי רוצה להסביר לכל מי שלא הבין:

בלוגר הוא לא סוג של עיתונאי

ישנם עיתונאים שהם גם בלוגרים ובלוגרים שהם גם עיתונאים אבל בלוגרים ועיתונאים עושים שני דברים שונים לגמרי.

למה זה חשוב?

זה אומר להתייחס לבלוגר כמישהו שעומד בהייד פארק על קופסא ולא כמו קריין שיושב באולפן הטלביזיה ומקריא לכם את החדשות או לעיתונאי שכותב אליכם מלב מערכת העיתון.

זה שעומד בהייד פארק על קופסא מהגג מהגיגי ליבו. אין לו עורך, אין לו צורך להצליב מידע, אין לו צורך אפילו להביא מידע – הוא יכול לדבר על "תחושות". אם הוא טועה הוא לא חייב להתנצל ואם הוא פוגע הוא לא צריך להתפטר. אין לו מסגרות והוא גם יכול לדבר יום אחד על ספרים ויום אחר על חייזרים.

אין לו נורמות עיתונאיות בסיסיות כמו "לא לכתוב על מישהו שמשלם לו משכורת או מכר לו דירה" או מחויבות שלא לסגור חשבונות עם אויבים ומבקרים מעל גבי המדיה. למעשה, בלוגר הוא "סוכן עצמאי" שאינו בלתי תלוי. יש לו אג'נדות נסתרות, כלכליות, חברתית ואחרות, והקורא אמור להניח שכך הוא הדבר.

בפארפראזה על היותם כלבי השמירה של הדמוקרטיה, מתייחסים עיתונאים רבים לבלוגרים ככלבלבים שוטים המסתובבים ללא רצועה וחיסונים ונובחים על עוברים ושבים. שמישהו יקרא לעירייה! עיתונאים לא מעטים מחכים ליום בו יאכפו את התקנות המגבילות אותם על כל אותם גרפומנים-ללא-פיקוח. אך אלה אינם מבינים – החוקים והתקנות שנכתבו בעניינם באו להגן על המדינה ואזרחיה מפני ארבע או חמש משפחות השולטות בגופי המדיה הגדולים ולא כדי לסתום פיות למאות אלפי אזרחים תאבי ביטוי.

אני מסכים שישנם מקרים גבוליים, כמו למשל זה של TechCrunch שהוא (כמעט) עיתון טכנולוגי מקוון לכל דבר. המכירה המדוברת ל- AOL או לכל גוף מדיה אחר היא התהליך הטבעי המתבקש בו אם זה נראה כמו עיתון, נקרא כמו עיתון ומתנהג כמו עיתון (כולל חברת הכנסים J) – זה בסוף ייקנה על ידי גוף מדיה.

היכן עובר הקו שמפריד בלוג מעיתון? בתפוצה? במספר העובדים? בהשפעה?

לדעתי בשם. מרגע שקראת לאתר בלוג אנשים יודעים שאתה סוכן או קבוצה של סוכנים עצמאיים. נתת אזהרה הוגנת. אף אחד לא יגיד אחר כך "אני לא מאמין! קראתי על זה בבלוג ואחר כך הסתבר שהבנאדם מקבל כסף מחברת המקררים שהוא המליץ עליה!"

אני גם לא רוצה להיכנס לדיון באג'נדות הנסתרות של העיתונות כי גם אם זה נכון – וזה נכון – זה לא רלוונטי.

אין בבלוגוספירה חוקי מוסר ואין בה אתיקה. כל בלוג יוצר "חוזה פסיכולוגי" עם הקוראים שלו שעובד או נכשל לפי חוקים משלו. יש בלוגים שבהם עולב הבלוגר בקוראים ומכנה אותם בשמות. יש בלוגים שבהם משתף הבלוגר את חיי האישות שלו עם הקוראים. הכל הולך.

הדבר היחיד שכולם מחויבים לו הוא החוק. בין אם מדובר בבלוגר מתערטל, בין אם בעבדכם הנאמן-למחצה בבלוג טכנולוגי ובין אם בעיתונאים במערכת – כולנו מחויבים לחוק. מרגע שעמדנו בדרישות החוק אני והמתערטל פונים לכיוון אחד (בתקווה להיפרד בפניה הבאה) והעיתונאים לכיוון אחר.

לעיתונאים אין סיבה לחשוש מהבלוגרים. לפעמים אתה רוצה לשמוע דעה או פיסת מידע שהושגה בטיפים, ראיונות והצלבות מידע, נערכה ועברה הגהה, ולפעמים אתה רוצה לשמוע משהו אחר לגמרי.

And now for something completely different…

ב- BusinessWeek הופיעה לא מזמן טבלה של אחוזי ההשתתפות, לפי גילאים, באספקטים שונים של רשתות חברתיות – יצירה, דירוג, צריכה והרשמה לתוכן (ותודה ל-ג'ואי ול-אורי על הפניית תשומת הלב). הטבלה, כפי שרואות עיניכם, מלמדת אותנו כי העולם אכן שייך לצעירים וכי קבוצת הגיל שבין 18 ל- 21 היא היצרנית שבקבוצות הגיל ואילו אנשים מעל 40 הם סרח עודף על גב האינטרנט. אולי בכלל עדיף להם, לאותם נוכחים-נפקדים, שילכו לבלות עם בני גילם בקופות החולים ובמועדוני גיל הזהב.

הייתי עובר על הנתונים הללו ב-"נו שויין" ( מה שמראה שגם אני מתקרב במהירות לקבוצת הסיכון ) אילמלא נתקלתי בהם כמה ימים אח"כ כהנחת יסוד בדיון סביב המיקוד של קהילת תוכן. אם אלו הם אחוזי ההשתתפות הרי שמדוע לא להפנות את המשאבים לאותה קבוצת גיל?

רק רגע… בואו נפתח את אתר ה- MVPs של מיקרוסופט בקטגוריה אקראית ונראה מי הם האנשים המייצרים את מרב תכני התמיכה בקבוצות הדיון ואתרי התמיכה – הרי הם לפניכם משמאל.

ומי הם אותם יפי הבלורית והתואר אם לא בני אותה קבוצת גיל אותה רצינו להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה? ובכן, תשאלו, כיצד מסתדרים הדברים עם אותו סקר המובא למעלה? התשובה נוגעת לשתי טעויות קריטיות בהתייחסות. והרי הן לפניכם:

הסטטיסטיקה שלפנינו מודדת מסות של גולשים אך היא מסרבת להתייחס לתרומתם של בודדים. 100 התורמים העיקריים של digg אחראים ל- 56% מהסיפורים המגיעים לדף הבית של האתר ואם ננתח את קבוצות הגיל של אותם תורמים אני מבטיח לכם שהיא אינה תואמת את אותה הסטטיסטיקה.

הנקודה השניה נוגעת לסוגי האתרים. כאשר מדובר באתרים כמו YouTube או MySpace המושכים קהל של צעירים תאבי הגנבות הרי שבהחלט יש לגיל משקל אך כשמדובר בתוכן איכותי ומושקע הרי שנמצא את קהל המבוגרים מעורב גם הוא – ובאחוזים ניכרים.

חשבו על אנשים בני חמישים ושישים בפנסיה מוקדמת או חלקית, עם זמן אינסופי בידיהם, השכלה רחבה, נסיון של עשרות שנים ורצון להותיר חותם ולעשות לעצמם שם בסביבתם המקוונת. אם מישהו רוצה לייצר קהילת תוכן הוא לא זקוק ליותר מכמה עשרות מהם. כמות התכנים אותה הם יכולים לייצר היא אסטרונומית והם מחוייבים לסטנדרטים גבוהים ולהמשכיות.

זה אולי עולם של צעירים אבל כדאי לזכור כי מאחורי כל זמרת בת 16 יש מערך הפקה שנראה יותר כמו ה- MVPs של מיקרוסופט מאשר כמו החבר'ה שלה מבית הספר. כשאתם מרימים אתר קהילות אתם זקוקים לאלו לא פחות מלאלו ומי שמוותר על הצד האחד של המשוואה ימצא את עצמו ללא הצד השני.

התייחסתי בעבר לעניין חלוקת המשתמשים התורמים, המדרגים והצופים (הידועה כ- 89-10-1) בפוסט על Alltogather, בו ציינתי כי הסתמכות על נכונותם של משתמשים פעילים להרשם משאירה בערך תשעה מכל עשרה משתמשים בחוץ. הייתי זהיר בהערכותי.

נתונים חדשים של Hitwise מראים כי אחוז המשתמשים התורמים תוכן מגיע לשברירי אחוז.

התמונה, אותה קיבלנו באדיבות הטלפון הנייד של נמרוד מאי, סמנכ"ל ב- Incredimail, מכנס ה- Web2.0 האחרון בסן-פרנסיסקו, מראה כי מי ששם את יהבו רק על קהל משתמשים תורם עשוי למצוא את עצמו בבעיה קשה.

במקום האחוז הבודד בתאוריית ה- 89-10-1, רק כ- 0.16% ממשתמשי YouTube מעלים סרטי וידאו, רק 0.2% ממשתמש flickr מעלים תמונות וכ- 4.59% ממשתמשי Wikipedia מעדכנים ערכים. "נו," תגידו, "מה לגבי משתמשי Wikipedia ששוברים לך את הסטטיסטיקה?". על כך אומר כי בגלל מבנה התוכן של Wikipedia, מתערבים ה- 10 אחוז המוסיפים "הערות שוליים" בשברי אחוז הבודד שתורם ערכים שלמים ולכן מדובר ב- 4.59% במקום 10%+1% ועדיין – יפה להם!

הנתונים הללו מדאיגים מעט, מאחר והם מרמזים על כך שמתפתחת פרמידה לא מאוזנת, בה אחוז זניח בלבד מהגולשים תורם תוכן ואילו הרוב המוחלט מורכב מצופים פאסיביים. לפחות במקרה של Flickr אפשר להגיד כי אין כל הצדקה לסטטיסטיקה. אם 0.16% ממשתמשי YouTube מעלים קבצי וידאו, שסף המיומנות להכנתם גבוה יחסית, הרי שאין כל סיבה כי Flickr לא יגיעו לאחוז שלם של משתמשים תורמים.

ואולי זוהי חובתנו האזרחית, כאזרחי הרשת, לבצע את השינוי בעצמנו ולהתחיל לתרום יותר תכנים באופן יזום. אם לא נעשה זאת הרי שהאיזון בין תכני משתמשים לתכני תאגידים ישוב וייטה לכיוון התאגידים. אנחנו כבר תרמנו במשרד!

הבלוג של Don Dodge מביא סיפור מרתק על יחסי הכוחות של גוגל מול יאהו. מסתבר שמשתמשים אמריקאים מבלים בממוצע 8.5% מזמנם המקוון ביאהו בעוד שהם מבלים רק 2.1% מזמנם בגוגל. קלטתם? האמריקאי הממוצע מבלה פי 4 יותר זמן ביאהו מאשר בגוגל. לא פחות מעניינת כמובן היא העובדה כי Myspace מובילה את טבלת הזמנים עם כמעט 12% – אבל על כך בפעם אחרת.

הטרגדיה, מבחינתה של יאהו לפחות, היא שזמן זה אינו מתורגם להכנסות ביחס בו הוא נעשה בגוגל ואם מביטים בנפח הפעילות באיזורים השונים בשני השירותים התמונה מתחילה להתבהר. קרוב ל- 90 אחוז מהפעילות בגוגל מתבצעת במנוע החיפוש שלה. זאת אומרת, שבזמן הקצר יחסית בו מבלה המשתמש בגוגל הוא צופה בכמות גדולה מאד של דפים ונחשף לפרסומות התפורות על מידותיו בהתאם למילות החיפוש בהן השתמש.
לעומתו, הגולש ביאהו נחשף לרוב הדפים במסגרת הדואר ודף הבית על תכניו השונים. לכן הוא צופה בפחות דפים בזמן האמור והפרסומות בדפים אלו אינן מונחות על ידי מילות מפתח ואינן מכוונות לקהל כלשהו. גרוע מכך, גם מידע טריוויאלי לזיהוי, כמו מיקום גיאוגרפי, אינו מתורגם ביאהו לפרסומות רלוונטיות.

ליאהו נכסי תוכן מעולים יחסית לגוגל והיא מובילה עליה בעניין זה כמעט בכל תחום פרט לחיפוש, אך היא אינה משתווה לגוגל ביכולת להפוך נדל"ן אינטרנטי בכסף. אין מה לעשות, איכות תכנים ומוצרים איכותיים אינם תחליף למודל הכנסות משוכלל. כמובן שאין לרחם על יאהו עם הכנסות של כמעט 6.5 מיליארד דולר בשנת 2006 ועדיין – גוגל גלגלה באותה תקופה כ- 10.5 מיליארד.

הצמיחה של גוגל ממשיכה להיות פנומנאלית והיא גוזלת בהתמדה נתחי שוק מיאהו ומגדילה מרבעון לרבעון את הכנסותיה בעולם. הייתי רוצה לראות את יאהו נותנת לגוגל פייט במגרש הפרטי שלה, ולא פחות חשוב – מתייחסת לפינות החשוכות של העולם, כמו זו שלנו, ומציעה לגולשים המקומיים שירותים איכותיים בשפתם – כפי שעושה גוגל. בסופו של דבר אין שווקים זניחים, רק חברות מזניחות. ועל הזנחה משלמים.

כמו כל בלוג המכבד את עצמו (אנחנו מנסים), גם אנחנו הכינונו סיכום של השנה האזרחית 2006 (הראשונה שלנו) ושל תחזיותינו לשנה הבאה עלינו לטובה.

השקעות:
בשונה מהשוק בארה"ב בו לקרנות הון הסיכון יש משקל רב מסך ההשקעות בתחום ה-Web2.0, בארץ הנטייה (ובצדק) היא לפנות קודם כל לאנג'לים (המשקיעים הפרטיים) ולהשאיר את הקרנות לסיבובים הבאים, אם יהיו כאלו. בשנה האחרונה התבצעו בצורה זו עשרות השקעות ע"י אנג'לים, בסכומים הנעים בין 50 אלף דולר לשני מיליון הסיבו,. ולמרות התחושה הטובה – לפחות אצל היזמים המרגישים שזו כבר לא משימה בלתי אפשרית – בתקופה האחרונה אני מתחיל להרגיש "ביעבוע" מסוים כאשר אני נתקל ביותר ויותר מיזמים המצליחים לגייס סכומים נאים של מספר מאות אלפי דולרים על "עוד" רעיון של רשת חברתית כזו או אחרת. גיוסים נוספים מתקיימים סביב שיטות "חדשות ומהפכניות" להצפת תכנים רלוונטיים יותר וזה עוד לפני שמזכירים את מילת הגנאי "מודל עסקי" שברוב המקרים לא קיים. אני לא רוצה להיות קיצוני מדי, אבל לא מעט אנג'לים מזכירים את דפוסי הפעולה של הבועה הקודמת כאשר לא מבוצעת בדיקת נאותות בסיסית על היסטוריית היזם, המיזם, הטכנולוגיה ועל השוק בו הוא פועל – וכל זה כדי שיוכלו לספר לחבר'ה שגם הם במסיבה.

בחצי השנה האחרונה נרשמה התעורררות מסויימת גם אצל הקרנות אך עדיין אין על מה לשמוח יתר על המידה. הקרנות בארץ תמיד רצו לקחת חלק במסיבה של "החבר'ה המקובלים" מארה"ב וחיפשו כל דרך אפשרית להכנס למועדון, אך כמעט בכל המקרים קיבלו רגליים קרות ונשארו בחוץ. במקרה אחד, מיזם שכבר השלים גיוס pre-seed מאנגל'ים והשירות עצמו כבר עובד בהצלחה קרוב לשנה, הצליח לסגור השקעה מאחת הקרנות המכובדות בארה"ב ורק עובדה זו עזרה לו לצרף לסיבוב קרן ישראלית נוספת – בכל אופן, המים הפכו מקרים לפושרים. את ההשקעות בתחום ה-Web2.0 מובילה קרן ההון סיכון Sequoia ואחריה Gemini וקרן המעבדה שלה LGiLab בשיתוף עם LightSpeed. קרן ההון סיכון Benchmark מנסה להצדיק את המוניטין שיצא לה עם השקעה ב-Gigya ו-Clarizen כאשר להשקעה זו הצטרפה אליה Carmel. גם Giza ו-Pitango סוף סוף על סף השקעה ראשונה במיזם Web2.0.

אני צופה שמגמה זו תימשך גם בשנת 2007 – ובאותו קצב איטי. מיזמים ימשיכו "לבנות" על האנג'לים וקרנות נוספות יחפשו את הכרטיס שלהם למסיבה. קרנות זרות יתחילו לגלות עניין מוגבר במיזמי Web2.0 ציוניים.

Exit-ים:
בשנת 2006 שוק ההייטק הישראלי חזר להשפיע ורשם את אחת השנים המוצלחות ביותר מאז התפוצצות הבועה הקודמת. בסך הכל בוצעו כ-76 עסקאות של מיזוג או רכישה בסכום כולל של 10.58 ביליון דולר. העסקאות הבולטות הן המכירה של Mercury Interactive ל-HP ב-4.5 ביליון דולר והמכירה של M-Systems ל- SanDisk ב-1.55 ביליון דולר.

בואו ננחת, עם כל הכבוד להייטק הישראלי, ויש כבוד, אנחנו בתחום האינטרנט, ולא סתם אינטרנט, אנחנו בעסקי ה- Web2.0, ולמרות הרצון החזק שלנו להאמין שאנו מעצמה גם בתחום זה, אנו עוד רחוקים משם שנות אור. נכון להיום עוד לא בוצעה שום רכישה של סטרטאפ ישראלי בתחום ה-Web2.0. המהלך הקרוב ביותר אליו הגענו הוא "השתלטותה" של Google על שירות הגיליון האלקטרוני iRows. שני היזמים קיבלו חוזה העסקה מ-Google וזכו לשמור על הקניין הרוחני של השירות. להערכתינו הם גם קיבלו "מענק חתימה" בתמורה לסגירת השירות (היום).

במקביל, הסנונית של RawSugar מבשרת את גוויעתם של שירותים נוספים שלא יצליחו לבסס מודל הכנסות מספק או הבטחה לרכישה על ידי אחת השחקניות הגדולות.

מה שנותר לקוות לשנת 2007 הוא ש-MetaCafe תחזיר קצת את הכבוד האבוד שלנו, אך כמו שזה נראה עכשיו, גם עסקה זו רחוקה מלהיסגר. ובכל זאת, במקרה ועסקה זו תיסגר בצורה זו או אחרת, הזרקורים יופנו חזרה למזרח התיכון, וסטרטאפים שיהיו במקום הנכון ובזמן הנכון יוכלו למנף זאת לגיוסים מקרנות זרות ואולי אפילו לרכישות.

מגמות:
רוב רובם של השירותים בעולם ה-Web2.0 מבוססים על קהילות המאפשרות למשתמשים לייצר, לשתף, לשמור, לדרג, להציף ולצרוך תכנים כאלו ואחרים. לסטרטאפים הפועלים מישראל יהיה קשה (אך אפשרי) לבלוט מבין אלפי הסטרטאפים הצצים כל יום ברחבי העולם אשר רובם ככולם פונים לאותו שוק מטרה- ארה"ב. עם זאת, בשנת 2006 ניתן היה לראות מספר חברות ישראליות אשר פנו יותר לצד הטכנולוגי של ה-Web2.0, תחום עם הרבה פחות תחרות ועם סיכוי ל-exit גדול הרבה יותר. אחת החברות עליהן אני מדבר היא Dapper שלאור הביקורות הסופר חיוביות להן זכתה, הצליחה לסגור סיבוב גיוס מ-Accel Partners, אחת הקרנות הגדולות בעולם. את השירות הקימו שני בחורים מוכשרים, ערן שיר וג'ון הייזן ללא שום מימון חיצוני, ובעזרת מהלכי שיווק מקוריים תוך כדי שימוש נבון בכלי השיווק החינמיים אשר מספק לנו ה-Web2.0 הם הצליחו לקבל חשיפה מדהימה. חברות נוספות עם טכנולוגיה מעניינת (אם כי לוא דוקא חדשה) הן ClickTale ו- Gizmoz.

בשנת 2006 ראינו את ההשקעות הראשונות בסטרטאפים הפונים לתחום ה-Enterprise2.0, אחד התחומים החמים והמבטיחים בשנים הקרובות. חברה אחת היא Serendipity אשר גייסה 5.1 מיליון דולר מ- Genesis Partners הישראלית ו-Index Ventures האירופאית. החברה השנייה היא Clarizen (נסקור אותה בקרוב) אשר גייסה 7 מיליון דולר מ-Benchmark ו-Carmel. אני מאמין גדול בשתי החברות ובכלל, בחברות ישראליות הפונות לשוק זה. השילוב של נסיון קיים בפיתוח מוצרי B2B מצד אחד ופרץ היזמות אותו אנו חווים בתקופה זו מצד שני - הוא שילוב מנצח.

לאור היכרותי עם הסטרטאפים המקומיים אני צופה שבשנת 2007 נמשיך לראות עוד לא מעט מיזמי “me-too” – הנתפשים כ-"סקסיים" וקלים לפיתוח, אך גם מיזמי טכנולוגיה אשר יהוו בסיס להמשך קיום יסודותיו של ה-Web2.0 יצוצו פה ושם. יהיה מעניין.

והרי התחזית ל-2007:
- מישהו זוכר את אתרי הקזינו האינטרנטיים? חברות הקזינו הישראליות יתאיידו בשל החקיקה המונעת בארה"ב.
- הבלוגים בארץ (ובעולם) ימשיכו לנגוס בגופי המדיה הגדולים.
- ייתכן ונזכה לראות רשת חברתית מקומית שתצליח לייצר מסה קריטית ולהפוך ל- MySpace הישראלית. כיום, מעבר ל- Tipo הפונה לקהל יעד צעיר במיוחד אין רשת פופולארית המצליחה לגייס קהלים כמו תיכוניסטים, סטודנטים ואנשי עסקים (למרות שבנוגע לחלק מהקהלים צפויות הפתעות נעימות בקרוב)
- הדרישה לכח אדם מיומן ואיתה המשכורות ימשיכו לעלות בקצב מסחרר. קורסי הסבה ל- Ajax בקרוב במכון ליד ביתכם. 
- Online Video / TV ימשיך להיות התחום החם גם בשנה הבאה (ללא קשר להצלחת מכירתה של- Metacafe). הפוקוס השנה יהיה בהטמעת המודלים אשר ייצרו את המזומנים המיוחלים מהטכנולוגיה.
- Browser based applications/SAAS כמו Zoho ו-Google Docs ישתפרו ויינגסו מחבילת ה-Office של Microsoft. בכלל, יותר ויותר אנשים יאמצו להם את דרך העבודה עם שירותים מקוונים.
- מגמת ההתרחבות של עולם ה- Mobile תימשך גם השנה הרבה מעבר לרינגטונים. שירותי Mobile כמו חיפוש, מבוססי מקום, חברה ומולטימדיה יהיו נגישים מכל מקום. הראשונים שייאמצו את הטכנולוגיות יהיו הצעירים, להם הטלפון הנייד הוא המסך הראשון, הרבה לפני הטלויזיה והמחשב.
- Vertical Search Engines יתחילו לצוץ לכל תחום.
- MySpace לא יהיה האתר הגדול בעולם עד סוף השנה.
- FireFox ימשיך לצמצם את הפער מול ה-Internet Explorer.
- SecondLife ימשיך לצבור תאוצה ויהפוך לפלטפורמה "מקבילה" לאינטרנט כאשר יציע שירותי מקבילים כמו קהילות, קידום ופירסום. בנוסף לו יעלו גם מתחרים כמו There.com.
- ה-Peer 2 Peer ימשיך לצמוח למרות הכל – ועם זאת לכיוון יותר חוקי.

כבכל שנה, גם השנה פרסמה חברת Gartner (מי זה?), חברת ייעוץ המובילה בהבנה עסקית וטכנולוגית בעולם, את ה-Hype Cycle שלה לשנת 2006. התובנה הבולטת ובעלת החשיבות הגדולה ביותר (לפחות לנו אנשי ה-Web2.0) היא שבפעם הראשונה ובאופן רשמי Gartner שמה את החותמת שלה (הכל-כך משפיעה בתעשייה) על טכנולוגיות ה-Web2.0 כטרנד המוביל בתחום טכנולוגיות המידע (IT – Information Technology) כאשר הציבה אותו בראש ה-Hype Cycle.

Gartner מתמקדת בארבעה תחומים בתוך ה-Web2.0:

Social Network Analysis (SNA):

SNA is the use of information and knowledge from many people and their personal networks. It involves collecting massive amounts of data from multiple sources, analyzing the data to identify relationships and mining it for new information. Gartner said that SNA can successfully impact a business by being used to identify target markets, create successful project teams and serendipitously identify unvoiced conclusions.

Ajax:

Ajax is a collection of techniques that Web developers use to deliver an enhanced, more-responsive user experience in the confines of a modern browser. High levels of impact and business value can only be achieved when the development process encompasses innovations in usability and reliance on complementary server-side processing.

Collective Intelligence:

Collective intelligence is an approach to producing intellectual content (such as code, documents, indexing and decisions) that results from individuals working together with no centralized authority. This is seen as a more cost-efficient way of producing content, metadata, software and certain services.

Mashups:

A "mashup" is a lightweight tactical integration of multi-sourced applications or content into a single offering. Because mashups leverage data and services from public Web sites and Web applications, they’re lightweight in implementation and built with a minimal amount of code. Their primary business benefit is that they can quickly meet tactical needs with reduced development costs and improved user satisfaction.

לפני קרוב לחודשיים כתבנו על "כיצד Enterprise 2.0 תציל את Web2.0" ותארנו את דרכו של ה- Web2.0 למשתמשים האירגוניים, כמו גם מה תהיה השפעתו על המודלים העסקיים (שלא כל כך קיימים היום) של מאות ואלפי מייזמים שתוכננו במקור למשתמשים פרטיים. ע"פ הדו"ח דבר אחד בטוח – ל-Web2.0 תהיה השפעה עסקית משמעותית בחמש השנים הקרובות וחברות יהיו חייבות לבדוק איך הוא ישפיע באופן ישיר עליהן ועל האסרטגיה העסקית שלהן.

הבעיה עבור המשתמש הישראלי ב- digg הלועזי היא, מדרך הטבע, השפה ומאחר והגולש הישראלי הממוצע צורך את רוב תכניו בעברית הרי שהוא זקוק לאתר הדובר עברית ומספק העדפה לתכנים בעברית.

לדעתי, הבעיה העיקרית ביבוא מודל העבודה של digg לארץ היא העדר תמריצים למשתמשים היוצרים את רשימות התכנים המומלצים – העורכים – ובהעדר עורכים כמות התכנים באתר אינה מספיקה כדי לעורר עניין בקרב הגולשים. digg עצמה, שלה מעל ל- 400 אלף משתמשים רשומים ומליוני גולשים מזדמנים, היא מקרה יוצא דופן של הצטברות עורכים שופעי תכנים. אם עקבתם אחר רשימות הנבחרים של ירון ודאי נתקלתם בפרשיית Netscape Vs. Digg בה "קונה" Netscape את העורכים המובילים של digg ב- 1000$ האחד. קחו בחשבון שעשרת העורכים המובילים ב- digg מייצרים 30% מהתכנים ב- digg והרי לכם מחיר מציאה

הסיפור החם ב-Blogosphere השבוע הוא ללא ספק המשכו של הסיפור שכתבתי עליו כאן בשבוע שעבר על Netscape ו- Digg. תקציר האירועים:
"האתר הותיק שעבר כבר אין ספור תהפוכות, Netscape, הושק מחדש לפני זמן לא רב כאחיו התאום של Digg (מה זה?). על מנת למשוך אליו את המדרגים הכבדים, הציע Jason Calacanis, האיש העומד בראש הפרוייקט, 1000$ לכל מדרג שיערוק מ-Digg לשירות שלו. ההצעה זכתה לביקורות קשות ועוקצות מהבלוגרים המובילים כמו Michael Arrington מ-Techcrunch אשר לא חסך במילים. Jason לא נשאר חייב וענה לכולם ובמיוחד למייקל"

"I don't need to be paid to do what I do now. I will commit my time to digg whenever possible because that's how much I enjoy digg; it's not about the money, it's what you enjoy and this is what I like."