האירוע המתקיים השנה מייצג חתך מעניין של סטארטאפים ישראליים. הדבר הברור היחיד בנוגע לתעשיית הדוט קום הישראלית הוא חוסר הבהירות בה היא שורה וחיכיתי לאירוע כדי לקבל (לפחות זווית של) תמונת מצב, חלקית ככל שתהיה, של המגמות במיזמים החדשים.  ההיצע היה מעניין וטוב היה לפגוש יזמים אחרים, לראות מה מעניין אותם וכיצד הם מתמודדים עם השאלות הקשוחות הרגילות: מימון, בחירת שוק, שיווק, בניית צוות ושאר נושאים שמעסיקים את התעשייה מאז הווסדה. ההבדל הוא שהם מתמודדים איתן במציאות שונה מזו שהייתה לפני כמה שנים, או אפילו כמה חודשים.

הטוב

הסטארטאפים הטובים בחבורה, לפחות בעיני, היו בעלי כמה מאפיינים ברורים. הצוות שיחק תפקיד חשוב בעניין והיה ניכר שהסטארטאפים הטובים יותר נהנים מצוות מנוסה ומגוון יותר. עדיין לא קם תחליף לצוות מקימים חזק טכנולוגית, ניהולית, שיווקית ומוצרית (ולוא דווקא בסדר זה) ואדם אחד ואפילו שניים אינו יכול לכסות את שלל הדרישות והמטלות של עסק אינטרנטי בהקמה. שילוב מכשירים ניידים – ואפילו כוונה שכזו - היה סממן נוסף של חלק לא קטן מהמיזמים המוצלחים.  קשה לחשוב היום על מיזם שאינו דורש אפליקציה משלימה וברוב המקרים העדרה מעיד על חוסר מחשבה מספיקה או העדר יכולות טכנולוגיות.  איכות המצגות סימנה פעמים רבות את איכות המיזמים והיכולת לתמצת את עקרונות המיזם לתבנית סדורה ולהגיש אותם בצורה אסטטית ובהירה ניבאה בצורה די מדויקת את יכולת הביצוע של הצוות.

הרע

הסטארטאפים הפחות טובים בעיני אופיינו בדרך כלל בניסיון להחיות פיצ'רים ותיקים, שלא לומר ארכאים, בטוויסט חדש. עד כמה שהניסיון הרואי וראוי להערכה יש לפעמים סיבה מדוע השוק עבר הלאה. עוד בעיה שאפיינה רבים מהמיזמים היתה העדרה של התייחסות מוצרית מספקת. בסופו של דבר, לא חשוב עד כמה טובה הטכנולוגיה, או עד כמה מבטיח השוק, צריך מוצר שידבר למשתמשים ויספק פתרון מלא לבעיה מוגדרת. גם השיווק נפל קרבן להזנחה בידי רבים שמניחים שהמוצר ישווק את עצמו ברוב מגניבותו. בשוק רווי כמו היום גם מוצרים מדהימים ומושקעים לעייפה מתקשים לשווק את עצמם ויש לעזור להם להגיע לקהל היעד.

המכוער

הדיון בפאנל נגע בבעיות חווית השימוש והעיצוב בחברות הדוט קום הישראליות. קשה להתווכח עם העובדות, גם אם הן עוסקות בעניינים של טעם אסטטי: בחיבור בין מוצר ועיצוב מייזמים ישראלים מצליחים פחות מאשר הם מצליחים בצד הטכנולוגי ואפילו השיווקי.  הועלו רעיונות ואבחנות מעניינים מצד הפאנל ולמרבה הפליאה וההנאה – גם מצד הקהל. למעשה, עבורי זהו הפאנל המעניין והמהנה הראשון מזה זמן רב וכנסים רבים.

האבחנות אולי יראו טריוויאליות למתבונן מהצד אך הן רחוקות מלהיות כאלה עבור מי שעוסק בדוט קום:

הכרה בחשיבות הנושא – לעיצוב המוצר האינטרנטי ואיכות חוויית המשתמש שלו חשיבות אקוטית להצלחתו, לא פחות מיכולותיו הטכנולוגיות וסגולותיו המוצריות. אם לא נבין ונפנים זאת נתקשה להתמודד עם תעשיות זרות שכבר עשו זאת.

מעורבות בעלי תפקידי מפתח - אם ההכרה בחשיבות העיצוב וחווית המשתמש לא קיימת בקרב המנכ"ל וסמנכ"ל המוצר (כמו גם שאר בעלי התפקידים הבכירים) יהיה קשה מאד להפכה לחלק מה- DNA של החברה והמוצר

השקעה בכח אדם – כדי להגיע לתוצאות יש להפנות משאבי כח אדם מתאימים – כ- 10-15% ממצבת כח האדם בחברה

לימוד הנושא – ישנן אסכולות רבות ומגוונות לעיצוב מוצר. בארץ הן נחלתם של מומחים בודדים ויש להנחיל את הידע הזה בתעשיה

לימוד הנורמות הקיימות – קיימת נטייה בתעשייה להמציא מחדש את הגלגל בכל פעם מחדש. לא מתוך אידאולוגיה אלא מתוך התעלמות מהידע המצטבר שנרכש בעולם משנים של ניסיון. שירותים אינטרנטיים עם עשרות ומאות מליוני משתמשים למדו דבר או שניים בנושאי עיצוב וחווית משתמש  ואם יש לכם רעיונות אחרים משלהם אתם צריכים סיבה משמעותית להעדפתם על פני אלו המקובלים.

A/B Testing – הדרך הטובה ביותר לדעת מהו עיצוב מנצח היא לבדוק. לוקחים שני עיצובים (או יותר) ומריצים אותם במקביל ורואים מי מפיק תוצאות טובות יותר. למעשה, כמעט כל פיצ'ר באתר צריך לעבור בדיקה מסוג זה.

לסיכום:

היה יום מעניין, הן מבחינת החברות והן מבחינת הפאנל. גם אם לא ניתן היה לזהות היום את "הפייסבוק הבא" היו לא מעט מיזמים מעניינים בפני עצמם וחלקם בעלי פוטנציאל הצלחה מבטיח למדי. קשה היה עבורי לקבל מאירועי היום תמונה ברורה של מגמות התעשייה וכשאני מסתכן שיטעו בי בתור עוגיית מזל סינית אני נוטה להגיד: זהו זמן להביט וללמוד מבלי לקבוע קביעות.

השימוש במפות באתרים הופך לנפוץ יותר ויותר והפופולאריות של שירותים מבוססי מיקום תורמת רבות למגמה זו. אז כמה מסובך העניין? מתי כדאי לעשות זאת לבד ומתי כדאי לפנות למומחה? איתי עשת מחברת קרטולוג מנסה לעזור:

לפני מספר שנים נהגו לומר כי התוכן הוא המלך. הוא מקיף אותנו ונמצא בכל מקום. הצגתו הייתה טקסטואלית ומבוססת טבלאות. היום, יותר מתמיד ומסיבות רבות, תכנים רבים הינם בעלי שיוך גיאוגרפי (Geo-Tagged) ולכן מקבל המשתמש בהם ערך מוסף ומשמעותי כשהוא נחשף אליהם מוצגים על המפה. ערך מוסף הנובע מהצגה גיאוגרפית לעומת הצגה טקסטואלית ניתן למצוא בתחומי הדיור (מכירה והשכרה של נכסי נדל"ן), הבילוי (אירועים, מופעים, מסעדות), התיירות (מסלולי טיולים, טיסות, מלונות), ולראיה השכיחות הרבה של מפות המוטמעות באתרי אינטרנט. נכון לימים אלו, קיימים למעלה מ- 350,000 אתרים משובצי מפות. היום המפה היא המלכה.

תכנון המפה מתחיל בבחירת ספק מפות. תפקידו הוא לאפשר גישה לתמונות של מפות בהתאם למיקום הנדרש. ספקי המפות המובילים בעולם, דוגמת Google Maps, Bing Maps ו- Yahoo Maps רכשו צילומי מפות, מפות וקטוריות וצילומי אוויר של רוב העולם ופיתחו מערכת המספקת תשתית אינטרנטית נגישה, מהירה ומבוזרת. בנוסף לתשתית המיפוי, ספקי המפות גם מחצינים ממשק תכנותי, בד"כ בשפת צד-לקוח, דוגמת JavaScript, Silverlight ו- Flash המאפשרות יכולות בסיסיות כגון הזזת מפה, פענוח מיקומי כתובות (Geocoding), חישוב מסלולים, הוספת פוליגונים ועוד. בנוסף, חשוב לזכור שגוגל, למשל, משנה באופן תדיר ולעיתים משמעותי את ה- API שלה, ולכן צריך תמיד להיות עם אצבע על הדופק ולהגיב במהירות לכל שינוי כזה. לדוגמא, לאחרונה הכריזה גוגל על סיום תמיכתה בגירסא 2 ומעודדת מעבר לגירסא 3 שיצאה מהמעבדה לאחר שנה של פיתוח.

ממשק התכנות של ספקי המפות הינו ממשק הדורש למידה, ניסיון והתמקצעות לצורך ביצוע פעולות באופן יעיל ונכון. בעוד שהדרך להוספת מפה ראשונית בעלת נקודת עניין אחת הינו תהליך פשוט ומתועד היטב, הרי שהוספת יכולות מתקדמות יותר הינה פרוייקט רב-תחומי (פרטים נוספים בסרטון זה). אפליקציית מפה אינטראקטיבית מאפשרת יכולות חיפוש ואחזור מתקדמות במגוון שדות כגון תגיות, תאריכים, מחירים ומיקומים, השלמה אוטומטית של מילות חיפוש, הצגה של מספר רב מאוד של נקודות עניין (מעל מספר מאות) על ידי ביצוע קלסטרינג בצד-שרת, הצגתם בסרגל צד מעוצב, חישוב מסלולים, הוספת יכולות שיתוף חברתי, הדפסה, הוספת שכבות מידע, תמיכה בפלטפורמות שונות, עיצוב גרפי המתאים לעיצוב האתר, עיצוב ממשק המשתמש ועוד. פיתוח זה הינו מורכב ודורש השקעה של שבועות עבודה וניפוי שגיאות המצריך עבודת מומחה בתחום. לעיתים קרובות מדי מתפתה המפתח להניח, לאור הקלות בהוספת מפה בסיסית, כי המשך התהליך קל באותה המידה. משיכה זו למלכודת הדבש סופה בהקצאת משאבים רבים מאוד ללמידת נושא שאינו בתחום עיסוקו השוטף, ואם אין בכוונתו להפוך למומחה מפות, סופה להיות מושקעת בתהליך חד פעמי שלא יקצור פירות בעתיד.

מרכיב נוסף במערכת הינו בסיס הנתונים. כל חברה שמתעסקת בתוכן, ובפרט בתוכן מתוייג מיקום (Geo-Tagged) מחזיקה ומתחזקת בסיס נתונים אשר נותן מענה הן לנתוני המיקום והן לנתונים שונים ומגוונים של צרכי החברה כגון ניהול משתמשים והרשאות, רשימות מסוגים שונים, פירוט עסקאות ומידע אחר. מאגר נתונים זה משמש באופן רציף לפעולתו של האתר. הוספת מפה דורשת הוספת שדות ייעודיים למאגר זה ובעצם את שינויו כך שיתאים לצורכי המפה. מטיבה של אפליקציית מפה, כל אינטראקציה של המשתמש יוצרת בקשת חיפוש חדשה ולכן שילוב מפה באתר פעיל מעמיסה באופן משמעותי על שרת הנתונים ויכולה לפגוע בחוויות המשתמש מהאתר ואף להפילו, וזאת היכן שמטרתה העיקרית הינה שיפור חווית המשתמש. מעבר להשפעות השליליות על האתר הקיים, תהליך אחסון המידע ושליפתו חייבים להתבצע באופן מהיר ויעיל על מנת להשביע את רצונו של המשתמש באתר ובמפה. הפרדה בין שרתי האתר ושרתי אפליקציית המפה היא הפתרון המועדף.

אתגר נוסף העומד בפני מפתח אפליקציית המפה הוא פיתוח אפליקציה אשר תואמת לכל הדפדפנים ולכל הפלטפורמות. בעידן התוכן הסלולארי אנו נדרשים להנגיש את המידע לקהלים רחבים יותר ולהתאים את האפליקציה לפלטפורמות ניידות כגון אייפון ואנדרואיד – הרפתקה לא קטנה בפני עצמה.

נכתב ע"י איתי עשת, מנכ"ל קרטולוג בע"מ

חברת קרטולוג הוקמה בשנת 2009 במטרה להעניק לאתרים רבים את האפשרות לצרף אפליקציות מפה לאתרם וחרטה על דגלה את הרחבת השימוש באפליקציית מפות, ולפיכך מספקת שירותי ייעוץ ראשוניים בחינם לכל יזם.

itay@cartolog.com / www.cartolog.com

אחרי חמישים ושבעה טוקבקים ב-"הטלנובלה של הדוט קום" (נכון לרגע כתיבת הפוסט), והיד עודנה נטויה, הייתי רוצה להסביר לכל מי שלא הבין:

בלוגר הוא לא סוג של עיתונאי

ישנם עיתונאים שהם גם בלוגרים ובלוגרים שהם גם עיתונאים אבל בלוגרים ועיתונאים עושים שני דברים שונים לגמרי.

למה זה חשוב?

זה אומר להתייחס לבלוגר כמישהו שעומד בהייד פארק על קופסא ולא כמו קריין שיושב באולפן הטלביזיה ומקריא לכם את החדשות או לעיתונאי שכותב אליכם מלב מערכת העיתון.

זה שעומד בהייד פארק על קופסא מהגג מהגיגי ליבו. אין לו עורך, אין לו צורך להצליב מידע, אין לו צורך אפילו להביא מידע – הוא יכול לדבר על "תחושות". אם הוא טועה הוא לא חייב להתנצל ואם הוא פוגע הוא לא צריך להתפטר. אין לו מסגרות והוא גם יכול לדבר יום אחד על ספרים ויום אחר על חייזרים.

אין לו נורמות עיתונאיות בסיסיות כמו "לא לכתוב על מישהו שמשלם לו משכורת או מכר לו דירה" או מחויבות שלא לסגור חשבונות עם אויבים ומבקרים מעל גבי המדיה. למעשה, בלוגר הוא "סוכן עצמאי" שאינו בלתי תלוי. יש לו אג'נדות נסתרות, כלכליות, חברתית ואחרות, והקורא אמור להניח שכך הוא הדבר.

בפארפראזה על היותם כלבי השמירה של הדמוקרטיה, מתייחסים עיתונאים רבים לבלוגרים ככלבלבים שוטים המסתובבים ללא רצועה וחיסונים ונובחים על עוברים ושבים. שמישהו יקרא לעירייה! עיתונאים לא מעטים מחכים ליום בו יאכפו את התקנות המגבילות אותם על כל אותם גרפומנים-ללא-פיקוח. אך אלה אינם מבינים – החוקים והתקנות שנכתבו בעניינם באו להגן על המדינה ואזרחיה מפני ארבע או חמש משפחות השולטות בגופי המדיה הגדולים ולא כדי לסתום פיות למאות אלפי אזרחים תאבי ביטוי.

אני מסכים שישנם מקרים גבוליים, כמו למשל זה של TechCrunch שהוא (כמעט) עיתון טכנולוגי מקוון לכל דבר. המכירה המדוברת ל- AOL או לכל גוף מדיה אחר היא התהליך הטבעי המתבקש בו אם זה נראה כמו עיתון, נקרא כמו עיתון ומתנהג כמו עיתון (כולל חברת הכנסים J) – זה בסוף ייקנה על ידי גוף מדיה.

היכן עובר הקו שמפריד בלוג מעיתון? בתפוצה? במספר העובדים? בהשפעה?

לדעתי בשם. מרגע שקראת לאתר בלוג אנשים יודעים שאתה סוכן או קבוצה של סוכנים עצמאיים. נתת אזהרה הוגנת. אף אחד לא יגיד אחר כך "אני לא מאמין! קראתי על זה בבלוג ואחר כך הסתבר שהבנאדם מקבל כסף מחברת המקררים שהוא המליץ עליה!"

אני גם לא רוצה להיכנס לדיון באג'נדות הנסתרות של העיתונות כי גם אם זה נכון – וזה נכון – זה לא רלוונטי.

אין בבלוגוספירה חוקי מוסר ואין בה אתיקה. כל בלוג יוצר "חוזה פסיכולוגי" עם הקוראים שלו שעובד או נכשל לפי חוקים משלו. יש בלוגים שבהם עולב הבלוגר בקוראים ומכנה אותם בשמות. יש בלוגים שבהם משתף הבלוגר את חיי האישות שלו עם הקוראים. הכל הולך.

הדבר היחיד שכולם מחויבים לו הוא החוק. בין אם מדובר בבלוגר מתערטל, בין אם בעבדכם הנאמן-למחצה בבלוג טכנולוגי ובין אם בעיתונאים במערכת – כולנו מחויבים לחוק. מרגע שעמדנו בדרישות החוק אני והמתערטל פונים לכיוון אחד (בתקווה להיפרד בפניה הבאה) והעיתונאים לכיוון אחר.

לעיתונאים אין סיבה לחשוש מהבלוגרים. לפעמים אתה רוצה לשמוע דעה או פיסת מידע שהושגה בטיפים, ראיונות והצלבות מידע, נערכה ועברה הגהה, ולפעמים אתה רוצה לשמוע משהו אחר לגמרי.

And now for something completely different…

ב- BusinessWeek הופיעה לא מזמן טבלה של אחוזי ההשתתפות, לפי גילאים, באספקטים שונים של רשתות חברתיות – יצירה, דירוג, צריכה והרשמה לתוכן (ותודה ל-ג'ואי ול-אורי על הפניית תשומת הלב). הטבלה, כפי שרואות עיניכם, מלמדת אותנו כי העולם אכן שייך לצעירים וכי קבוצת הגיל שבין 18 ל- 21 היא היצרנית שבקבוצות הגיל ואילו אנשים מעל 40 הם סרח עודף על גב האינטרנט. אולי בכלל עדיף להם, לאותם נוכחים-נפקדים, שילכו לבלות עם בני גילם בקופות החולים ובמועדוני גיל הזהב.

הייתי עובר על הנתונים הללו ב-"נו שויין" ( מה שמראה שגם אני מתקרב במהירות לקבוצת הסיכון ) אילמלא נתקלתי בהם כמה ימים אח"כ כהנחת יסוד בדיון סביב המיקוד של קהילת תוכן. אם אלו הם אחוזי ההשתתפות הרי שמדוע לא להפנות את המשאבים לאותה קבוצת גיל?

רק רגע… בואו נפתח את אתר ה- MVPs של מיקרוסופט בקטגוריה אקראית ונראה מי הם האנשים המייצרים את מרב תכני התמיכה בקבוצות הדיון ואתרי התמיכה – הרי הם לפניכם משמאל.

ומי הם אותם יפי הבלורית והתואר אם לא בני אותה קבוצת גיל אותה רצינו להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה? ובכן, תשאלו, כיצד מסתדרים הדברים עם אותו סקר המובא למעלה? התשובה נוגעת לשתי טעויות קריטיות בהתייחסות. והרי הן לפניכם:

הסטטיסטיקה שלפנינו מודדת מסות של גולשים אך היא מסרבת להתייחס לתרומתם של בודדים. 100 התורמים העיקריים של digg אחראים ל- 56% מהסיפורים המגיעים לדף הבית של האתר ואם ננתח את קבוצות הגיל של אותם תורמים אני מבטיח לכם שהיא אינה תואמת את אותה הסטטיסטיקה.

הנקודה השניה נוגעת לסוגי האתרים. כאשר מדובר באתרים כמו YouTube או MySpace המושכים קהל של צעירים תאבי הגנבות הרי שבהחלט יש לגיל משקל אך כשמדובר בתוכן איכותי ומושקע הרי שנמצא את קהל המבוגרים מעורב גם הוא – ובאחוזים ניכרים.

חשבו על אנשים בני חמישים ושישים בפנסיה מוקדמת או חלקית, עם זמן אינסופי בידיהם, השכלה רחבה, נסיון של עשרות שנים ורצון להותיר חותם ולעשות לעצמם שם בסביבתם המקוונת. אם מישהו רוצה לייצר קהילת תוכן הוא לא זקוק ליותר מכמה עשרות מהם. כמות התכנים אותה הם יכולים לייצר היא אסטרונומית והם מחוייבים לסטנדרטים גבוהים ולהמשכיות.

זה אולי עולם של צעירים אבל כדאי לזכור כי מאחורי כל זמרת בת 16 יש מערך הפקה שנראה יותר כמו ה- MVPs של מיקרוסופט מאשר כמו החבר'ה שלה מבית הספר. כשאתם מרימים אתר קהילות אתם זקוקים לאלו לא פחות מלאלו ומי שמוותר על הצד האחד של המשוואה ימצא את עצמו ללא הצד השני.

התייחסתי בעבר לעניין חלוקת המשתמשים התורמים, המדרגים והצופים (הידועה כ- 89-10-1) בפוסט על Alltogather, בו ציינתי כי הסתמכות על נכונותם של משתמשים פעילים להרשם משאירה בערך תשעה מכל עשרה משתמשים בחוץ. הייתי זהיר בהערכותי.

נתונים חדשים של Hitwise מראים כי אחוז המשתמשים התורמים תוכן מגיע לשברירי אחוז.

התמונה, אותה קיבלנו באדיבות הטלפון הנייד של נמרוד מאי, סמנכ"ל ב- Incredimail, מכנס ה- Web2.0 האחרון בסן-פרנסיסקו, מראה כי מי ששם את יהבו רק על קהל משתמשים תורם עשוי למצוא את עצמו בבעיה קשה.

במקום האחוז הבודד בתאוריית ה- 89-10-1, רק כ- 0.16% ממשתמשי YouTube מעלים סרטי וידאו, רק 0.2% ממשתמש flickr מעלים תמונות וכ- 4.59% ממשתמשי Wikipedia מעדכנים ערכים. "נו," תגידו, "מה לגבי משתמשי Wikipedia ששוברים לך את הסטטיסטיקה?". על כך אומר כי בגלל מבנה התוכן של Wikipedia, מתערבים ה- 10 אחוז המוסיפים "הערות שוליים" בשברי אחוז הבודד שתורם ערכים שלמים ולכן מדובר ב- 4.59% במקום 10%+1% ועדיין – יפה להם!

הנתונים הללו מדאיגים מעט, מאחר והם מרמזים על כך שמתפתחת פרמידה לא מאוזנת, בה אחוז זניח בלבד מהגולשים תורם תוכן ואילו הרוב המוחלט מורכב מצופים פאסיביים. לפחות במקרה של Flickr אפשר להגיד כי אין כל הצדקה לסטטיסטיקה. אם 0.16% ממשתמשי YouTube מעלים קבצי וידאו, שסף המיומנות להכנתם גבוה יחסית, הרי שאין כל סיבה כי Flickr לא יגיעו לאחוז שלם של משתמשים תורמים.

ואולי זוהי חובתנו האזרחית, כאזרחי הרשת, לבצע את השינוי בעצמנו ולהתחיל לתרום יותר תכנים באופן יזום. אם לא נעשה זאת הרי שהאיזון בין תכני משתמשים לתכני תאגידים ישוב וייטה לכיוון התאגידים. אנחנו כבר תרמנו במשרד!