נשמע מושלם לא? כמעט. ניכר בשירות שהושקעו בו מחשבה וכישרון רבים, אך מעבר לבעיות ממשק ועיצוב - שמספר חודשי הפעלה יפתרו - הוא לוקה בבעיה שעלולה למנוע ממנו להתפתח ותשאיר אותו לנצח נחלתם של בודדים: בעיית ה- 89-10-1.

אם אבצע הכללה בלתי מדוייקת בעליל אך מועילה להפליא הרי שמיעוט זניח מכלל הגולשים באתרי תוכן תורמים לאתר תכנים משמעותיים – בסביבות האחוז הבודד. עוד 10 אחוז משתתפים באתר בצורה פעילה – משאירים טוקבקים, מדרגים תכנים ומצטרפים לקבוצות פעילות. שאר הגולשים פשוט צורכים את התכנים.

באקולוגיה של שירות אינטרנטי יש לשמור על כל קבוצת משתמשים (1 או 10 או 89) מכל משמר ולטפח אותה באופן מיוחד. לשלושת הקבוצות צרכים שונים ועליהם להיות מסופקים – אם נרצה לראות ברכה בעמלנו. את האחוז הבודד יש לטפח במיוחד  ולספק לו כלים מתאימים ליצירת תוכן, חשיפה למשתמשים וקידום אישי. את קהילת ה- 10% יש לתחזק באמצעים כלים לביטוי וחשיפת תרומתם. את 89 האחוזים הנותרים יש להזין בתכנים הנוצרים על ידי שתי הקבוצות האחרונות באופן המתאים להם ביותר.
בכל המקרים יש לעודד "מוביליות מעמדית" – מעבר מגישה לא פעילה למעמד של מגיב ומשם למעמד של יוצר תוכן (ולא מזיק גם עידוד מסויים בכיוון ההפוך).

הבעיה באקולוגיית המשתמשים של Alltogather היא העדר ה- 89%. חסימת התכנים בפני גולשים לא רשומים מכריחה את המבקרים לקבל החלטה על השתייכות ל- 11% הנותרים אך אין סיכוי שבעולם שכמות משמעותית של גולשים תקבל את ההחלטה הזו מבלי לעבור דרך השלב של צרכנות פסיבית של תכנים. כיצד אדע שאני רוצה להרשם לאתר אם מעולם לא ראיתי מה מסתתר מאחורי דף הבית שלו?

זוהי טעות מקובלת לחשוב שרישום הוא תנאי פתיחה סביר לשימוש בשירות אינטרנטי. זה אולי נכון עבור שירות המחייב זיהוי כמו דואר אלקטרוני, אך זהו מחסל משתמשים אפקטיבי עבור כל שירות שאינו מצדיק זאת. שימו לב כיצד שירותי Web2.0 כמו NetVibes ואחרים מאפשרים עבודה ללא רישום גם במקרים בעלי אוריינטציית זיהוי משתמשים חזקה בהרבה.

אני יודע, גם אני אמרתי בעבר "אם המשתמשים באמת רוצים להשתמש בשירות הם ירשמו" אך הם כמעט אף פעם לא באמת רוצים.  בדרך כלל הם סתם בודקים, על גבול המתעניינים. ה- 89% לעולם לא יירשמו או יתרמו בכל אופן אחר לשירות של Alltogather אך הם יהוו את המסה שתייצר את ההכנסות ותזין את המיעוט המעורב.

אם Alltogather רוצים להתרומם עליהם לחשוב, ובזריזות, על אותם 89-10-1.

חברה: SecureOL	שנת הקמה: 2005
כתובת האתר: www.secureol.com	גיוס כספים: מליון דולר מהמדען הראשי ואנג'לים פרטיים
יזמים: זאק דחוביץ וירון מאיר	בשלות השירות: Public

אז מה בדיוק אתם עושים?
מחשבים חד פעמיים. לכל אחד מאיתנו יש משהו שהוא רוצה לעשות על המחשב שלו אבל פוחד. הרצאות ההפחדה למשתמשי המחשב, הוירוסים והספייורים למיניהם גרמו למצב שבו יש פחד בקרב משתמשי מחשבים. כלומר, אנשים משקיעים המון כסף בקניית מחשבים ותוכנות לצרכים שונים: עבודה משרדית, עריכת מוזיקה, צפיה בסרטים או סתם משקולת מהבהבת בחדר אבל פוחדים אפילו להדליק את המחשב. המחשב החד פעמי הוא כמו צלחת חד פעמית, קח, תשתמש, תהנה, כשנמאס לך ממנה זרוק וקח חדשה. במחשב החד פעמי אפשר להתקין כל מה שרוצים וגם לגלוש לכל מיני אתרים שאתה לא רוצה שאיש ידע שביקרת בהם.