האירוע המתקיים השנה מייצג חתך מעניין של סטארטאפים ישראליים. הדבר הברור היחיד בנוגע לתעשיית הדוט קום הישראלית הוא חוסר הבהירות בה היא שורה וחיכיתי לאירוע כדי לקבל (לפחות זווית של) תמונת מצב, חלקית ככל שתהיה, של המגמות במיזמים החדשים.  ההיצע היה מעניין וטוב היה לפגוש יזמים אחרים, לראות מה מעניין אותם וכיצד הם מתמודדים עם השאלות הקשוחות הרגילות: מימון, בחירת שוק, שיווק, בניית צוות ושאר נושאים שמעסיקים את התעשייה מאז הווסדה. ההבדל הוא שהם מתמודדים איתן במציאות שונה מזו שהייתה לפני כמה שנים, או אפילו כמה חודשים.

הטוב

הסטארטאפים הטובים בחבורה, לפחות בעיני, היו בעלי כמה מאפיינים ברורים. הצוות שיחק תפקיד חשוב בעניין והיה ניכר שהסטארטאפים הטובים יותר נהנים מצוות מנוסה ומגוון יותר. עדיין לא קם תחליף לצוות מקימים חזק טכנולוגית, ניהולית, שיווקית ומוצרית (ולוא דווקא בסדר זה) ואדם אחד ואפילו שניים אינו יכול לכסות את שלל הדרישות והמטלות של עסק אינטרנטי בהקמה. שילוב מכשירים ניידים – ואפילו כוונה שכזו - היה סממן נוסף של חלק לא קטן מהמיזמים המוצלחים.  קשה לחשוב היום על מיזם שאינו דורש אפליקציה משלימה וברוב המקרים העדרה מעיד על חוסר מחשבה מספיקה או העדר יכולות טכנולוגיות.  איכות המצגות סימנה פעמים רבות את איכות המיזמים והיכולת לתמצת את עקרונות המיזם לתבנית סדורה ולהגיש אותם בצורה אסטטית ובהירה ניבאה בצורה די מדויקת את יכולת הביצוע של הצוות.

הרע

הסטארטאפים הפחות טובים בעיני אופיינו בדרך כלל בניסיון להחיות פיצ'רים ותיקים, שלא לומר ארכאים, בטוויסט חדש. עד כמה שהניסיון הרואי וראוי להערכה יש לפעמים סיבה מדוע השוק עבר הלאה. עוד בעיה שאפיינה רבים מהמיזמים היתה העדרה של התייחסות מוצרית מספקת. בסופו של דבר, לא חשוב עד כמה טובה הטכנולוגיה, או עד כמה מבטיח השוק, צריך מוצר שידבר למשתמשים ויספק פתרון מלא לבעיה מוגדרת. גם השיווק נפל קרבן להזנחה בידי רבים שמניחים שהמוצר ישווק את עצמו ברוב מגניבותו. בשוק רווי כמו היום גם מוצרים מדהימים ומושקעים לעייפה מתקשים לשווק את עצמם ויש לעזור להם להגיע לקהל היעד.

המכוער

הדיון בפאנל נגע בבעיות חווית השימוש והעיצוב בחברות הדוט קום הישראליות. קשה להתווכח עם העובדות, גם אם הן עוסקות בעניינים של טעם אסטטי: בחיבור בין מוצר ועיצוב מייזמים ישראלים מצליחים פחות מאשר הם מצליחים בצד הטכנולוגי ואפילו השיווקי.  הועלו רעיונות ואבחנות מעניינים מצד הפאנל ולמרבה הפליאה וההנאה – גם מצד הקהל. למעשה, עבורי זהו הפאנל המעניין והמהנה הראשון מזה זמן רב וכנסים רבים.

האבחנות אולי יראו טריוויאליות למתבונן מהצד אך הן רחוקות מלהיות כאלה עבור מי שעוסק בדוט קום:

הכרה בחשיבות הנושא – לעיצוב המוצר האינטרנטי ואיכות חוויית המשתמש שלו חשיבות אקוטית להצלחתו, לא פחות מיכולותיו הטכנולוגיות וסגולותיו המוצריות. אם לא נבין ונפנים זאת נתקשה להתמודד עם תעשיות זרות שכבר עשו זאת.

מעורבות בעלי תפקידי מפתח - אם ההכרה בחשיבות העיצוב וחווית המשתמש לא קיימת בקרב המנכ"ל וסמנכ"ל המוצר (כמו גם שאר בעלי התפקידים הבכירים) יהיה קשה מאד להפכה לחלק מה- DNA של החברה והמוצר

השקעה בכח אדם – כדי להגיע לתוצאות יש להפנות משאבי כח אדם מתאימים – כ- 10-15% ממצבת כח האדם בחברה

לימוד הנושא – ישנן אסכולות רבות ומגוונות לעיצוב מוצר. בארץ הן נחלתם של מומחים בודדים ויש להנחיל את הידע הזה בתעשיה

לימוד הנורמות הקיימות – קיימת נטייה בתעשייה להמציא מחדש את הגלגל בכל פעם מחדש. לא מתוך אידאולוגיה אלא מתוך התעלמות מהידע המצטבר שנרכש בעולם משנים של ניסיון. שירותים אינטרנטיים עם עשרות ומאות מליוני משתמשים למדו דבר או שניים בנושאי עיצוב וחווית משתמש  ואם יש לכם רעיונות אחרים משלהם אתם צריכים סיבה משמעותית להעדפתם על פני אלו המקובלים.

A/B Testing – הדרך הטובה ביותר לדעת מהו עיצוב מנצח היא לבדוק. לוקחים שני עיצובים (או יותר) ומריצים אותם במקביל ורואים מי מפיק תוצאות טובות יותר. למעשה, כמעט כל פיצ'ר באתר צריך לעבור בדיקה מסוג זה.

לסיכום:

היה יום מעניין, הן מבחינת החברות והן מבחינת הפאנל. גם אם לא ניתן היה לזהות היום את "הפייסבוק הבא" היו לא מעט מיזמים מעניינים בפני עצמם וחלקם בעלי פוטנציאל הצלחה מבטיח למדי. קשה היה עבורי לקבל מאירועי היום תמונה ברורה של מגמות התעשייה וכשאני מסתכן שיטעו בי בתור עוגיית מזל סינית אני נוטה להגיד: זהו זמן להביט וללמוד מבלי לקבוע קביעות.

הכותב: דביר גסנר, עו"ד ועורך פטנטים

ב-28 ביוני פרסם סוף-סוף בית המשפט העליון של ארצות-הברית את פסק הדין שכולם בתעשיית ההייטק חיכו לו, בתיק Bilski v. Kappos. ההמתנה לפסק הדין נמשכה חודשים ארוכים, והעלתה חשש ממשי לגבי עתידם של פטנטים על שיטות עסקיות (business methods) ובעיקר על תוכנה. כידוע, פטנטים על תוכנה, ובארצות הברית בפרט, הם תנאי כמעט בל יעבור לקיומן של חברות סטארט-אפ רבות, שמתבססות על תיק הפטנטים שלהן למטרת הגנה על נתח השוק, מתן רישיונות, עצירת מתחרים, גיוס השקעות, קידום אסטרטגיית האקזיט ועוד.

למזלם של החוששים, פסק הדין הטרי הותיר את מעמדן של המצאות תוכנה ללא פגע, וחידושים בתחום זה ימשיכו להיות כשירים לפטנט בארצות הברית. מצד שני, נראה שמצבם של הפטנטים על שיטות עסקיות הורע במידת-מה, במיוחד לאור העובדה שבקשת הפטנט של המערער, ברנרד בילסקי, נדחתה על ידי בית המשפט בטענה כי מדובר בסך הכל ב"רעיון מופשט" שאינו ראוי למתן פטנט. לשם השלמת הרקע, נציין שבילסקי ניסה להגן באמצעות בקשת הפטנט שלו על קונספט כללי מאוד של גידור סיכונים במסחר בסחורות, מה שאכן היה נראה למבקרים רבים כרעיון מופשט ועמום.

על מנת להבין את השורה התחתונה של פסק הדין – דהיינו מה "מותר" ומה "אסור" נכון להיום, חשוב לבצע באופן נכון את ההבחנה בין תוכנה לבין שיטה עסקית. באופן מסורתי, המצאות שלא התבססו על חדשנות טכנולוגית משמעותית אלא עסקו במתודולוגיה שהיא עסקית במהותה, סווגו לתחום השיטות העסקיות. כאלו הן, למשל, המצאות בתחומי המסחר האלקטרוני (כגון פטנט ה-One-Click של אמזון), הפיננסים והביטוח. לעומת זאת, המצאות בהן החדשנות הטכנולוגית היתה העיקר, ואשר כללו אלגוריתמיקה חדשנית, מודולי תוכנה ייחודיים וכדומה, סווגו לתחום התוכנה. שתי הקטגוריות זכו, לפחות מאז סוף שנות ה-90, ליחס שיוויוני למדי, עם יתרון קל לקטגוריית התוכנה.

פסק הדין החדש "שבר את השוויון" שהיה קיים בין קטגוריות התוכנה והשיטות העסקיות; הוא דחף מעלה את מעמדן של המצאות התוכנה ומטה את השיטות העסקיות. באשר לתוכנה, קבע בית המשפט כי מבחן ה-machine or transformation, ששימש משנות ה-80 המוקדמות כמבחן לבדיקת כשירותן לפטנט של המצאות תוכנה, ימשיך להיות הסטנדרט המרכזי. לפי מבחן זה, תהליך מבוסס-תוכנה הינו כשיר-פטנט אם:

א.       התהליך קשור למכשיר, מכונה, או חומרה מסוימת; או

ב.       התהליך גורם לשינוי במצבו של אובייקט מסויים (למשל מניפולציה של מידע דיגיטלי).

השידרוג במעמדן של המצאות התוכנה נובע מכך שבפסק הדין הודגש כי אין להתייחס למבחן ה-machine-or-transformation כאל המבחן הבלעדי, וכי המצאת תוכנה עשויה בהחלט להיות כשירה לפטנט גם אם אינה עומדת במבחן הפורמלי. ואכן, מנסיוני בחודשים שחלפו מאז ניתן פסק הדין, ניתן לראות הקלה משמעותית בהתייחסות משרד הפטנטים האמריקאי להמצאות תוכנה, ובקשות פטנט בתחום זה מאושרות ביתר קלות מבעבר.

מבחינת ההמצאות בתחום השיטות העסקיות, פסק הדין סגר את הדלת, דה פקטו, בפני כל אותן בקשות פטנט שאין בינן לבין טכנולוגיה ולא-כלום. זאת, למרות שבאופן פורמלי הכריז בית המשפט כי שיטות עסקיות, לפחות בהגדרתן, הן כשירות-פטנט מבחינה חוקית. מבלי להתייחס לניואנסים המשפטיים שפורטו בפסק הדין, ניתן להכליל ולומר כי פרקטית, הסיכוי לקבל פטנט על המצאה בתחום זה עומד ביחס ישר לכמות הטכנולוגיה הכלולה בהמצאה. כאשר ההמצאה מנוסחת כתהליך עסקי כלשהו, הכולל פעולות בלתי-טכנולוגיות בעליל כגון "קניה", "מכירה", "הצעה במכרז", "תשלום", "חיוב" וכדומה, גדלים הסיכויים שמשרד הפטנטים יתנגד לרישום הפטנט בטענה שמדובר ב"רעיון מופשט". מנגד, כאשר ההמצאה מנוסחת כתהליך טכנולוגי, המראה כיצד תוכנה שהיא ייחודית בזכות עצמה נרתמת למטרה עסקית כלשהי, סיכויי הקבלה של הפטנט ישתפרו משמעותית.

כיצד ישפיע פסק הדין על מיזמי האינטרנט השונים בארץ ובעולם?

מיזמי אינטרנט נמצאים, לרוב, על קו התפר שבין המצאת תוכנה להמצאה בתחום השיטות העסקיות. לעיתים המצב חמור אף יותר, והמצאה שבעבר חשבנו שהיא "שיטה עסקית" תסווג כיום כ"רעיון מופשט" שאינו כשיר לרישום פטנט. ייתכן בהחלט שיזם שהצליח לייצר שירות מבוסס-אינטרנט שהוא חדשני, שימושי ואולי אף מהפכני, יוותר בסופו של יום ללא הגנת פטנט, משום שהחדשנות שבהמצאתו טמונה דווקא בלוגיקה העסקית ולא בתוכנה שמאחורי הקלעים. מצד שני, ישנם לא מעט שירותים מבוססי-אינטרנט המציעים ערך מוסף טכנולוגי משמעותי, בדמות תוכנה או אלגוריתמיקה שהיא חדשנית בפני עצמה.

לכן, טוב יעשה כל יזם אינטרנט אם יעריך נכונה את מצבו, על מנת להבין לאיזו קטגוריה משתייכת החדשנות של המיזם. בלא מעט מקרים, בהם המיזם ניצב על אותו קו תפר עמום שבין הקטגוריות השונות, ניתן ורצוי להשקיע מאמצים בגיבוש וניסוח בקשת הפטנט באופן כזה שהיא תשוייך על ידי משרד הפטנטים לקטגוריה הרצויה. באשר לבקשות פטנט שנמצאות כבר בהליך הבחינה אך נתקלו בקשיים או אף בדחיה, יש לבדוק האם ניתן לתקנן כך שיתגברו על המכשולים שהציב פסק הדין החדש ויאושרו בכל זאת כפטנט.

דביר גסנר הוא ראש מחלקת ההייטק במשרד עורכי הפטנטים ד"ר וב ושות'. המשרד מתמחה בהגנה על קניין רוחני במגוון תחומים, ובהם אלקטרוניקה, תוכנה, תקשורת, פארמה, מדעי החיים, מיכשור רפואי ועוד.

הסטרטאפ הישראלי Colnect ממשיך להפתיע ולאחר שנבחר לאחד מ-11 המועמדים הסופיים מבין 160 חברות מכל אירופה, זכה במקום הראשון כאשר כל השופטים בחרו בו פה אחד. הבחירה מפתיעה, מכיוון שלהבדיל משאר הסטרטאפים, אשר רובם עברו סיבוב גיוס ומאחוריהם מספר יזמים ועובדים, מאחורי Colnect יזם בודד בשם אמיר ולד אשר פיתח את המוצר לבדו ללא מימון במשך יותר משנה.

לפני מספר ימים כתבתי שאני די מאוכזב מבחירת החברות אשר יציגו באירוע וקיוויתי שלא הבנתי לעומק את הרעיונות. אך כשישבתי על הבמה והקשבתי ליזמים הבנתי שלא טעיתי בהבחנה הראשונית שלי וכנראה שועדת הבחירה עשתה מספר טעויות בבחירת החברות. מספר חברות הציגו פתרונות שהם חיקו אחד לאחד של שירותים אחרים, אחרים הציגו פתרונות לבעיות שלא קיימות (או קיימות רק לייזמים) והיה אפילו סטרטאפ אחד שהציג פיתרון (שעד עכשיו לא ברור לי מהו) מבלי להציג תמונה אחת של המוצר וכשהאתר עוד לא קיים, רק מלל.

כל זה לא גורע מגודל ההישג של אמיר. ל-Colnect מוצר הפונה לנישה ברורה (אספנים), בעלי צורך ברור ומעל הכל מודל עסקי העובד מהיום הראשון ומייצר הכנסות המאפשרות לתפעל את החברה ללא מימון חיצוני. בראיון שערכתי עם אמיר (למטה) אנחנו מדברים בהרחבה על הרעיון, תהליך ההקמה, המודל העסקי וכמובן רגע הזכייה.

בסרטון זה ניתן לראות את ההכרזה הרשמית:

וזה הראיון אשר ערכתי ביחד עם חוזה דל מורל (מארגן האירוע) עם אמיר ולד לאחר הזכיה ולמרגלות מוזיאון הגוגנהים בבילבאו. שימו לב לכישורים הנוספים של אמיר, הראיון נערך בשלוש שפות:

[הוידאו המלא יפורסם בהמשך]

מעניין יהיה לראות מה יהיה מצבה של Colnet בעוד כשנה ואיך מינפה את הזכייה בתחרות.

הדיווח על רכישת 34% במקושרים בידי וואלה (עם אופציה לשליטה) עושה לי פלאש-בק נעים. לפני יותר משנה יצא לי לבחון את אתר מקושרים בצורה יסודית למדי בהקשר של השקעה שלא יצאה לפועל ושנה אח"כ אני לא יכול שלא להרגיש שהם שיחקו אותה – ובענק.

מקושרים הוקמה לפני ארבע שנים ולאחר כשנתיים-שלוש היה ברור שהאתר צריך לעבור ידיים למישהו שיוכל להפוך את מספר המשתמשים לכסף. בזמנו, גרף המשתמשים נראה יציב והערכים עליהם דיברו ייצגו אתר שאפשר לעשות ממנו כסף אבל לא המון כסף ומתוכו ניתן לשנע משתמשים לשירותים משיקים – אבל לא המון משתמשים.

ואז באה פייסבוק. זו החייתה את הז'אנר והובילה משתמשים לחפש חוויות חברתיות גם באתרים אחרים. מי שהרוויחה מכך ובענק זאת מקושרים וזאת בשל ההתכוונות על קהל של בוגרים צעירים (שהוא גם הקהל העיקרי של פייסבוק) ולא על ילדים כמו שין1. שוקס, להבדיל, פספסה את הגל בשל התמקדות במשתמש הבודד ולא בשירותים החברתיים וכך יצא שמקושרים יצאה המרוויחה הגדולה מהטרנד הפייסבוקי.

מקושרים לא רק רכבה על הגל אלא גם עשתה שיפוץ עיצובי, הורידה חלקים באתר שיצרו תחושה זולה והרחיקו משקיעים, וקידמה את החלקים החברתיים שבאתר על חשבון איזורי ההאדרה העצמיים בסגנון שוקס.

הרנסנס של מקושרים גורם לי לחשוב שוב על שתי נקודות שחוזרות ועולות בהקשר של רכישות מהסוג של מקושרים ודוקטורס:

1. כמו בשנת 99, משתמשים פעילים עדיין שווים כסף, הרבה כסף, ולמי שיש סבלנות ומשאבים שווה להקים אתר סביב קהילת משתמשים גדולה ובעלת פוטנציאל, גם אם אין לו מודל עסקי מוצק מן המוכן.

2. בסופו של דבר, אם אתה מספק שירות טוב ונמצא מספיק זמן בשוק, תצליח בעזרת קצת מזל ו/או השגחה עליונה לגלוש על הגל הנכון.

כבר ראיתי מקרוב מוצר אינטרנטי שהושק, במקרה, במקביל לחוק בקונגרס האמריקאי שהיווה פרסומת חינם למוצר. תוך חודשיים מכר המוצר במאות רבות של אלפי דולרים ותוך חודש נוסף שקע בתהום השכחה. הגל עבר.

מקושרים עלתה על הגל המתחדש של הרשתות החברתיות (ששיאו, כך נדמה, מאחורינו), נמצאה במקום כשוואלה ביקשה לממש את שאיפותיה החברתיות והצליחה לקבל שווי מצוין ששנה אחורה נראה כמו פנטזיה.

יפה להם! ומי יתננו ים אינטרנטי גבה-גלי.

מאת: ימי גליק. אימייל: yami שטרודל thecoils.com .

מאז השיקה Facebook את ה-Facebook Apps, אותן אפליקציות שמפתחים עצמאיים וחברות יכולים לפתח ולהפיץ ע"ג הרשת החברתית, מספר האפליקציות עולה בהתמדה וכל סטרטאפ אינו מרגיש שלם אם אין לו אפליקציה משלו. ברוב המקרים שאלת המודל העסקי לא כל כך מטרידה את המפתחים, "כשנגיע למליוני משתמשים, תוך מספר שבועות, כבר נדע איך לעשות מזה כסף", אך ברוב המקרים המציאות קצת שונה. רק 92 אפליקציות מתוך ה- 23,175 הקיימות הצליחו לעבור את רף מיליון ההתקנות ואם נוריד את ארבעת הראשונים, מספר המשתמשים הפעילים ע"ב יומי (באותן 88 אפליקציות) עומד על 134,071. מיותר לציין שאם ניקח את הממוצע היומי עבור כל האפליקציות נגיע למספר עשרות בודדות של משתמשים.

נניח שהתמזל מזלנו והצלחנו להגיע למסה קריטית של משתמשים, איך מייצרים מהם כסף ?

חברות רבות זיהו את בעיית יצירת המזומנים באליפקציות והתחילו להציע רשתות פירסום המיועדות לאפליקציות המותקנות ברשתות חברתיות. בדומה לפלטפורמת ה- Google AdSense של Google, כל שעל מפתח/חברה לעשות הוא לפתוח חשבון באחת הרשתות ולהוסיף שורת קוד קטנה לאפליקציה וכמו קסם מתחילים לשמוע את המטבעות נופלים. אז זהו שלא, הבלוג Inside Facebook פירסם היום את ה-CPM (העלות עבור אלף צפיות במודעת פירסום) שאותן רשתות הפירסום משלמות למפתחי האפליקציות.

tspree15 is making $0.60 CPM with Social Media
cbovis is making $1.50 CPM with VideoEgg, but they can’t cover all his inventory (the rest runs on RockYou)
sweetsteve is making $0.27 CPM with Cubics, down from $0.43 earlier this month
ejono is seeing a $0.40 CPM with Cubics
cory is making a $4.78 eCPM with Social Media (???)
mzeitler is making a $0.50 CPM each with AdSense, FB Exchange, Social Media, and RockYou (and by combining 2 units on a page is making $1.00 CPM)
saintseiya is making $0.125 CPM with Lookery ($0.25 with 2 ads above the fold)
markdoub is seeing $0.10 CPM with Cubics, down from $0.43
ersingencturk is seeing $0.04 CPM with AdSense

אם נתעלם מהמספר הלא הגיוני ש- cory הצהירו שהם מקבלים וניקח את הגבוה ביותר שלאחר מכן, $1.50 ע"י cbovis ונכפיל אותו במספר המשתמשים הממוצע היומי של 88 האפליקציות המובילות (134,071 שהם 134 CPM), נקבל שחברה זו עושה $201 ביום וסכום מדהים של $6231 בחודש (של 31 ימים). עכשיו, אם ניקח את מספר המשתמשים הממוצע האמיתי של אותה האפליקציה ש-cbovis מפתחים (YouTube Video Box), נמצא שהוא 20,627, ז"א שחברה/מפתח זה עושים $930 בחודש !

(החישוב שעשיתי הוא רק כדי להמחיש את סידרי הגודל וידוע לי שהוא לא מדויק. מספר המשתמשים הממוצע היומי של אפליקציה הוא אינו מספר המשתמשים שנחשפו לפרסומת, בדר"כ מספר זה הוא עוד נמוך הרבה יותר. כמו כן, משתמש מסוים יכול להיחשף ליותר מפרסומת אחת ביום).

אחד הנתונים ה"מעניינים" הוא ה- $0.04 שעושים ersingencturk בעזרת לא פחות מאשר Google AdSense. רק לשם השוואה, היום מפרסמים משלמים גם $30 עבור CPM באתרים ספציפיים שזה פי 20 (במקרה הטוב) ממה שמפתחים מקבלים ב-Facebook. ללא ספק, האופציה לפרסם ברשתות חברתיות, נכון להיום וע"ב מספרים אלו, הרבה פחות אטרקטיבית מהחלופות הקיימות.

כנראה שהיחידים שמצאו את הדרך לעשות כסף מרשתות חברתיות הם החברה מ-Facebook.

בהמשך לפרסום הבלעדי בבלוג זה לפני כשלושה שבועות, היום אחר הצהריים (לפי שעון ארה"ב) אמורה Yahoo לפרסם את ההודעה הרשמית בדבר רכישתה של FoxyTunes הישראלית. החברה מפתחת סרגל כלים המאפשר שליטה על כל נגני המדיה הקיימים ישירות מדפדפן ה-Firefox והמוצר נבחר לאחד מעשרת התוספים המבוקשים בעולם בשנה שעברה.

מאחורי החברה עומדים האחים אלכס ו-ויטלי סירוטה והיא ממומנת ע"י משקיעים פרטיים: יוסי ורדי ו-"חברים", כאשר לא מעט קרנות ישראליות סירבו להשקיע בחברה כשהיא הוצעה להן. נכון להיום לחברה אין הכנסות משמעותיות אבל יש לה נוכחות אצל עשרות מליוני משתמשים, דבר שמחזיר אותנו קצת למודלים של הבועה הקודמת: Eyeballs.

מחיר הרכישה לא יפורסם בהודעה הרשמית אך אנחנו יכולים להגיד לכם שהוא יהיה גבוה מהמחיר אותו שילמה AOL עבור Yedda.

זו למעשה הרכישה הראשונה של Yahoo בישראל וה-Exit הישראלי השני (לאחר Yedda) בתחום ה-Web2.0, וכל זאת בתקופה קצרה. בפוסט אשר סיכם את שנת 2007 ציינתי מספר חברות שיש לשים אליהן לב וביניהן אפשר למצוא את 5min אשר סגרו גיוס של 5 מיליון ועכשיו FoxyTunes. מי תהיה הבאה בתור ?

אינקרדימייל עברה ימים לא קלים בתקופה האחרונה שהתחילו בסוג של כתבות יחצנות זחוחות, עברו לניתוק עורק ההכנסות העיקרי של החברה מגוגל, המשיכו בנפילת המניה ובתחזיות קודרות עד אפוקליפטיות אודות העתיד לבוא והשתנו עם חידוש מהיר למדי ומפתיע של השירות מגוגל.

אני מגיע לשיחה עם ירון אדלר, מנכ"ל אינקרדימייל, בתהייה כיצד קרה מה שקרה, מה הן ההשלכות על התנהלות החברה והאווירה בה וכיצד נערכת אינקרדימייל ליום שאחרי. מעבר לכך, מעניין אותי לדעת מה הן המסקנות הרלוונטיות לכל חברה המתפרנסת או שואפת להתפרנס משיתוף פעולה עם גוגל או מתחרותיה .

אז נתחיל מהסוף, מה הן המסקנות של אינקרדימייל מהפרשה?
"שצריך לשמור על דיאלוג פתוח ולדאוג שיש איש קשר טוב לעבוד מולו. אינקרדימייל פתחה חשבון רגיל בגוגל, ללא איש קשר, וכשהתחילו הבעיות לא יכולנו לפתור דרך איש קשר שכזה את הבעיות.
כמו כן, כמובן שצריך שיהיו ספקים אחרים, לפחות בתור באקאפ, וכן לצורך אופטימיזיציה של השירות במדינות שונות."

ולא עלו בכם מחשבות שניות בנוגע להסתמכות על מודל של הכנסות מ- Search?
"להיפך, זה חיזק את ההליכה לכיוון ה- search ורק הדגיש כמה אנחנו צריכים לפעול חזק יותר מבחינת הצעדים להקטנת הסיכון והגדלת הפוטנציאל שיש במודל הזה. כרגע ה- search מנצח ללא בעיה את החלופות, כמו באנרים ו- Text Links, והוא חשוב במיוחד לאינקרדימייל, שיודעת יחסית מעט על היוזרים שלה ולפיכך חשוב לה השימוש בכלי שיודע לבצע פרסום שהוא ממוקד מטבעו.
כמובן שהאירועים חיזקו את הצורך בדיאלוג ובגיבוי."

ואיך הרגשתם במהלך האירועים?
"זה בא בהפתעה – ולא כהפתעה נעימה.
רצו שמועות לא נכונות בכל מיני מקומות על "Click Fraud" (יצירת קליקים פיקטיביים) ולך תסביר שאין לך אחות. זרקו האשמות באויר וחוץ מלהכחיש אתה לא יכול לעשות כלום."

ובאמת לא היה כלום?
"דבריו של מנכ"ל חברה ציבורית הם מאד מדודים. לא הייתי מכחיש אם לא היה לי ביסוס מוחלט לדברים."

היתה תחושה על גבול הזחיחות לפני שהתחילו הצרות. נרדמתם?
"אין נינוחות ואנחנו עובדים קשה מאד כדי להשיג את מטרות. זה כן כיף לעבוד פה ואנחנו אוהבים לפנק. זה לא מגיע מזחיחות או נינוחות . המשימות רק גדלות ומתרחבות ועדיין – זה מקום שכיף לעבוד פה. "

זה שינה את החברה?
"ההתעסקות גזלה פוקוס אך המצב יתאזן תוך שבוע שבועיים.
לאורך כל האירועים היה בחברה דיאלוג פתוח על מה שקרה והאוירה במסדרונות טובה מאד. אין עריפות ראשים…"

ומה עכשיו?
"שנת 2008 הולכת להיות נהדרת: גרסת Incredimail חדשה בחצי השני של השנה – והולכת להיות קפיצת מדרגה גדולה מאד. גרסה של מג'נטיק – מוצר ה- digital photography, הרשת החברתית שלנו, ה- Incrediworld תושק ברבעון הראשון והמסנג'ר החדש שלנו שהולך לצאת עוד מעט.
אנחנו גדלים בכל הפרמטרים והולכת להיות שנה סוערת כפי שהוכיח חודש ינואר ."

לי באופן אישי יש כמה מסקנות מהפרשיה ומהשיחה עם ירון:

Money talks, BS walks

לא רק אינקרדימייל מרוויחה מליונים בשנה מגוגל – גוגל מרוויחה מליונים בשנה מאינקרדימייל ומי שחשב שגוגל מוכנה לוותר על לא מעט מליוני דולארים בשנה בשביל וויכוח על כמה קליקים טעה בענק. לגוגל חשוב לשמור על חוקי המשחק שקבעה והיא מוכנה לעשות שריר כדי לכפות אותם אבל היא לא סובלת מכיווץ שרירים.

Money talks, BS walks Ver. 2

אינקרדימייל לא מחפשת חלופות. כל מי שהרכיב אי פעם מודל עסקי יודע כמה קשה להגיע למודל בו אתה יכול להוציא דולר על גיוס משתמש ולהיות בטוח שתרוויח ממנו שניים. אינקרדימייל יושבת על מודל כזה והיא מוציאה מליוני דולרים בשנה על גיוס משתמשים שמכניסים לה בתורם מליונים רבים עוד יותר. לחיפוש של גוגל תפקיד מכריע במודל הזה וכל תזוזה בו תשנה ותערער את המודל העסקי עליו היא נשענת.

הלו, מי שם?

כפי שציין ירון, כשיש לך גורם שמכניס מליוני דולרים בשנה כדאי מאד שיהיה לך שם איש קשר.
הערה לגוגל: כשיש לך לקוח שמכניס מליוני דולרים בשנה כדאי מאד לצוות לו איש קשר. גם לכם אין פריווילגיה להרבה דרמות כאלה.

הלו, מי שם? Ver. 2

קיבלתם התראה, טפלו במהירות. מחלקה משפטית טובה יודעת לאבחן ולתעדף בעיות מהסוג הזה ולהפעיל את המערכת בזריזות ובנחישות לפתרונה.

ניהול סיכונים

לפעמים צריך לקבל תזכורות שחברות, בדומה לאנשים, זוכות או מאבדות את עולמן ברגע, ודוקא כשהולך לך זהו הרגע להיות מודע וזהיר כפליים.
כדאי מדי פעם לבדוק האם יש בחברה או מחוץ לה גורם היכול להפסיק את עבודתו ולפגוע בפעילותה השוטפת. האם מערכת הסליקה אינה על סף תמותה? האם האתר מלא בביטויים העשויים לגרום להוצאת צו סגירה בכל רגע נתון? האם מנהל הפרסום רב המוטיבציה קורא למשתמשים להקליק על הבאנרים באותיות קידוש לבנה – דבר שיביא את גוגל לבטל את חשבונכם מיד לכשישימו לב? והחשוב מכל – האם יש גיבוי למקורות ההכנסה העיקריים של הארגון?
הגיע הרגע לספק שירות שכזה בתחום הווב ואנו מרימים את הכפפה.

אין על Search

ירון מתייחס לכך ש- Search מאפשר פרסום ממוקד באתרים המתקשים למקד משתמשים. זאת לא נקודה פעוטה. חשבו על זה כך: מי שנכנס לאתר על מערכות שמע אולי מתעניין במגברים, אולי ברמקולים ואולי בכבלים, אולי במחירים זולים ואולי בטווח המחירים העליון – קשה לדעת וקשה לפרסם לטעמו. מי שמחפש מגבר NAD מקבל פרסומת על מגבר NAD . לא עדיף?
במקרה של אינקרדימייל טווח המשתמשים שלהם עצום ומורכב מכל הגילאים, המינים ותחומי העניין. פרסום לא-ממוקד יביא להם פרוטות. חיפוש לעומת זאת…

הכתבה "Sex, Drugs and Updating Your Blog", שפורסמה ב- New York Times (צריך וכדאי להרשם) שופכת אור על אופי עבודה שונה ומעניין של מוסיקאי המתפרנס מיצירתו בצורה ווב שתיימית קלאסית, החורגת  הרבה מעבר לעניין הבסיסי של קיום אלטרנטיבי כמוסיקאי - מסתמנת כאן צורת חיים ווב שתיימית הניתנת לחיקוי בתחומי עיסוק רבים ומגוונים.

בכתבה מסופר על אחד, Jonathan Coulton, שעזב את משרת המתכנת שלו ופתח בלוג בו הוא מפרסם את שיריו. מאז החל בקריירה המוסיקאלית שלו ב-2005 משקיע ג'ונתן שעות ארוכות כל יום בטיפול בקהל המגיע לבלוג וזה מצידו מחזיר לו אהבה: החל מסולואים לגיטרה הנתרמים על ידי מעריצים, דרך חומרים גרפיים לאתר וקליפים ל- youTube וכלה בעצות לשירים הבאים.

להבדיל מאומנים אחרים הבונים לעצמם אט אט מעמד במועדונים שבמטרופולינים הגדולים, ג'ונתן הוא אמן Longtail קלאסי המגיע לחורים הנידחים ביותר כאשר נרשמים מספיק אנשים לקונצ'רט. באופן זה, הוא מסוגל למלא אולמות בעיירות שלא היו מצליחות לארגן שלושה צופים לאמנים קונבנציונאליים בסדר הגודל שלו. בהחלט לא מדובר בעוד אמן-שבנה-את-עצמו-ב-MySpace, אותה מפלצת המקללת אמנים ב- 15 דקות של תהילה חולפת, אלא בעבודה יומיומית קשה ומתמשכת היוצרת קהילה אמיתית ומספקת פרנסה סבירה לאורך שנים.

אני מאמין ומקווה כי צורה זו של פרנסה, בה אנשים מייצרים מוצרים או שירותים עבור אנשים אחרים, איתם הם מתקשרים במסגרות אינטרנטיות ווב שתיימיות המבוססות על אינטימיות, שיתוף וקהילתיות תהפוך לנפוצה יותר ויותר. בסופו של דבר לא כולנו יכולים להיות ולא כולנו רוצים להיות חלק מתאגידים גדולים והשוליים הם רחבים מספיק כדי לפרנס בכבוד כמות עצומה של אנשים בעלי קול עצמאי ויחודי.

נופתע לגלות כי אפילו הזנב הארוך של ענפים כמו קמעונאות ותעשיה זעירה יכול לפרוח באינטרנט, כאשר אנשים מוכרים או מייצרים מוצרים ייחודיים עבור קהל ייחודי. כל שצריך לעשות הוא ליצור קול חד וברור האומר "אני כאן בשבילכם" ולבנות, לאורך זמן, יחסים שאינם כלכליים גרידא עם קהל המבקרים. צריך להפוך לחלק מחייהם של אנשים אחרים באופן בו הם ישתמשו בשירותכם כדי להבטיח שתשארו בסביבה וכי הרכישה אצלכם גורמת להם להרגיש כי הם תרמו ונתרמו. זוהי כלכלה שאינה כולה סחורות ומחירים, אלא גם ובעיקר סביב סגנון חיים - במובן העמוק יותר של המילה.

הזמנות תיירות אונליין
"רשת האינטרנט ממוקמת נהדר כדי לעזור לצרכנים לתכנן את תוכניות הנסיעות שלהם והשיפור במהירות הגלישה הביתית אמורה להמשיך ולתדלק את הגידול בסקטור התיירות ברשת", ציינה בקיץ האחרון שרה סטיבנס, מנהלת באגף התיירות של חברת המחקר קומסקור.
למעשה, תעשיית התיירות באינטרנט לא רק גדלה בקצב מהיר במיוחד (20% ב-2005, 17% ב-2006) אלא היא תופסת כשליש מכמות המסחר ברשת, ולמעשה מייצגת את התעשייה שהשתנתה באופן המשמעותי ביותר מאז כניסת עידן המסחר האלקטרוני לחיינו.
שתי תופעות בולטות במיוחד בשינויים שהנחיל האינטרנט לתעשיית התיירות: 1. שיפור היצע המחירים, השוואות המחירים, הפיכת כרטיסי הטיסה לסחורות (קומודיטי) ושינוי מקום הרכישה ממשרדי הנסיעות לספקים עצמם (חברות תעופה, מלונות). 2. שיפור המידע על יעדים, אטרקציות, שותפים לטיול, המלצות מטיילים, מארחים ועוד.
בפוסט הזה ננסה להתמקד בחלק הצרכני ולעמוד על ההבדלים בין ההתפתחויות בשוק העולמי לעומת המצב בשוק הישראלי.

השוק הישראלי
שוק התיירות הישראלי שונה מהשוק העולמי מסיבות רבות ומגוונות. המשמעותיות שבהן אינן קשורות באופן ישיר לאינטרנט: עמלות ההפצה שעדיין משולמות לסוכנויות הנסיעות ע"י חברות התעופה, ומצב השמיים הסגורים אשר מונע מחברות תעופה זרות לטוס בחופשיות לישראל ומקטין את היצע הכרטיסים ומונע תחרות אפשרית.
בנוסף, מתקיימות בשוק האונליין הישראלי שלוש תופעות בולטות במיוחד אשר ממקמות אותו בנפרד, שלא לומר בפיגור משמעותי, מהשוק העולמי:
א.      הזמנות הדילים
ב.      מאגרי 'אוף ליין'
ג.      הנחיתות הטכנית

הזמנות הדילים
בישראל, עושה רושם, הזמנות הדילים למיניהן תופסות נתח שוק מרכזי. מדובר בטיסות 'הדקה ה-90', נופשונים, טיסות צ'ארטר ושאר מאגרי צבירה שביניהם מכנה משותף אחד: מארגן תיירות (tour operator)  מרכזי מייצר עסקה אותה הוא מרכיב דרך שילוב של ספק אחד או יותר ומציע אותה לקהל הרחב דרך מספר ערוצי הפצה. לצורך הדוגמא: אשת טורס חוכרת מטוס מחברת ישראייר לצורך הפעלת 40 טיסות דו שבועיות במהלך עונת הקיץ לפריז. בנוסף לעסקה עם ספק הטיסה, תסכם החברה עם מספר בתי מלון מקומיים על מקומות לינה, ואת כל החבילה תקשור בהתחייבות כספית ישירה.
בעסקה כזו הגוף המשמעותי היחידי הוא אשת טורס. שאר הגופים המעורבים מתחלקים לספקים שמתעסקים בחלק השירות בלבד והמוצר שהם מספקים הוא סחורה פשוטה עם חשיבות משנית למיתוג, ולמפיצים (משרדי הנסיעות, אתרי האינטרנט) שנהנים מעמלת הפצה בלבד.
הנישה הזו היא הנישה הגדלה והולכת של משרדי הנסיעות הגדולים בארה"ב- מעבר ליצירת 'חבילות נופש' לנוסע, חבילות שמייחדות אותם מאפשרויות שמוצעות במחירים אטרקטיביים יותר ישירות באתרי הספקים. ההבדל המשמעותי הוא שבישראל משתמשים מארגני התיירות בערוצי הפצה משניים להפיץ מרכולתם, בזמן שבארה"ב וגם באירופה מארגני התיירות הגדולים הם גם ערוצי ההפצה, וכך נחסכת מהם עמלת ההפצה לגוף משני. הבדל נוסף הוא המוכנות של ספקי תיירות לעבוד כספק בלבד. בישראל המוכנות גדולה, בעוד שבעולם המגמה היא לחלק גדל והולך של ספקים המוכרים את מירב מוצריהם דרך ערוצי ההפצה הישירים (בעיקר אתרי האינטרנט) שלהם. את המגמה הזו מובילות כמובן חברות הלואו קוסט, סאווט'ווסת וג'ט בלו בארצות הברית וריאן איר ואיזי ג'ט באירופה.

מאגרי אוף ליין
השפעת 'תרבות הדילים' ברשת התיירות הישראלית מחלחלת כנראה גם לדרך שבה אתרי התיירות משתמשים במאגרי האונליין שלהם כשהדבר מגיע למכירות סופיות, במיוחד בתחום הטיסות הסדירות.
חיפוש באתר השוואת המחירים הישראלי 'טראווליסט' לטיסות סדירות מוצא לעיתים מחירים נהדרים לטיסות סדירות מ/אל ישראל או אפילו בטיסה בין שני יעדים זרים. אבל, אליה וקוץ בה. בזמן שהמחירים שמצטטים האתרים הבינלאומיים זמינים באופן מיידי עוד מסוף שנות התשעים, בישראל של 2007 עדיין מתנות חברות תיירות כגון צבר, אופיר טורס ואחרות את הרכישה עצמה בתיאום עם סוכן נסיעות. עד לתיאום, המחיר עשוי להשתנות, המקום במטוס להירכש ע"י נוסע אחר ועוד כהנה הפתעות.
לטעמי, פשוט אי אפשר להשוות בין מחיר אוף ליין לבין מחיר און ליין. אחד מוכר משהו שאין לו ('סמוך עליי, 550 דולר לכרטיס') והאחר גובה את הכסף ומספק מוצר במקום ('המחיר הוא 560 דולר גבירתי, תרצי להזמין גם מלון?')
האתר הראשון שסיפק טיסות און ליין בישראל הוא השלוחה הישראלית של LMT, אחריו הופיעו ספקים בודדים נוספים, אך חלק הארי של השוק עדיין תלוי בטיפול ידני של סוכני נסיעות, הליך שמייקר ומעכב את רכישת הטיסה ותרומתו לשיפור השירות אפסית.

הנחיתות הטכנית
בדומה למרב האתרים בישראל, גם אתרי התיירות אינם תומכים בדפדפנים נוספים לאינטרנט אקספלורר ועושים זאת באופן גורף. נדמה שאין אפילו אתר תיירות ישראלי אחד אשר תומך בפיירפוקס ומאפשר ביצוע הזמנות דרכו. בבדיקה מדגמית של כמה מהאתרים הגדולים בישראל: LMT, Lowcost, , אשת טורס, טראוליסט ארקיע, ישראיר, אל על וצבר- אתר הדקה ה-90 היה היחיד שתמך בפיירפוקס. צדיק אחד בסדום.
התמיכה בפיירפוקס היא לא רק הכרח המציאות (אפילו בישראל, בה הוא מהווה כ-5% מהשוק), אלא גם מדד לנחיתות טכנית כוללנית של אתרי התיירות הישראלית. חוסר התחכום בבניית ממשקים פשוטים כמו תאריכון ומפת יעדים (כל האתרים הישראלים עובדים לפי אותו מודל איטי ולא גמיש), חוסר ההחלטיות באשר למטרת האתר (רוב האתרים נראים כשילוב בין אתר תוכן לבין אתר הזמנות) ושוב- המחירים המשתנים- ממקמים את האתרים הישראלים בעמדת נחיתות בהשוואה לכל אתר בינלאומי.

מדוע משרדי הנסיעות הישראלים שומרים עדיין על עמדה תחרותית?
מדובר אמנם בעולם הולך ונעלם, אבל כל עוד יתקיימו בישראל שני תנאים בסיסיים: שמיים סגורים ומדיניות עמלות (עד 7%) למשרדי הנסיעות- יצליחו משרדי הנסיעות הישראלים לשלוט בשוק מ/אל ישראל ולהציג את המחירים הטובים ביותר אליו.
צעד משני לסגירת הפער הזה יהיה מעבר של חברות התעופה לשיווק אגרסיבי וישיר של כרטיסי התעופה שלהן, צעד שיקרה כנראה רק לאחר שחברה כאיזי ג'ט תצטרף למשחק ותנער את החוקים.

השוק העולמי
מגרש המשחקים הגדול של שוק התיירות העולמי הוא עולם אחר לגמרי. אי אפשר לשייך את השינויים בעולם התיירות ברשת לפקטור אחד, אבל רק מעטים יחלקו על ההובלה של חברות הלואו קוסט בדרך לשינוי המתרחש בתעשייה.
חברות התעופה המוזלות (הראשונות שבהן עשויות להגיע לישראל בקרוב) הובילו את הדגל בשלושת התהליכים שמשנים את עולם התיירות:
א.      מחירי הטיסות ירדו בצורה דרסטית, ותמחיר הטיסות עבר לתמוך בטיסות לכיוון אחד בלבד.
ב.      חברות התעופה (ובהיקף קטן יותר, בתי המלון וחברות השכרת הרכב) עברו למכור את מירב ההיצע שלהן בערוצי ההפצה הישירים שלהן- קרי: אינטרנט ומוקדי שירות לקוחות.
ג.       משרדי הנסיעות הפסיקו לקבל עמלות (שהגיעו בשיאן להיקפים של 7-10% ממחיר הבסיס של כרטיס הטיסה) ונאלצו להמציא עצמם מחדש כדי להצדיק את קיומם.

תופעת משנה בולטת היא הפיכת המחיר למרכיב המשמעותי ביותר (62% חשיבות לפי חברת השיווק ICLP) בהחלטת רכישה של כרטיסי טיסה.
תופעת המשנה הזו ביחד עם התהליכים המרכזיים הביאו ליצירת שוק אונליין שהוא שונה לחלוטין מהשוק שקדם לעידן האינטרנט. הכל החל כאשר ריאן איר, חברת הטיסות המוזלות האירית, החליטה בשנת 1997 להוריד את רמת עמלות ההפצה למשרדי הנסיעות מ-10% ל-7%. תגובת איגוד משרדי הנסיעות הבריטי להצעה הייתה אולטימטום לחברת התעופה, שמנגד החליטה לרשום את מספר הטלפון של מרכז ההזמנות שלה על דופן מטוסיה ועברה למכור את כל טיסותיה באופן ישיר, צעד שקיבל דחיפה עצומה עם כניסת המסחר האלקטרוני למיין סטרים בבריטניה בתחילת העשור הנוכחי.  
מכאן התגלגל כדור שלג שדחף את כל חברות התעופה בעולם לצמצם ומאוחר יותר אף לבטל את עמלות ההפצה למשרדי הנסיעות, ולהתמקד במכירות כרטיסים ישירות, כשאתרי האינטרנט תופסים מקום גדל והולך בעוגה הזו.

לפי נתוני 2005, 59 אחוז מהמסחר בתחום התיירות התרחש באתרי הספקים, ורק 41 אחוזים אצל המתווכים למיניהם. אחד מממדי ההתייעלות הפשוטים ביותר לחברות התעופה כיום הוא היכולת שלהן לספק את המחיר הטוב ביותר לטיסה שהן מפעילות באתר הבית שלהן. מרבית חברות התעופה האמריקאיות מציגות פער של 5-7$ לפחות בין מחיר הטיסה באתר נסיעות גדול (אקספדיה/אורביץ/טרוולוסיטי) לטובת אתרי הבית שלהן, וחלק מהחברות האירופאיות עושות זאת בצורה מרשימה יותר.
ההשלכות על חברות הנסיעות הן עצומות. מספר השותפים בשוק האינטרנט האמריקאי למשל הצטמצם בצורה דרמטית וכיום מרכזות שלוש מפעילות התיירות הגדולות 81% משוק משרדי הנסיעות בארה"ב.
השלישייה אקספדיה/אורביץ/טרוולוסיטי רואה את רווחיה ממוצרים רגילים (במיוחד טיסות) הולכים וקטנים, ואת הפיצוי בשורת ההכנסות הן משיגות ע"י שירות טוב במיוחד (בד"כ טוב יותר מזה של חברות התעופה עצמן) שמסייע להן למכור מוצרים משלימים לאותן טיסות. כרטיסים להופעות מקומיות, בתי מלון, השכרות רכב. זוהי קטגוריה שגם חברות התעופה עצמן נכנסות אליה, ומכלול השירותים שמציעה איזיג'ט (דרך איזי גרופ) הוא הדוגמא הטובה ביותר, אבל זהו תחום שנמצא עדיין ביתרון משמעותי אצל חברות הנסיעות הגדולות. דרך נוספת של חברות הנסיעות לייצר הכנסה היא מכירת חבילות (דילים) שמשלבות טיסה סדירה ומלון/רכב איתם מגיעה החברה להסדר מיוחד. מוצרים אלו מאפשרים לחברות לשוב ולהציג יתרון במחיר, אותו יתרון שהולך ואובד בתחום הטיסות הסדירות.

התהליך העכשווי ביותר בשוק העולמי הוא אם כן מעבר הלקוחות מרכישת מוצרים בסיסיים באתרי הנסיעות לרכישתם ישירות באתרי הספקים, ואת הזרז המשמעותי ביותר בפיתרון הזה מספקים מנועי החיפוש האנכיים של התעשייה: Travel Search Engines – TSE. מנועי החיפוש מבצעים משימה דומה לזו של פרוגל או לחילופין זאפ: הם סורקים רשימה ארוכה של מקורות ומשווים ביניהם לפני הקנייה. מודל הרווח שלהם גם הוא דומה לזה של אתרי הקניות: פרסומות ותשלומים שיתופיים (affiliate fees) על כל רכישה שמקורה במנוע החיפוש. האתרים המובילים בתחום הם קיאק, סייד סטפ, פיירקאסט ומוביסימו, כולם אתרים צעירים שמתפקדים עדיין על תקן סטארט אפ ומתהדרים במנהלים שהגיעו מחברות הנסיעות הגדלות. שלושת האתרים הראשונים גייסו עד כה למעלה מ-25 מיליון דולר כ"א, אבל דווקא מוביסימו מתגלה כאתר היעיל ביותר למרות שהושקעו בו עפ"י ההערכות רק כ-1 מיליון דולר.
האתרים הללו נקטו כולם במודל זהה ולמרות שבתחום הטיסות ובתי המלון הם מציגים מוצר שהוא במרבית המקרים יעיל וחסכוני הרבה יותר מאשר זה של משרד נסיעות ספציפי או חברת תעופה כזו או אחרת, הם מתקשים להשפיע בצורה משמעותית על השוק ורק 1-2% מרכישות התיירות ברשת מתבצעות דרך הפניות ממנועי החיפוש. מנועי החיפוש עצמם נהנים בד"כ מעמלות זעומות שמגיעות עד כדי 2$ לרכישת כרטיס טיסה שעלותו 1000$.
המרוויחות הגדולות מעלייתם של מנועי החיפוש הן חברות התעופה שהתייעלו ומציגות את מחירי הטיסות הזולים ביותר באתר הבית שלהן, והנחת העבודה היא שמנועי החיפוש יצטרכו למצוא מודלים יעילים יותר ליצירת רווחים, אבל בסופו של תהליך הם ידחקו את רגלי משרדי הנסיעות משוק מוצרי הבסיס ויהפכו לצינור השיווק הראשי של כרטיסי תעופה וחדרי מלון כקומודיטי.

כמה אנקדוטות בשוק העולמי:
- למרות שאקספדיה וטרוולוסיטי מפעילות אתרים מקומיים באירופה, הן עומדות על סירובן למכור טיסות לואו קוסט ובכך נמצאות בעמדת נחיתות אל מול מפעילי התיירות הגדולים באירופה, אופודו ואיבוקרס.
- משרדי הנסיעות שכן מוכרים טיסות לואו קוסט עושים זאת דרך עמלה שמנה שנעה בין 10 ל- 20 יורו לנוסע. הדרך היחידה להתחמק מעמלה זו היא לקנות ישירות באתר הספק. אותו הכלל הולך והופך נכון גם לגבי טיסות סדירות.
- מנוע החיפוש פיירקאסט נחשב כהבטחה הגדולה של עולם מנועי החיפוש כשהוא לוקח את נושא החיפוש צעד אחד קדימה ומתיימר, בעזרת חישובים מתמטיים והיסטוריים, לחזות את שינויי המחיר הצפויים לכרטיס טיסה מסוים. השירות אכן מוצלח, אך לטעמי הצעד המשמעותי ביותר שנקט פיירקאסט הוא הצעת מוצרי עזר לקהל הסופי בתמורה לעלות מסוימת. זו הגישה הנכונה בשוק, ומנועי החיפוש שיצליחו לפתח אותה יהיו אלו שיישארו ויובילו את השוק.
 

עוז הר-אדיר הוא סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטת RSM בהולנד, והמנהל האסטרטגי של מנוע החיפוש לטיסות www.etrip.nl שהושק השבוע בשוק ההולנדי ומשלב מנוע חיפוש ושירות סיוע אישי.
הבלוג של איטריפ (אנגלית) blog.etrip.nl

אחת התופעות החשובות של עידן ה-web 2.0 היא תופעת הרשתות החברתיות. האינטרנט בעידן המודרני הוא פלטפורמה טכנולוגית ליצירה ושיתוף של תכנים והרשת החברתית היא הביטוי הכי סוציאלי של טכנולוגיה זו. כמעט כל גוף מסחרי או ציבורי משתמש כיום באינטרנט כדרך ליצור ערכים משותפים עם הלקוחות הפוטנציאלים. כפי שבעבר הגשם הביא "פטריות" כמו שיווק רב שכבתי או עסקי ה-B2B, הרי שהיום המילה החמה ביותר היא רשת עסקית באינטרנט. הכוונה היא לערך מוסף מסוג אחר, שמוצר הקצה שלו הוא הגדלת נפח העסקים בזכות האפשרות לחשוף את היכולות העסקיות שלך לבעלי עניין.
התהליך האבולוציוני מהיר: לפני מספר שנים, LinkedIn היווה מעין אינדקס קשרים שיכולתי להפעיל דרך חברים שלי, אך תהליך ההתקשרות לא היה מיידי אלא נוהל באמצעות הדוא"ל. לפני כשנתיים, ברשתות החברתיות-עסקיות, המשתתפים היו בעיקר יזמים בתחום ההיי-טק, כאלה שהאינטרנט הוא בשבילם גם דרך חיים וגם מקור הפרנסה. שנת 2006 והשנה הנוכחית מגבירות מגמה זו, והן השנים שבהן הרשתות החברתיות-עסקיות מגיעות גם אל המגזרים העסקיים המסורתיים יותר כמו עורכי דין, רואי חשבון, אנשי שוק-ההון, פרסומאים, אנשי שיווק, בעלי-מקצוע ופרילנסרים למיניהם. לא רחוק היום שגם הבאים בדומינו "יפלו" – מסחר, תעשייה ושירותים "כבדים" יותר.
השאלה שאני מעלה היא: האם בסוף כל הטררם הזה, אנשים גם מרוויחים ברשתות חברתיות-עסקיות כסף?
עד היום הקהילות החברתיות-עסקיות דומות יותר לאזורי "רחרוח" הדדי מאשר לחיזור אמיתי. בעלי העסקים התייחסו לרשת כאל מקום שבו הם יכולים להריח את הצד השני, לזהות מגמות והתפתחויות, ולעקוב אחר מתחרים פוטנציאלים, אך לא כאל זירות חיזור אמיתיות להצעת מרכולתך לאחר, ובטח שלא כאל נקודת 'סגירה' לעסקאות. אין עדיין שיחות מכירה, מהסוג שמצריך פגישה פנים אל פנים. איני מתכוון לכך שאנשים מוכרים באמצעות אתר האינטרנט של העסק – את השלב הזה כבר עברנו. אלא, שהרשת החברתית-עסקית עדיין אינה מייצרת במישרין בתוכה תוצרים כספיים למשתתפיה, לפחות לא בממדים שהיא סוגרת "דייטים"…

יש דרך לשפר את הרשתות החברתיות-עסקיות בכדי שאכן ניתן יהיה להרוויח באמצעותן, והצעתי למפעילי הרשתות למיניהן, היא לפתח את סביבות הקהילה הללו קודם כל לסביבות מכירה ישירה. באמצעות המודל העסקי הנכון, כל אחד מלקוחות קפה TheMarker יכול להוות נציג מכירות היפותטי של שירותי הארץ לדוגמא, ולקבל קרדיט על הבאת לקוח חדש לקבוצת הארץ. תהליך ההכשרה של אנשי המכירות של מוצרי קבוצת הארץ הינו בד"כ קצר ופשוט, והמינוף של רשת החברים שלי באתר תהיה אף היא יחסית קלה.
לדוגמא, כל שעלי לעשות הוא להתנות הצטרפות לפורום 'חם' אותו אני מנהל, וכיום חסום למבקרים אקראיים, ברכישת מוצר מסוים. כמובן שהרוכש אף הוא יכול ליהנות ממחיר מיוחד באמצעות קופון שאעניק לו. שיטת מכירה כזו יכולה לאפשר גם תמיכה במודל שיווק רשתי, בו חברים המביאים 'לידים' ומפנים המלצות ולקוחות, יכולים ליהנות מאחוז מסוים מהרווח. הרעיון של מסחור רשתות חברתיות אינו חדש, וחשבונות משתמשים פופולאריים ב-MySpace לדוגמא, נקנים כיום בהרבה כסף ע"י אנשי שיווק מפולפלים. מדובר במודל המאפשר למסחר שירותים ומוצרים בעלי מחיר נמוך ואופי קטלוגי – כלומר אין חובה למדוד או למשש אותם לפני הרכישה, ואין צורך 'לתפור אותם על-פי מידה' לצרכי הלקוח, כמו שירותים.

כדי להעלות את מחיר המוצרים שניתן יהיה לשווקם ע"פ מודל זה, יש צורך בחוויית מכירה עשירה יותר, שתתמוך גם ברכישה ספונטאנית. במהלך שנת 1999, ימי הבועה הראשונה, לי ולגלעד, השותף שלי בנטיקה, היה רעיון לסטארטאפ חדש, בשם NetPersons, שיאפשר לאיש מכירות להפעיל 'זבן וירטואלי' (Avatar אנימטיבי ומשעשע), למכור דרך האתר, ובכך למקד את היצע האתר והתכולה שתוצע ללקוח, ישירות לסוג הלקוח, ולצרכים הספציפיים שלו, באמצעות דיאלוג והתאמה אנושית (ע"י שינוי תכולת האתר ע"י המוכר). תהליך זה אפשר למוכר לפתות את הלקוח לרכוש, להעמיק ולהרחיב את העסקה, ולהפוך אותו ללקוח חוזר וממליץ. הצלחנו אפילו לפתח פרוטוטיפ שהציג אתר למכירת רובוטים לכיסוח דשא, שבו הזבן היה דמות אנימטיבית שעוצבה ע"פ המראה של ה-brand character של החברה, ואפשרה לעשות cross sale ו-up sale של שירותים ומוצרי משנה, והכל ע"י המוכר שישב בקצהו השני של האינטרנט ושלט בבובה מרחוק.
מודל זה כמובן התאים למוצרים עם מרווחי רווח משמעותיים (מכיוון שזמן עבודה של אדם תמיד יהיה יקר מזמן עבודה של מחשב המציג קטלוג מוצרים סטנדרטיים, כמו קטלוג ספרים של סטימצקי), שתהליך המכירה שלהם יכול להיסגר בסבב אחד, ושהלקוח בד"כ נרתע מעודף המידע המבלבל שמתאפשר ע"י מורכבויות תהליך ההתאמה האישית (כגון מוצרי תיירות, ביטוחים, ועוד).

תהליך המכירה במסגרת הרשתות החברתיות יהיה יותר ויותר פופולארי עם הזמן, והיכולת למכור שירותים תתאפשר, במיוחד כאשר תפקיד הרשתות החברתיות ינוע מהתחום החברתי, לתחום של העשייה המקצועית, כלומר לסביבות עבודה אמיתיות, בהן ניתן יהיה לבצע עבודה יחדיו. באמצעות אינטגרציית תהליך העבודה עצמו לתוך התשתית של הרשת החברתית, החסם של 'בוא ניפגש ונראה מה אפשר לעשות יחד' יקטן, והפגישה והעבודה המשותפת תוכל לקרות כבר באינטרנט עצמו. בנושא זה אדון במאמר הבא.

כותב המאמר, בעז רוסנו, הינו מנכ"ל משותף בחברת נטיקה, ראש המסלול לעיצוב למדיה אינטראקטיבית בשנקר, וסגן נשיא קהילת המעצבים הישראלית. כתובתו: Boaz(at)netica.co.il

הבלוג של Don Dodge מביא סיפור מרתק על יחסי הכוחות של גוגל מול יאהו. מסתבר שמשתמשים אמריקאים מבלים בממוצע 8.5% מזמנם המקוון ביאהו בעוד שהם מבלים רק 2.1% מזמנם בגוגל. קלטתם? האמריקאי הממוצע מבלה פי 4 יותר זמן ביאהו מאשר בגוגל. לא פחות מעניינת כמובן היא העובדה כי Myspace מובילה את טבלת הזמנים עם כמעט 12% – אבל על כך בפעם אחרת.

הטרגדיה, מבחינתה של יאהו לפחות, היא שזמן זה אינו מתורגם להכנסות ביחס בו הוא נעשה בגוגל ואם מביטים בנפח הפעילות באיזורים השונים בשני השירותים התמונה מתחילה להתבהר. קרוב ל- 90 אחוז מהפעילות בגוגל מתבצעת במנוע החיפוש שלה. זאת אומרת, שבזמן הקצר יחסית בו מבלה המשתמש בגוגל הוא צופה בכמות גדולה מאד של דפים ונחשף לפרסומות התפורות על מידותיו בהתאם למילות החיפוש בהן השתמש.
לעומתו, הגולש ביאהו נחשף לרוב הדפים במסגרת הדואר ודף הבית על תכניו השונים. לכן הוא צופה בפחות דפים בזמן האמור והפרסומות בדפים אלו אינן מונחות על ידי מילות מפתח ואינן מכוונות לקהל כלשהו. גרוע מכך, גם מידע טריוויאלי לזיהוי, כמו מיקום גיאוגרפי, אינו מתורגם ביאהו לפרסומות רלוונטיות.

ליאהו נכסי תוכן מעולים יחסית לגוגל והיא מובילה עליה בעניין זה כמעט בכל תחום פרט לחיפוש, אך היא אינה משתווה לגוגל ביכולת להפוך נדל"ן אינטרנטי בכסף. אין מה לעשות, איכות תכנים ומוצרים איכותיים אינם תחליף למודל הכנסות משוכלל. כמובן שאין לרחם על יאהו עם הכנסות של כמעט 6.5 מיליארד דולר בשנת 2006 ועדיין – גוגל גלגלה באותה תקופה כ- 10.5 מיליארד.

הצמיחה של גוגל ממשיכה להיות פנומנאלית והיא גוזלת בהתמדה נתחי שוק מיאהו ומגדילה מרבעון לרבעון את הכנסותיה בעולם. הייתי רוצה לראות את יאהו נותנת לגוגל פייט במגרש הפרטי שלה, ולא פחות חשוב – מתייחסת לפינות החשוכות של העולם, כמו זו שלנו, ומציעה לגולשים המקומיים שירותים איכותיים בשפתם – כפי שעושה גוגל. בסופו של דבר אין שווקים זניחים, רק חברות מזניחות. ועל הזנחה משלמים.

המונח Web2.0 הומצא ע"י O'Reilly Media בשנת 2004 ומאז השימוש בו בעליה מתמדת. לפי Nexis שיא האיזכורים של המונח הגיע בנובמבר 2006 כאשר הוזכר כ-1,094 פעמים בערוצי המדיה המרכזיים, וזאת בעיקר כתוצאה מה-Web2.0 Summit שנערך במקביל. אך שוד ושבר, בדצמבר כמות האיזכורים ירדה לסביבות ה-900 – האם הבועה לקראת פיצוץ ? האם הגענו לרוויה מהמונח Web2.0 ?

לנפילה יש מספר סיבות, הראשונה היא שלאחר ה- Web2.0 Summit, הארוע הגדול בעולם בתחום, יש לצפות שתהיה ירידה מסוימת. הסיבה השנייה היא שזו סתם מקריות שהיו פחות איזכורים. מה שבטוח הוא, שה-Web2.0 לא מתרסק כל כך מהר.

את האמת? הייתי מאוד רוצה שהסיבה האמיתית תהייה רוויה מהשימוש במונח הכל כך בנאלי Web2.0. כמה עוד אפשר ? (וכן, אני זוכר איפה אני כותב). השימוש במושג כבר חצה מזמן את גבולות הטעם הטוב ויזמים מנופפים במוצרים המתהדרים ביכולת התחרות עם המצאת הגלגל – ורק בגלל שהשירות משתייך למשפחת ה- Web2.0. צריך להבין – Web2.0 הוא עולם ומלואו, מהעיצוב, דרך האינטראקציה עם המשתמש, ארכיטקטורת השירות, שפות הפיתוח, דרכי ההתממשקות, שיטות השיווק ועד מודלי הצריכה ומתולוגיות התנהגותיות של המשתמש. דברו תאכלס! מה אתם עושים? איך מביאים משתמשים? איך עושים כסף? לא בסיסמאות.

כמו כל בלוג המכבד את עצמו (אנחנו מנסים), גם אנחנו הכינונו סיכום של השנה האזרחית 2006 (הראשונה שלנו) ושל תחזיותינו לשנה הבאה עלינו לטובה.

השקעות:
בשונה מהשוק בארה"ב בו לקרנות הון הסיכון יש משקל רב מסך ההשקעות בתחום ה-Web2.0, בארץ הנטייה (ובצדק) היא לפנות קודם כל לאנג'לים (המשקיעים הפרטיים) ולהשאיר את הקרנות לסיבובים הבאים, אם יהיו כאלו. בשנה האחרונה התבצעו בצורה זו עשרות השקעות ע"י אנג'לים, בסכומים הנעים בין 50 אלף דולר לשני מיליון הסיבו,. ולמרות התחושה הטובה – לפחות אצל היזמים המרגישים שזו כבר לא משימה בלתי אפשרית – בתקופה האחרונה אני מתחיל להרגיש "ביעבוע" מסוים כאשר אני נתקל ביותר ויותר מיזמים המצליחים לגייס סכומים נאים של מספר מאות אלפי דולרים על "עוד" רעיון של רשת חברתית כזו או אחרת. גיוסים נוספים מתקיימים סביב שיטות "חדשות ומהפכניות" להצפת תכנים רלוונטיים יותר וזה עוד לפני שמזכירים את מילת הגנאי "מודל עסקי" שברוב המקרים לא קיים. אני לא רוצה להיות קיצוני מדי, אבל לא מעט אנג'לים מזכירים את דפוסי הפעולה של הבועה הקודמת כאשר לא מבוצעת בדיקת נאותות בסיסית על היסטוריית היזם, המיזם, הטכנולוגיה ועל השוק בו הוא פועל – וכל זה כדי שיוכלו לספר לחבר'ה שגם הם במסיבה.

בחצי השנה האחרונה נרשמה התעורררות מסויימת גם אצל הקרנות אך עדיין אין על מה לשמוח יתר על המידה. הקרנות בארץ תמיד רצו לקחת חלק במסיבה של "החבר'ה המקובלים" מארה"ב וחיפשו כל דרך אפשרית להכנס למועדון, אך כמעט בכל המקרים קיבלו רגליים קרות ונשארו בחוץ. במקרה אחד, מיזם שכבר השלים גיוס pre-seed מאנגל'ים והשירות עצמו כבר עובד בהצלחה קרוב לשנה, הצליח לסגור השקעה מאחת הקרנות המכובדות בארה"ב ורק עובדה זו עזרה לו לצרף לסיבוב קרן ישראלית נוספת – בכל אופן, המים הפכו מקרים לפושרים. את ההשקעות בתחום ה-Web2.0 מובילה קרן ההון סיכון Sequoia ואחריה Gemini וקרן המעבדה שלה LGiLab בשיתוף עם LightSpeed. קרן ההון סיכון Benchmark מנסה להצדיק את המוניטין שיצא לה עם השקעה ב-Gigya ו-Clarizen כאשר להשקעה זו הצטרפה אליה Carmel. גם Giza ו-Pitango סוף סוף על סף השקעה ראשונה במיזם Web2.0.

אני צופה שמגמה זו תימשך גם בשנת 2007 – ובאותו קצב איטי. מיזמים ימשיכו "לבנות" על האנג'לים וקרנות נוספות יחפשו את הכרטיס שלהם למסיבה. קרנות זרות יתחילו לגלות עניין מוגבר במיזמי Web2.0 ציוניים.

Exit-ים:
בשנת 2006 שוק ההייטק הישראלי חזר להשפיע ורשם את אחת השנים המוצלחות ביותר מאז התפוצצות הבועה הקודמת. בסך הכל בוצעו כ-76 עסקאות של מיזוג או רכישה בסכום כולל של 10.58 ביליון דולר. העסקאות הבולטות הן המכירה של Mercury Interactive ל-HP ב-4.5 ביליון דולר והמכירה של M-Systems ל- SanDisk ב-1.55 ביליון דולר.

בואו ננחת, עם כל הכבוד להייטק הישראלי, ויש כבוד, אנחנו בתחום האינטרנט, ולא סתם אינטרנט, אנחנו בעסקי ה- Web2.0, ולמרות הרצון החזק שלנו להאמין שאנו מעצמה גם בתחום זה, אנו עוד רחוקים משם שנות אור. נכון להיום עוד לא בוצעה שום רכישה של סטרטאפ ישראלי בתחום ה-Web2.0. המהלך הקרוב ביותר אליו הגענו הוא "השתלטותה" של Google על שירות הגיליון האלקטרוני iRows. שני היזמים קיבלו חוזה העסקה מ-Google וזכו לשמור על הקניין הרוחני של השירות. להערכתינו הם גם קיבלו "מענק חתימה" בתמורה לסגירת השירות (היום).

במקביל, הסנונית של RawSugar מבשרת את גוויעתם של שירותים נוספים שלא יצליחו לבסס מודל הכנסות מספק או הבטחה לרכישה על ידי אחת השחקניות הגדולות.

מה שנותר לקוות לשנת 2007 הוא ש-MetaCafe תחזיר קצת את הכבוד האבוד שלנו, אך כמו שזה נראה עכשיו, גם עסקה זו רחוקה מלהיסגר. ובכל זאת, במקרה ועסקה זו תיסגר בצורה זו או אחרת, הזרקורים יופנו חזרה למזרח התיכון, וסטרטאפים שיהיו במקום הנכון ובזמן הנכון יוכלו למנף זאת לגיוסים מקרנות זרות ואולי אפילו לרכישות.

מגמות:
רוב רובם של השירותים בעולם ה-Web2.0 מבוססים על קהילות המאפשרות למשתמשים לייצר, לשתף, לשמור, לדרג, להציף ולצרוך תכנים כאלו ואחרים. לסטרטאפים הפועלים מישראל יהיה קשה (אך אפשרי) לבלוט מבין אלפי הסטרטאפים הצצים כל יום ברחבי העולם אשר רובם ככולם פונים לאותו שוק מטרה- ארה"ב. עם זאת, בשנת 2006 ניתן היה לראות מספר חברות ישראליות אשר פנו יותר לצד הטכנולוגי של ה-Web2.0, תחום עם הרבה פחות תחרות ועם סיכוי ל-exit גדול הרבה יותר. אחת החברות עליהן אני מדבר היא Dapper שלאור הביקורות הסופר חיוביות להן זכתה, הצליחה לסגור סיבוב גיוס מ-Accel Partners, אחת הקרנות הגדולות בעולם. את השירות הקימו שני בחורים מוכשרים, ערן שיר וג'ון הייזן ללא שום מימון חיצוני, ובעזרת מהלכי שיווק מקוריים תוך כדי שימוש נבון בכלי השיווק החינמיים אשר מספק לנו ה-Web2.0 הם הצליחו לקבל חשיפה מדהימה. חברות נוספות עם טכנולוגיה מעניינת (אם כי לוא דוקא חדשה) הן ClickTale ו- Gizmoz.

בשנת 2006 ראינו את ההשקעות הראשונות בסטרטאפים הפונים לתחום ה-Enterprise2.0, אחד התחומים החמים והמבטיחים בשנים הקרובות. חברה אחת היא Serendipity אשר גייסה 5.1 מיליון דולר מ- Genesis Partners הישראלית ו-Index Ventures האירופאית. החברה השנייה היא Clarizen (נסקור אותה בקרוב) אשר גייסה 7 מיליון דולר מ-Benchmark ו-Carmel. אני מאמין גדול בשתי החברות ובכלל, בחברות ישראליות הפונות לשוק זה. השילוב של נסיון קיים בפיתוח מוצרי B2B מצד אחד ופרץ היזמות אותו אנו חווים בתקופה זו מצד שני - הוא שילוב מנצח.

לאור היכרותי עם הסטרטאפים המקומיים אני צופה שבשנת 2007 נמשיך לראות עוד לא מעט מיזמי “me-too” – הנתפשים כ-"סקסיים" וקלים לפיתוח, אך גם מיזמי טכנולוגיה אשר יהוו בסיס להמשך קיום יסודותיו של ה-Web2.0 יצוצו פה ושם. יהיה מעניין.

והרי התחזית ל-2007:
- מישהו זוכר את אתרי הקזינו האינטרנטיים? חברות הקזינו הישראליות יתאיידו בשל החקיקה המונעת בארה"ב.
- הבלוגים בארץ (ובעולם) ימשיכו לנגוס בגופי המדיה הגדולים.
- ייתכן ונזכה לראות רשת חברתית מקומית שתצליח לייצר מסה קריטית ולהפוך ל- MySpace הישראלית. כיום, מעבר ל- Tipo הפונה לקהל יעד צעיר במיוחד אין רשת פופולארית המצליחה לגייס קהלים כמו תיכוניסטים, סטודנטים ואנשי עסקים (למרות שבנוגע לחלק מהקהלים צפויות הפתעות נעימות בקרוב)
- הדרישה לכח אדם מיומן ואיתה המשכורות ימשיכו לעלות בקצב מסחרר. קורסי הסבה ל- Ajax בקרוב במכון ליד ביתכם. 
- Online Video / TV ימשיך להיות התחום החם גם בשנה הבאה (ללא קשר להצלחת מכירתה של- Metacafe). הפוקוס השנה יהיה בהטמעת המודלים אשר ייצרו את המזומנים המיוחלים מהטכנולוגיה.
- Browser based applications/SAAS כמו Zoho ו-Google Docs ישתפרו ויינגסו מחבילת ה-Office של Microsoft. בכלל, יותר ויותר אנשים יאמצו להם את דרך העבודה עם שירותים מקוונים.
- מגמת ההתרחבות של עולם ה- Mobile תימשך גם השנה הרבה מעבר לרינגטונים. שירותי Mobile כמו חיפוש, מבוססי מקום, חברה ומולטימדיה יהיו נגישים מכל מקום. הראשונים שייאמצו את הטכנולוגיות יהיו הצעירים, להם הטלפון הנייד הוא המסך הראשון, הרבה לפני הטלויזיה והמחשב.
- Vertical Search Engines יתחילו לצוץ לכל תחום.
- MySpace לא יהיה האתר הגדול בעולם עד סוף השנה.
- FireFox ימשיך לצמצם את הפער מול ה-Internet Explorer.
- SecondLife ימשיך לצבור תאוצה ויהפוך לפלטפורמה "מקבילה" לאינטרנט כאשר יציע שירותי מקבילים כמו קהילות, קידום ופירסום. בנוסף לו יעלו גם מתחרים כמו There.com.
- ה-Peer 2 Peer ימשיך לצמוח למרות הכל – ועם זאת לכיוון יותר חוקי.

לא מעט מיזמים בתחילת דרכם מגיעים אלינו ולמרבה הפליאה אנו נתקלים שוב ושוב באותן תפיסות יסוד מוטעות, כאלה המעכבות, מסיטות מדרך הישר ואפילו מחסלות מיזמים בדרכם לגיוס. אנסה לפרט אותן ולחסוך למי מכם חודשי עבודה יקרים. באמת שאין סיבה לטבוע בבריכה של הקטנים.

השושואיסטים

אם המצאתם מנגנון יירוט מידע מלוויני ריגול – וואלה צודקים. אם מדובר במיזם אינטרנטי הרי שאתם משקיעים זמן ומשאבים מיותרים בחיפוי על משהו שכמה שיחות עשויות לגלות כקיים (ולפעמים אף כמוגן בפטנט), כנטול כדאיות עסקית, או כבלתי יישים טכנולוגית. השיא הוא כמובן לדרוש הסכם לשמירת סודיות ( NDA ) – ברור שנסכים כי לאחר הפגישה אתכם לא נעסוק יותר בכל מה שקשור למסחר אלקטרוני.

באנו עם רעיון

רעיון זה אחלה. עכשיו, לכו הביתה ותחזרו עם תקציר מנהלים, מצגת, תוכנית עסקית שלדית, צוות של תותחי על בתחום ומנכ"ל (רצוי עם אקזיט בעברו). בנוסף, כדאי מאד שתהיה באמתחתכם הדגמה של השירות המוצע – ורצוי משהו שמדגים את הטכנולוגיה ולא Mock-up מושלם.

אם אתם חושבים שתקבלו כסף עבור רעיון שהגיתם ברגע של השראה אלוהית הרי שטעות בידכם.

שיעורי בית הכנתם?

רבים מגיעים לפגישות ללא ידיעה אלמנטרית של השוק בו הם פועלים: השחקנים, הסכומים והגורמים המשפיעים. זה נראה לא טוב – מאד לא טוב – וכל תירוץ (ראה "אני לא מתעסק בפרטים" ו- "אני לא ממש מתעניין בצד הזה של הביזנס") מציג אתכם באור גרוע עוד יותר מזה בו אתם כבר מוצגים.

אני וסימון ומואיז הקטן

אתם כולכם חברים טובים מהגן וכבר שנים אתם מתים לעשות ביחד משהו, אבל מה לעשות וסימון בעיקר טייל בחו"ל בשנים האחרונות ומואיז מחלטר במשרד רואי החשבון של אבא שלו. סטארטאפ זאת סיירת, לא האחזות נח"ל ולכל אחד מהחברים בצוות חייבים להיות כישורים המצדיקים את נוכחותו.

היחידים בעולם

להיות הראשונים בעולם לא מבטיח הצלחה. למה אין כבר שירות כזה? מה ההשקעה שתידרש בחינוך השוק לשימוש בשירות? האם יש אחרים בעולם העובדים על רעיון דומה ברגע זה עם יותר ידע, נסיון וממון מכם.

זה הרי ווב 2.0!

נכון, מתחילה להיראות נכונות להשקיע במייזמי ווב 2.0 אבל לא משקיעים בהם בגלל שהם ווב 2.0 . מודל עסקי סביר הוא דרישת יסוד סבירה גם ממיזמי ווב 2.0 .

איך נביא משתמשים? נקנה אותם!

שאלת הביצה והתרנגולת היא אחד המבחנים הבסיסיים בגיוס. המשקיע רוצה לדעת איך תרימו שירות סביר בלי מאות אלפי משתמשים ואיך תביאו מאות אלפי משתמשים ללא שירות סביר – והתשובה "נקנה אותם" אינה קבילה. גם "הם יבואו" אינה מעידה על סוג הברק היזמי אותו מחפשים המשקיעים. ללא מנגנון הבאת משתמשים מוצק, רצוי ויראלי, לא תגיעו רחוק.

האוגדונרים

יזמי דוט קום רבים חושבים שהם באו לנהל – ובגדול: מנכ"ל, מנהל פיתוח, מנהל תוכן. חודשים ולעיתים שנים המנכ"ל הוא זה שאחראי לכל מחסור החל מעפרונות וכלה בחוזים לשכירות דירה, מנהל הפיתוח הוא המקודד הראשי, לפעמים היחיד, ומנהל התוכן הוא גם כותב התוכן ועורך התוכן. בהשקעות של כמה עשרות או מאות אלפי דולרים אין מקום לפרימדונות וגם לא למשכורות הייטק.

עדיין אין דבר כזה בארץ!

נכון, ואלא אם כן אתם מתכוונים לפתח את זה על חשבונכם כנראה וגם לא יהיה. את מספר האתרים דוברי העברית שערכם נמדד בשבע ספרות (בדולרים) אפשר לספור על אצבעות שתי הידיים של נגר – לא חלומם הרטוב של משקיעים רבים. את הוכחת ההתכנות תאלצו, קרוב לודאי, לבצע באמצעים עצמיים.

גוגל יקנו אותנו או שנתקיים מפרסום

מחמישה מליון משתמשים קבועים כל שירות אינטרנטי יכול להתקיים. כיצד תתקיימו מ- 10,000 או 50,000 אלף משתמשים קבועים כשרכישה מצד גוגל אינה נראית באופק?

Having Said That…

תמיד יש משקיע שמבין אפילו פחות מכם או קרוב משפחה שהחליט להפוך לאנג'ל לכבודכם ולפעמים מחליטים בקרן לסגור עם חבורת היזמים הבאה שתכנס בדלת עם רעיון ווב שתיימי. שנאמר – גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום. אז יכול להיות ותצליחו לגייס גם עם מפית נייר עליה רשמתם, אתה וחבריך לחוג קדרות, רעיון לסטארטאפ בארץ בתחום בו לאף אחד מכם אין מושג.

ויכול להיות שלא.

לפי פרסומי ה-Interactive Advertising Bureau שוק הפרסום באינטרנט שבר שיאים ברבעון השלישי והגיע לרווחים בגובה של $4.2 ביליון, שזו עלייה מרשימה של 33% מהתקופה המקבילה בשנה שעברה.

הגרף מציג את הרווחים לכל רבעון (לא מצטבר) ואפשר ללמוד ממנו ששוק הפרסום האינטרנטי צומח בקצב מהיר ביותר ולא עושה סימנים של היחלשות.

אחד הנתונים היותר מעניינים הוא ש-Google שהרוויחה ברבעון האחרון $2.7 ביליון אחראית ל-64% מסך הרווחים הכללי, נתון שמצביע על הדומיננטיות והחוזק של החברה בעולם המקוון. כמו כן ניתן להעריך שאם שוק הפרסום ימשיך לצמוח באותם הקצבים ו-Google רק תשמור על הנתח שלה, אפילו בלי לגדול, היא צפוייה לשבור עוד הרבה שיאים.

הרבה מפרסמים מעבירים את תקציבי הפרסום שלהם מהרדיו, הטלויזיה והעיתונים לעולם המקוון ועדיין – שוק הפרסום האינטרנטי מחזיק היום רק 10% מסך ההוצאות הכלליות על הפרסום. יש לאן לצמוח.

כנראה שקצב גידול הרווחים יואט מעט בעתיד ואנו צפויים לראות עוד הרבה עליות וירידות, שחקנים חדשים, מודלים משופרים והיחלשות והיחזקות של שחקנים קיימים אך בסך הכל המגמה ברורה ושוק הפרסום האינטרנטי נראה כמו השקעה טובה לשנים הקרובות.

להבדיל מ- YouTube אשר הסתפקו בהגדלת כמות הצפיות והעלאות של סרטים לאתר וזנחו כמעט לגמרי את העובדה שהם חברה האמורה גם לייצר הכנסות, MetaCafe משיקה תוכנית אשר מתגמלת את המשתמשים לפי כמות הצפיות בסרטים שהם מעלים.

תגמול משתמשים הוא הטרנד האחרון בתחום שירותי שיתוף הסירטונים. רוב השירותים מחלקים כ- 50% מההכנסות מהפרסום המופיע בדף הסרט, כך שבמקרה של שימוש ב-AdSense של Google המשלמת רק כאשר מתבצע קליק (CPC) על מודעת הפרסום יש צורך בכמות עצומה של חשיפות כדי להגיע לסכום משמעותי. המודל השני הוא מודל המתבסס על חשיפות (CPM), המפרסם משלם סכום קבוע על כל 1000 חשיפות. לפי מודל זה, לשירות קל מאוד לדעת כמה בדיוק הוא יקבל אם וכאשר לסרטון יהיו X חשיפות וכתוצאה מזה יכול לשווק למשתמש תוכנית הרבה יותר אטקטיבית לדוגמה – על כל 10,000 חשיפות לסירטון שתעלו, תקבלו 100$. מודל זה מתאים יותר לשירותים מבוססים אשר יש להם כמות גדולה של משתמשים וחשיפות מכיוון שלהבדיל מ- Google AdSense שדורשת הוספה של קטע קוד קצר והפרסומות יתחילו להופיע המודל השני דורש צוות של אנשי מכירות אשר ימצאו מפרסמים אשר מעוניינים לפרסם בתנאים אלו.
MetaCafe בחרה באופציה השניה ומציעה שירות אשר יתגמל משתמשים ב-$100 עבור 20,000 חשיפות, $1,000 עבור 200,000 חשיפות ו-$10,000 עבור מליון חשיפות. לפי הנתונים באתר כבר ישנו משתמש אשר הרוויח כ- $23,218 ולמעשה כל עשרת המשתמשים הראשונים הרוויחו יותר מ-$2,000.
שירותים אחרים אשר מציעים תוכנית חלוקת רווחים הם Flixya, eefoof, Revver, Guba, DaveTV, Lulu.tv ו- Brightcove שהשיקו את השירות היום.

אני מניח שרובכם מכירים את הסרטון שמציג מן סוג של "ניסוי" המראה את התוצאה של חיבור סוכריות ה-Mentos עם דיאט קולה. היום הושק הסרטון השני של צמד הנסיינים, אך הפעם הם סגרו הסכם עם Google שהסרט יוצג בלעדית ב-Google Video ובתמורה יקבלו אחוז מההכנסות. הסרטון הראשון שלהם הכניס כ- $35,000 כאשר הוצג בשירות של Revver.

סביר להניח שלאור ריבוי תוכניות התגמול, למשתמשים תהיה מוטיבציה מוגברת להעלות תכנים, אך האם למוטיבציה זו תהיה השפעה על איכותם או על חווית צריכתם? הזמן יגיד.