מנהלים, משקיעים, יועצים, בנקאים ואנשי טכנולוגיה מ-48 מדינות התקבצו בימים שלישי עד חמישי לפני שבועיים, יחד עם כל תעשיית ההיי-טק הישראלית לוועידה הנחשבת ליוצאת דופן גם ברמה בינלאומית – ועידת ההיי-טק הישראלית של איגוד תעשיית ההיי-טק. יותר משזו היתה ועידה שהציגה את ההי-טק הישראלי, זו היתה ועידה גלובלית שבה נוצרו מפגשים שהובילו לשיתופי פעולה בין חברות מצרפת לחברות מקנדה, חברות מהודו וחברות מסין וחברות אמריקאיות וחברות אירופאיות. מול הבידוד הפוליטי והדיפלומטי של ישראל, הכנס חידד שההיי-טק מגשר על המחלוקות עם העולם וישראל עדיין מעניינת את העולם. הכמות של הזרים בכנס היתה מאוד בולטת, אבל מעבר לכך רמת הדרגים שהגיעו לארץ לבחון את הטכנולוגיות המקומיות – סגני נשיא, CTO ומנכ"לים בחברות כמו סינופסיס, אלקטל, לנובו, IBM, GM, מיקרוסופט, TI, סמסונג ואחרות ירדו "אל עם הסטארט אפים" וניסו להכיל את כמות הטכנולוגיה והחדשנות שהוצגה במקום.

ה-HTIA, איגוד תעשיית ההיי-טק, שהחל בפועל לפעול בכנס הקודם והמוצלח ב-2010, פועל לאורך כל השנה לקדם את ההיי-טק ולסייע לסטארט אפים. במהלך השנה רשמנו לא מעט עסקות שיצרנו במפגש בין חברות גדולות (גורילות) ובין חברות סטארט אפ ישראליות. הכנס האחרון היתה הזדמנות נוספת להציג את יכולות הפיתוח העסקי והסיוע של האיגוד לחברות באמצעות הנטוורקינג העשיר של האיגוד (שבין חבריו, IBM, מיקרוסופט, גוגל, EMC, אורקל, מוטורולה וכמעט כל חברה רלוונטית אחרת) – ובמהלכו קיימנו לא מעט פגישות 1-1 עם חברות סטארט אפ ועם חברות גדולות מחו"ל. בין החברות הבולטות היו אלקטל- לוסנט, צ'יינה מובייל, RVC, לנובו ואחרות שיצרו קשרים עם חברות ישראליות באמצעותנו.

הכנס, כמו הפעילות הקבועה של הHTIA, אינו מיועד רק לחברות בוגרות- חברות בשלב מוקדם כמו חבורת חממה וחברות מגובות אנג'לים מצאו לא מעט שותפים עסקיים ומשקיעים במסגרת הכנס, שחלקו יועד לחברות חממה ולחברות בוגרות פרוייקט יוריקה של האיחוד האירופי שהתקיים איתנו.

השבוע שבו ערכנו את הכנס, היה מאוד צפוף לאורחים מחו"ל והתקיימו בו לצד כנס הHTIA וכנסי הלווין שלו של החממות ויוריקה, גם כנס של מובייל מנדי, השותפים האסטרטגיים של הHTIA, כנס של nVIidia ושבוע קודם לכן , כנס ענק של ענף הביומד בישראל.

יש לא מעט אתגרים בזמן הקרוב לתעשייה. העיתונות הכלכלית הישראלית מנסה כל העת להבין אם הקטר מקיים או מקטר. ובצדק. כי התהליך שמתרחש בעולם הטכנולוגי- רנסנס האינטרנט בעמק הסיליקון ובניית ענקים חדשים במזרח אסיה, בהחלט יוצרים סביבה יותר תחרותית לתעשייה הישראלית. אבל כנסים כמו שלנו, שרק מתפתחים מידי שנה, מציגים עדיין את החוזקות של התעשייה ואת החדשנות הטכנולוגית כמו גם את החשיבות העסקית של מה שמפותח בישראל. פרס ה-100 מיליון שהענקנו השנה לחברת פאוורמט, שפיתחה מערכות טעינה לניידים ללא חיבור כבל ומוכרת כבר ביותר מ100 מיליון דולר, הוא צעד נוסף שלנו לעודד חברות סטארט אפ להיבנות כחברות גדולות יותר. זה גם היה הפידבק מהזרים בכנס. הם הרגישו שעל הסקאלה שבין אומת סטארט אפים לבין מדינה עם תעשייה מבוססת, אנחנו אפישהו באמצע ולצד ההתלהבות מהטכנולוגיה והחדשנות, הם בהחלט חיפשו גם פה, את הגוגל/סיסקו/אפל הבאות והם מצפים מאיתנו להתחיל ולבנות חברות כאלו.

עודד חרמוני

מנכ"ל איגוד תעשיית ההיי-טק

הכותב: דביר גסנר, עו"ד ועורך פטנטים

ב-28 ביוני פרסם סוף-סוף בית המשפט העליון של ארצות-הברית את פסק הדין שכולם בתעשיית ההייטק חיכו לו, בתיק Bilski v. Kappos. ההמתנה לפסק הדין נמשכה חודשים ארוכים, והעלתה חשש ממשי לגבי עתידם של פטנטים על שיטות עסקיות (business methods) ובעיקר על תוכנה. כידוע, פטנטים על תוכנה, ובארצות הברית בפרט, הם תנאי כמעט בל יעבור לקיומן של חברות סטארט-אפ רבות, שמתבססות על תיק הפטנטים שלהן למטרת הגנה על נתח השוק, מתן רישיונות, עצירת מתחרים, גיוס השקעות, קידום אסטרטגיית האקזיט ועוד.

למזלם של החוששים, פסק הדין הטרי הותיר את מעמדן של המצאות תוכנה ללא פגע, וחידושים בתחום זה ימשיכו להיות כשירים לפטנט בארצות הברית. מצד שני, נראה שמצבם של הפטנטים על שיטות עסקיות הורע במידת-מה, במיוחד לאור העובדה שבקשת הפטנט של המערער, ברנרד בילסקי, נדחתה על ידי בית המשפט בטענה כי מדובר בסך הכל ב"רעיון מופשט" שאינו ראוי למתן פטנט. לשם השלמת הרקע, נציין שבילסקי ניסה להגן באמצעות בקשת הפטנט שלו על קונספט כללי מאוד של גידור סיכונים במסחר בסחורות, מה שאכן היה נראה למבקרים רבים כרעיון מופשט ועמום.

על מנת להבין את השורה התחתונה של פסק הדין – דהיינו מה "מותר" ומה "אסור" נכון להיום, חשוב לבצע באופן נכון את ההבחנה בין תוכנה לבין שיטה עסקית. באופן מסורתי, המצאות שלא התבססו על חדשנות טכנולוגית משמעותית אלא עסקו במתודולוגיה שהיא עסקית במהותה, סווגו לתחום השיטות העסקיות. כאלו הן, למשל, המצאות בתחומי המסחר האלקטרוני (כגון פטנט ה-One-Click של אמזון), הפיננסים והביטוח. לעומת זאת, המצאות בהן החדשנות הטכנולוגית היתה העיקר, ואשר כללו אלגוריתמיקה חדשנית, מודולי תוכנה ייחודיים וכדומה, סווגו לתחום התוכנה. שתי הקטגוריות זכו, לפחות מאז סוף שנות ה-90, ליחס שיוויוני למדי, עם יתרון קל לקטגוריית התוכנה.

פסק הדין החדש "שבר את השוויון" שהיה קיים בין קטגוריות התוכנה והשיטות העסקיות; הוא דחף מעלה את מעמדן של המצאות התוכנה ומטה את השיטות העסקיות. באשר לתוכנה, קבע בית המשפט כי מבחן ה-machine or transformation, ששימש משנות ה-80 המוקדמות כמבחן לבדיקת כשירותן לפטנט של המצאות תוכנה, ימשיך להיות הסטנדרט המרכזי. לפי מבחן זה, תהליך מבוסס-תוכנה הינו כשיר-פטנט אם:

א.       התהליך קשור למכשיר, מכונה, או חומרה מסוימת; או

ב.       התהליך גורם לשינוי במצבו של אובייקט מסויים (למשל מניפולציה של מידע דיגיטלי).

השידרוג במעמדן של המצאות התוכנה נובע מכך שבפסק הדין הודגש כי אין להתייחס למבחן ה-machine-or-transformation כאל המבחן הבלעדי, וכי המצאת תוכנה עשויה בהחלט להיות כשירה לפטנט גם אם אינה עומדת במבחן הפורמלי. ואכן, מנסיוני בחודשים שחלפו מאז ניתן פסק הדין, ניתן לראות הקלה משמעותית בהתייחסות משרד הפטנטים האמריקאי להמצאות תוכנה, ובקשות פטנט בתחום זה מאושרות ביתר קלות מבעבר.

מבחינת ההמצאות בתחום השיטות העסקיות, פסק הדין סגר את הדלת, דה פקטו, בפני כל אותן בקשות פטנט שאין בינן לבין טכנולוגיה ולא-כלום. זאת, למרות שבאופן פורמלי הכריז בית המשפט כי שיטות עסקיות, לפחות בהגדרתן, הן כשירות-פטנט מבחינה חוקית. מבלי להתייחס לניואנסים המשפטיים שפורטו בפסק הדין, ניתן להכליל ולומר כי פרקטית, הסיכוי לקבל פטנט על המצאה בתחום זה עומד ביחס ישר לכמות הטכנולוגיה הכלולה בהמצאה. כאשר ההמצאה מנוסחת כתהליך עסקי כלשהו, הכולל פעולות בלתי-טכנולוגיות בעליל כגון "קניה", "מכירה", "הצעה במכרז", "תשלום", "חיוב" וכדומה, גדלים הסיכויים שמשרד הפטנטים יתנגד לרישום הפטנט בטענה שמדובר ב"רעיון מופשט". מנגד, כאשר ההמצאה מנוסחת כתהליך טכנולוגי, המראה כיצד תוכנה שהיא ייחודית בזכות עצמה נרתמת למטרה עסקית כלשהי, סיכויי הקבלה של הפטנט ישתפרו משמעותית.

כיצד ישפיע פסק הדין על מיזמי האינטרנט השונים בארץ ובעולם?

מיזמי אינטרנט נמצאים, לרוב, על קו התפר שבין המצאת תוכנה להמצאה בתחום השיטות העסקיות. לעיתים המצב חמור אף יותר, והמצאה שבעבר חשבנו שהיא "שיטה עסקית" תסווג כיום כ"רעיון מופשט" שאינו כשיר לרישום פטנט. ייתכן בהחלט שיזם שהצליח לייצר שירות מבוסס-אינטרנט שהוא חדשני, שימושי ואולי אף מהפכני, יוותר בסופו של יום ללא הגנת פטנט, משום שהחדשנות שבהמצאתו טמונה דווקא בלוגיקה העסקית ולא בתוכנה שמאחורי הקלעים. מצד שני, ישנם לא מעט שירותים מבוססי-אינטרנט המציעים ערך מוסף טכנולוגי משמעותי, בדמות תוכנה או אלגוריתמיקה שהיא חדשנית בפני עצמה.

לכן, טוב יעשה כל יזם אינטרנט אם יעריך נכונה את מצבו, על מנת להבין לאיזו קטגוריה משתייכת החדשנות של המיזם. בלא מעט מקרים, בהם המיזם ניצב על אותו קו תפר עמום שבין הקטגוריות השונות, ניתן ורצוי להשקיע מאמצים בגיבוש וניסוח בקשת הפטנט באופן כזה שהיא תשוייך על ידי משרד הפטנטים לקטגוריה הרצויה. באשר לבקשות פטנט שנמצאות כבר בהליך הבחינה אך נתקלו בקשיים או אף בדחיה, יש לבדוק האם ניתן לתקנן כך שיתגברו על המכשולים שהציב פסק הדין החדש ויאושרו בכל זאת כפטנט.

דביר גסנר הוא ראש מחלקת ההייטק במשרד עורכי הפטנטים ד"ר וב ושות'. המשרד מתמחה בהגנה על קניין רוחני במגוון תחומים, ובהם אלקטרוניקה, תוכנה, תקשורת, פארמה, מדעי החיים, מיכשור רפואי ועוד.

סימן מסחר הינו זכות טריטוריאלית ויש לרשום אותו בכל מדינה בנפרד. בהתאם, כאשר חברה ישראלית מעוניינת לרשום את סימני המסחר שלה ברחבי העולם, עורך הדין הישראלי שלה נדרש להפעיל עבורה עורך דין מקומי בכל מדינה בה נרשם הסימן. פעילות זו כרוכה בעלויות בלתי מבוטלות (אך עדיין נמוכות משמעותית מעלויות רישום פטנטים).

לאחרונה הצטרפה ישראל לאמנת "פרוטוקול מדריד" שתיכנס לתוקף ב-1.9.10. שינוי זה יפתח אפיק חדש, נוח וזול יותר לרישום סימני מסחר בחו"ל. בפרוצדורה החדשה, מבקשת ישראלית בעלת בקשה לרישום סימן מסחר (או סימן מסחר רשום) בישראל תוכל להגיש לרשות הפטנטים הישראלית בקשה בינלאומית המבוססת על הסימן הישראלי, המייעדת מדינות החברות באמנה (הכוללת כיום יותר מ-80 מדינות, לרבות ארה"ב, אירופה (קיימת אפשרות לרשום סימן אחד המכסה את כל ה-EU) וסין). על המבקשת לעמוד באחד התנאים הבאים: אזרחות ישראלית, תושבות בישראל או פעילות מסחרית ("commercial establishment" בלשון האמנה) בישראל. הבקשה הבינלאומית נבחנת לתנאים פורמליים בארגון WIPO ולאחר מכן עוברת בחינה בכל מדינה שיועדה בבקשה. במידה ולא מועלות השגות כלשהן נגד הבקשה (כפי שקורה במקרים רבים), הסימן נרשם. וזאת, מבלי שבעלת הסימן נדרשת למנות עורך דין מקומי בכל מדינה (תוך חסכון משמעותי בעלויות).

היתרונות בשימוש בפרוטוקול מדריד משמעותיים:

• עלויות - אגרות הבקשה הבינלאומית מורכבות מאגרות קבועות ומאגרות שתלויות במספר המדינות ומספר הסוגים לגביהם רשום הסימן. ככל שמייעדים יותר מדינות, כך גדל החסכון בעלויות (שעשוי להגיע בקלות לאלפי דולרים).
• ניהול ותחזוקה פשוטים ויעילים יותר של הפורטפוליו הבינלאומי – עו"ד אחד מרכז את הטיפול, ואין צורך למנות עורכי דין מקומיים במדינות היעד; רישום שינויים למיניהם וחידושים נעשה בצורה מרוכזת ברמה הבינלאומית, תוך חסכון בעלויות; אין צורך לעמוד בתנאים פורמליים (כגון יפויי כח) ספציפיים לכל מדינה; גמישות בהוספת מדינות יעד בעתיד עם התפתחות החברה לשווקים חדשים באופן פשוט וזול יחסית. ועוד.

אולם, קיימים גם חסרונות. העיקרים שבהם:

• תנאי הזכאות במדינה בה מוגשת הבקשה (פעילות מסחרית, מגורים או אזרחות).
• הסימן הבינלאומי חייב להיות זהה לבקשת הבסיס בכל מובנים. לפיכך, אם רוצים לרשום בישראל סימן המורכב ממילה בעברית ובאנגלית יחד, השימוש בפרוטוקול מדריד עשוי ליצור בעיה (שכן, בחו"ל לרוב אין אינטרס לרשום את הסימן בעברית).
• תלות בבקשת הבסיס.
• משך תהליך הרישום ארוך יותר ממשך תהליך הרישום בבקשה לאומית במדינות מרכזיות כמו ארה"ב ואירופה.

בכל מקרה, פרוטוקול מדריד עשוי להוות הזדמנות מצוינת לחברות סטארט-אפ ישראליות להרחיב את פורטפוליו סימני המסחר הבינלאומיים שלהן בעלויות סבירות, באופן הדרגתי, ובצורה פשוטה יחסית.

פוסט אורח זה נכתב על ידי עו"ד ערן ליס, שותף מייסד במשרד עו"ד עדין-ליס – משרד בוטיק המתמחה בקניין רוחני וטכנולוגיות מידע ומדורג בדירוגים בינלאומיים וישראליים כאחד ממשרדי ה-IP המובילים בישראל. ניתוח מקיף יותר של פרוצדורת הרישום ומידע נוסף בתחום הקניין הרוחני מופיעים בפורטל המשפטי לקניין רוחני ודיני אינטרנט שמפעיל המשרד.

השימוש במפות באתרים הופך לנפוץ יותר ויותר והפופולאריות של שירותים מבוססי מיקום תורמת רבות למגמה זו. אז כמה מסובך העניין? מתי כדאי לעשות זאת לבד ומתי כדאי לפנות למומחה? איתי עשת מחברת קרטולוג מנסה לעזור:

לפני מספר שנים נהגו לומר כי התוכן הוא המלך. הוא מקיף אותנו ונמצא בכל מקום. הצגתו הייתה טקסטואלית ומבוססת טבלאות. היום, יותר מתמיד ומסיבות רבות, תכנים רבים הינם בעלי שיוך גיאוגרפי (Geo-Tagged) ולכן מקבל המשתמש בהם ערך מוסף ומשמעותי כשהוא נחשף אליהם מוצגים על המפה. ערך מוסף הנובע מהצגה גיאוגרפית לעומת הצגה טקסטואלית ניתן למצוא בתחומי הדיור (מכירה והשכרה של נכסי נדל"ן), הבילוי (אירועים, מופעים, מסעדות), התיירות (מסלולי טיולים, טיסות, מלונות), ולראיה השכיחות הרבה של מפות המוטמעות באתרי אינטרנט. נכון לימים אלו, קיימים למעלה מ- 350,000 אתרים משובצי מפות. היום המפה היא המלכה.

תכנון המפה מתחיל בבחירת ספק מפות. תפקידו הוא לאפשר גישה לתמונות של מפות בהתאם למיקום הנדרש. ספקי המפות המובילים בעולם, דוגמת Google Maps, Bing Maps ו- Yahoo Maps רכשו צילומי מפות, מפות וקטוריות וצילומי אוויר של רוב העולם ופיתחו מערכת המספקת תשתית אינטרנטית נגישה, מהירה ומבוזרת. בנוסף לתשתית המיפוי, ספקי המפות גם מחצינים ממשק תכנותי, בד"כ בשפת צד-לקוח, דוגמת JavaScript, Silverlight ו- Flash המאפשרות יכולות בסיסיות כגון הזזת מפה, פענוח מיקומי כתובות (Geocoding), חישוב מסלולים, הוספת פוליגונים ועוד. בנוסף, חשוב לזכור שגוגל, למשל, משנה באופן תדיר ולעיתים משמעותי את ה- API שלה, ולכן צריך תמיד להיות עם אצבע על הדופק ולהגיב במהירות לכל שינוי כזה. לדוגמא, לאחרונה הכריזה גוגל על סיום תמיכתה בגירסא 2 ומעודדת מעבר לגירסא 3 שיצאה מהמעבדה לאחר שנה של פיתוח.

ממשק התכנות של ספקי המפות הינו ממשק הדורש למידה, ניסיון והתמקצעות לצורך ביצוע פעולות באופן יעיל ונכון. בעוד שהדרך להוספת מפה ראשונית בעלת נקודת עניין אחת הינו תהליך פשוט ומתועד היטב, הרי שהוספת יכולות מתקדמות יותר הינה פרוייקט רב-תחומי (פרטים נוספים בסרטון זה). אפליקציית מפה אינטראקטיבית מאפשרת יכולות חיפוש ואחזור מתקדמות במגוון שדות כגון תגיות, תאריכים, מחירים ומיקומים, השלמה אוטומטית של מילות חיפוש, הצגה של מספר רב מאוד של נקודות עניין (מעל מספר מאות) על ידי ביצוע קלסטרינג בצד-שרת, הצגתם בסרגל צד מעוצב, חישוב מסלולים, הוספת יכולות שיתוף חברתי, הדפסה, הוספת שכבות מידע, תמיכה בפלטפורמות שונות, עיצוב גרפי המתאים לעיצוב האתר, עיצוב ממשק המשתמש ועוד. פיתוח זה הינו מורכב ודורש השקעה של שבועות עבודה וניפוי שגיאות המצריך עבודת מומחה בתחום. לעיתים קרובות מדי מתפתה המפתח להניח, לאור הקלות בהוספת מפה בסיסית, כי המשך התהליך קל באותה המידה. משיכה זו למלכודת הדבש סופה בהקצאת משאבים רבים מאוד ללמידת נושא שאינו בתחום עיסוקו השוטף, ואם אין בכוונתו להפוך למומחה מפות, סופה להיות מושקעת בתהליך חד פעמי שלא יקצור פירות בעתיד.

מרכיב נוסף במערכת הינו בסיס הנתונים. כל חברה שמתעסקת בתוכן, ובפרט בתוכן מתוייג מיקום (Geo-Tagged) מחזיקה ומתחזקת בסיס נתונים אשר נותן מענה הן לנתוני המיקום והן לנתונים שונים ומגוונים של צרכי החברה כגון ניהול משתמשים והרשאות, רשימות מסוגים שונים, פירוט עסקאות ומידע אחר. מאגר נתונים זה משמש באופן רציף לפעולתו של האתר. הוספת מפה דורשת הוספת שדות ייעודיים למאגר זה ובעצם את שינויו כך שיתאים לצורכי המפה. מטיבה של אפליקציית מפה, כל אינטראקציה של המשתמש יוצרת בקשת חיפוש חדשה ולכן שילוב מפה באתר פעיל מעמיסה באופן משמעותי על שרת הנתונים ויכולה לפגוע בחוויות המשתמש מהאתר ואף להפילו, וזאת היכן שמטרתה העיקרית הינה שיפור חווית המשתמש. מעבר להשפעות השליליות על האתר הקיים, תהליך אחסון המידע ושליפתו חייבים להתבצע באופן מהיר ויעיל על מנת להשביע את רצונו של המשתמש באתר ובמפה. הפרדה בין שרתי האתר ושרתי אפליקציית המפה היא הפתרון המועדף.

אתגר נוסף העומד בפני מפתח אפליקציית המפה הוא פיתוח אפליקציה אשר תואמת לכל הדפדפנים ולכל הפלטפורמות. בעידן התוכן הסלולארי אנו נדרשים להנגיש את המידע לקהלים רחבים יותר ולהתאים את האפליקציה לפלטפורמות ניידות כגון אייפון ואנדרואיד – הרפתקה לא קטנה בפני עצמה.

נכתב ע"י איתי עשת, מנכ"ל קרטולוג בע"מ

חברת קרטולוג הוקמה בשנת 2009 במטרה להעניק לאתרים רבים את האפשרות לצרף אפליקציות מפה לאתרם וחרטה על דגלה את הרחבת השימוש באפליקציית מפות, ולפיכך מספקת שירותי ייעוץ ראשוניים בחינם לכל יזם.

itay@cartolog.com / www.cartolog.com

הימים ימי השקה המה, והמזגן משתף פעולה ומת, אומרים שזה טוב למוח. ועם זאת, עדיין צריך לעבוד, ועוד עבודה רגישה למדי, חובבת בלוגים ככל שאהיה עוד לא יצא לי לפנות לאנשים שאני לא מכירה, בשפה שאני לא מרגישה בה בנוח כמו בעברית, ומתוך ידיעה שאני אחת מתוך רבים (ברוכה הבאה למציאות..)

אתם קוראים את הבלוגים, מכירים סגנונות כל כך שונים, מחייכים לבדיחות פנימיות (זה במקרה הטוב), והשאלה היא תמיד איך לפנות אליהם בלי לצאת דביל? ואם כבר לצאת דביל, אזה איך עושים את זה בחינניות?

הפוסט הזה נכתב כשהתחלתי לנסח את המכתבים לבלוגים, הוא נכתב ונערך במהלך כל התקופה האחרונה, בעודי שולחת ועונה, מדברת ומפרסמת, כותבים עלינו ומתעלמים מאיתנו. חיכיתי כדי לפרסם את הפוסט הזה מתוך חשש שההיגיון הבריא יתגלה כאכזבה עצומה. למרבה ההקלה, אחרי כמה מכתבי-מרקטינג-קלאסיים התגובות בוששו לבוא, ואז החלטתי שאם אני מאמינה במשהו, כדאי לסמוך עליו, ופשוט כתבתי, תוך שאני משבצת בכתיבה השוטפת חתיכות-מכתב-מנוסחות, התגובות לא איחרו לבוא, שיעור בשבילי, שיעור בשבילכם,

נכון שהבלוגר הוא בנאדם, וכללי הדיאלקטיקה שאני מביאה פה הם מעניינים תיאורטית, נכונים פרקטית וחשובים הומנית, ועם זאת, כל בלוגר יכול להיות בנאדם סופר מעצבן וחרא באופן כללי, כך שבכל מקרה, קחו הכל בערבון מוגבל… J

1. כדאי לדעת, ולו באופן רופף, על מה אתה מדבר, שליחה בשיטת הסרט הנע תביא במקרה הטוב לכישלון בשיטת הסרט הנע, ולפדיחה כלל עולמית במקרה הרע.

מה לעזאזל אתה רוצה? לפני שתדעו להגיד את זה במשפט אחד, שני משפטים, וקטע קצר, אין לכם מה לכתוב. קודם תדעו מה אתם באמת רוצים להגיד, ומה באמת אתם צריכים מהבלוגר (שיכתוב? אתם צריכים קשרים? אתם רוצים לינק? מה?)

2. נסו לכתוב למקום הנכון, לא בטופס צרו קשר (לאלו יש נטייה מוזרה לשחרר את תוכנם לחלל הרשת, ועוד תמצא את הפנייה שלך בפעם הבאה שתגגל את עצמך, פדיחות, לא שלא עשיתי את זה, אבל עדיין בחששות רבים)

3. נסו לדעת אל מי אתם מדברים, לרוב הבלוגרים יש נוכחות רשתית חזקה, בחנו את הפליקר שלהם, את המיספייס שלהם, צרפו אותם כחברים בפיסבוק – עוד לפני שפניתם אליהם, קראו קומנטים שכתבו, לא בשביל לציין באלגנטיות "מייגן הקטנה שלך כל כך חמודה" (ולהחשד כפדופיל מטורף) אלא כדי לחוש מעט את האדם העומד מולך, כדי לתת לו את הכבוד הראוי, הוא עמל וכותב, אתה רוצה ממנו משהו, לפי כללי הדיאלקטיקה הבלוגרת (ואתה רוצה להיות חלק ממנה, ולא להזדהות עם שולחי הברושורים המאוסים) אתה צריך לנהל דיאלוג, ולדיאלוג צריכים להיות שני משתתפים, לפי אותה מתודה, הצג את עצמך, אתה חשוב לא פחות מהבלוגר, מי אתה? מה אתה רוצה? הכל אישי, גם כשזה עסקי.

4. בלי טמפלטים, כדאי שתדע מה אתה הולך לכתוב באופן כללי, אפשר אפילו לנסח מכתב כללי, אבל את המכתב לכל בלוג תכתוב בנפרד (באחד הנוסחים האחרונים הכניסה נערת המרקום את הביטוי העיתונאי "add complement to the blog here" אאוץ, רק חסר לך לשלוח מכתב עם הערה כזו, שמו של הבלוגר הקודם או דעתך המעמיקה לגבי מייגן הקטנה – ראה סעיף 1, להלן: פדופיל מטורף או סתם דביל מושלם)

5. נסה לאתר סיפור, לך יש סיפור, לבלוגר יש סיפור, איפה הסיפורים האלו נרקמים לסיפור שלישי שיעניין את הקוראים?

6. חשוב על הקהל, האם זה באמת מעניין אותו? או שאתה רק חפץ בו כבשר תותחים? באם זה לא יעניין אותו באמת, אזי עדיף לוותר, יש המון המון בלוגרים בעולם.

7. לא הגודל קובע, אלא האיכות, יש בלוגים קטנים וסופר אכותיים, עם קהל נאמן ומוביל דעה, שיתאימו לך הרבה יותר מהבלוגים הגדולים, שיביאו לך בעיקר מתחרים ורחרחנים מהתעשייה, כתבה בטקראנץ' היא תמיד נחמדה, אבל 95 אחוז מהיוזרים שהיא תביא לך, יהיו אנשים כמוך, ובאפרופו אתה אולי רוצה את זה, אבל במוצר שלך אתה צריך יוזרים שיתאימו למוצר *שלך* מ.ש.ל

8. שרינג איז קרינג, אם אתם מכירים מישהו שמכיר מישהו, זו תמיד התחלה טובה, אל תפחדו להשתמש בקשרים, ותמיד תדאגו להחזיר טובות – אין כמו הכרות אינטרנטית, עברתי כמה מרגשות כאלו בשבועות האחרונים.

9. אל תעמיסו, לא קבצים, לא מיליון דוגמאות, לא מכתב עמוס בטירוף, אחרי שתי שניות איבדתם את הבלוגר ואת הבלוג כולו, באם הוא חזר אליכם עם הבעת עניין, יאללה, תעמיסו (וגם אז, שימו לב…)

10. תכתבו פשוט והגיוני, בתנאי שאתם יודעים לכתוב, כמובן, או להתנסח מספיק בהיגיון כדי שלא תישמעו כמו הבבילון שלי, שתרגם להנאתו את המשפט הראשון במכתב המרקטינג לשירה המושגית הצרופה הבאה:" וויקס נותן למשתמשים לבקלות יוצר ואורז להלום ברשת מרוצה ומפיץ זאת בסביבות הרשת"

11. שמרו על קשר, מערכת יחסים עם בלוגרים לא מתמצה בזבנג-כתיבה-וגמרנו, דאג לעדכן את הבלוגרים החביבים עלייך בדברים החדשים שקורים (בפרופורציה בבקשה) דאג להמשיך את ההתכתבות איתם, להמשיך את הקשר על בסיס אישי, כך גם תדאג שיכתבו עלייך גם בעתיד (לא חשוב באיזו חברה תעבוד) וגם (וחשוב לא פחות) תכיר כמה אנשים מלבבים ממש, שהאינטרנט זורם בדמם, זה נכס, וזה שווה.

יכלתי לציין עוד מספר דברים חשובים אבל העיקר הוא להיות גמיש וקשוב, ולהכיר באמת את הסביבה שאתה פונה אליה.

אז מה, מישהו רוצה לכתוב על וויקס? כדאי לכם, יהיה כיף.

עמית כנעני היא מנהלת המוצר של wix.com . כתובתה amit ב- wix.com.

Dapper, for those of you who haven't heard of it, is a web based service that lets you transform, with ease, any site on the web into a semantic API, letting you consume the site's content as a feed, a widget, a facebook app and tens of other ways. Dapper's goal is to build the semantic web in a top down approach, based on the distributed effort of tens of thousands of users and site owners who use Dapper to get and distribute content the way THEY like it.

From day one (Dapper launched Aug, 2006), we were focused on building Dapper as a platform for developers and savvy web users, not as a personal tool. Thus, much of Dapper is open source (and more will probably become so in the future), extensible and modular. We've deployed developers tools such as SDKs and web services and attempted to cultivate a vibrant community through our blog and p2p interaction. Last week (Feb 3-4) was one of the peaks of our effort when we hosted Dapper enthusiasts and partners in the first ever DapperCamp, in San Francisco, CA .

Building an eco-system is not an easy task, and requires constant resources, and its doubly hard for a striving start-up with very limited resources and a tight budget. In addition, initially, and for a long time running, it seems like a one-way street where you give and develop and provide, and don't get much in return. In addition, traditionally, Israeli start-ups (being israelis have a very focused, down to earth view, asking what's the immediate ROI of every action, and looking down at activities that are meant to build an "eco-system", "presence" and other obscure terms. However, once you pass the initial hurdle, build partnerships and work with the community, it starts giving back, be it in word of mouth reference, in enhancement of your basic service, in bug finding and in many more aspects. At the end of the day, an engaging community is also an important asset that you'll leverage in your next round, M&A deal or IPO.

So if you want to build an engaging eco-system around you, what can you do?

Here are a few tips:

1. Blog. Then blog some more. Or as the Richter Scales say: blog, blog, blog it all, blog it if it’s big or small, blog at the cineplex, blog while you’re having sex
      a. Also comment, trackback and in general engage in the conversation.

2. Listen and react. Try soliciting feedback early and often. Use the feedback promptly in your dev cycles and let people know when their ideas/comments are realized. When you've built/fixed something based on user feedback and you let him know, he'll be loyal to you forever (internet terms). He "owns" part of it.

3. Form communication channels. Emails (with a repository and tracking system), chat rooms (meebo is great for embeddable chat rooms), forums, wikis. Whatever agrees with your culture. Most importantly, don't create a channel if you can't/don't intend to support it. It will be counter-productive. Adding a channel (e.g. forums) is a life long commitment that requires daily monitoring and prompt response.
     a. Don't shield your development team from feedback. Let them read support emails / browse the forum etc. It will enhance their motivation when the service gets great feedback, and will doubly enhance their motivation when bugs/issues are raised.

4. Open up as much as you can. Be it open-sourcing whole or portions of your code base, APIs that allow interaction with your core functionality and data or deploying standards (e.g. openID, openSearch), the more you open up, the better. Some tools (e.g. Twitter) have gained their success mainly because of their openness and inherent interoperability.

5. Partner with complimentary service, leveraging each other's strength. You can think of it as an extension of Youtube's embedding practice, which made them so successful. What if you could embed your entire site (or portions of its functionality) in complementary services, or enhance your service by embedding others'? This entails taking great care when designing your architecture so that it will be modular and easily integrated, but it opens the way to all kinds of cooperations, and eventually allows your core service to reach larger audiences.

Lastly, whenever you can afford it, establish presence in your reference market. For many, this means the San Francisco bay, though not for all. Engaging physically with your community is still by far the best way to build it. DapperCamp last week, is a great example, and will probably be remembered as a major milestone for our community and eco-system, not only because it gave an opportunity for us to interact directly and deeply with scores of developers and companies who use Dapper, but also because it allowed them to interact among themselves, creating new opportunities for all, and giving us many new Dapper ambassadors to spread the word.

Israeli start-ups are traditionally more technology focused than the general norm, and it is certainly one of our fortes, but it is important to remember that today, more than ever, the web is a social platform, and whoever wants to succeed should harness this platform to the best of his abilities, even if what he does is some nerdy stuff like building APIs…

Like any other frustrated consumer out there who often seek help for his tech problems, I often pulled my hair after wasting hours on unsuccessful attempts to get technical support for my products.  Whether it was a wireless router, dishwasher, or even a printer – I never managed to find a solution for a tech problem fast and easy.

As I started researching this space, I realized there is an inherited conflict between consumer products manufacturers who constantly seek ways to lower their customers support costs and the average consumer who is in a growing need for efficient tech assistance.  Since the products we use become more and more technologically advanced, and at the same time manufacturers are eager to push their products into the market before they are properly designed and tested, consumers often need to deal with a poorly designed product that is extremely sophisticated to operate.

Since most manufacturers are hiring inexpensive off shore facilities to handle their support, consumers ended up talking to reps that have very little knowledge and experience regarding these products and therefore in no position to successfully address their problem.  The result is that many consumers are unable to get support and successfully operate their products.

Once I figured all that out, I realized there is a potential to harness the wisdom of the crowds regarding tech support matters, and leverage that towards helping new people who face these problems for the first time.  My assumption was that most tech problems occur to most users, and it is enough that one dedicated user will be able to overcome a problem and will ultimately be willing to help others by sharing his solution. When I figured there is great monetization potential around post purchase support it was clear to me what should be our goal:  to create the first and largest post purchase support destination site on the web.

To get started I raised some cash from angle investors, which was very challenging in early 2005, and created an environment that both laid out most of the relevant support information on any product in a single and easy to use location, and more importantly, offered users to collaborate and share their experience regarding these support matters.

Through the combination of generating relevant content in a space that was not heavily targeted by big companies, and having that content indexed in search engines, we were able to gradually drive significant streams of traffic to FixYa. At that point, the challenge was to encourage other users to answer these questions.  Since I knew one of the most important rules of online user behavior (users do what you allow/ask them to), we simply optimized a process where we recruit potential answerers from our overall traffic and retained them.

One of the secrets of creating a scalable consumer internet experience is thinking like a user, and not compromising on searching and optimizing the most intuitive user experience. We humans are the laziest creatures alive, and we adore simple solutions that make our lives easier.  Therefore, our sole focus in FixYa for as long as the company has been operating, is to create a site that will provide people with the best solution for any problem, fast and easy.

Especially in the Israeli internet scene, it was extremely challenging to find both talented and experienced professionals to make this idea into a company. Through a combination of courting people who I successfully worked with in the past and interviewing hundreds of new people, we slowly and gradually built a solid team.  By all means, one additional (known) secret to building great companies is getting the right people, and assuring they are constantly motivated to invest their passion in their work

As the company got to a scale where it was obvious there is a great opportunity to build a big business around it, we decided to get VC funding and lay the foundation for a large business to come.  After meeting several Israeli VC’s we realized we will have much better success (and value) by partnering with a leading US VC, who is in a better position to help us make this venture into a huge success. 

At the same time, we also realized it would make a whole lot of difference if we relocate our presence to Silicon Valley.  As much as FixYa is an internet venture, it’s still a people business at the end of the day. Our potential partners and even acquirers are lead by people, and therefore we should be near them in order to create the right relationship that can lead to those things. In addition, at some point there are also competitors.  One of the elements of success is that it convinces others to jump in and try to get a piece.  Although FixYa started a niche, after it started to position itself as the leader of this space, several players entered this market – most of which are located in the valley.  One other reason for us to be here is to make sure we get at least the same opportunities to partner and grow the business as they do.

Today, FixYa manages to sustain a solid and aggressive growth pattern in its usage and monetization, and at the same time constantly dealing with challenges that are getting the company closer to become what’s it intended to – a brand that is synonymous with tech support as much as Google is with search and Ebay is with auctions.

Unlike the recent trend where it seems too easy to get funding and teams, I feel we made the longest and most difficult way to hit every goal with FixYa. From getting funded, to finding the right people – it was always in the 92nd minute (soccer time). I used to wonder why it was so hard, especially when it was faster for others.  Now I know that there is only one way to build a great company – the hard way.

בפרוייקט היזמים של the.co.ils התבקשו מספר עשרות של יזמים ומנכ"לים לסכם את שנת 2007 כפי שעברה עליהם ועל הסטרטאפ או החברה אותה הם מובילים. בפוסטים אלה היזמים יתארו את התקדמות החברה, את גיוסי הכספים, מוצרים חדשים, מהלכי שיווק, ניתוח השוק, טרנדים, טעויות, טיפים וכל דבר אשר יעלה בראשם.

במהלך השבועות הקרובים נפרסם את כל הפוסטים אשר נכתבו ע"י אותם היזמים. אם יש עוד סטרטאפים או חברות ותיקות הרוצים לקחת חלק בפרוייקט זה – אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר. את הפוסט הראשון בסידרה כתב טל קינן המוביל סטרטאפ מבטיח בשם SemantiNet.

עבורי, 2007 תיזכר תמיד כשנה של התחלות. ב-2007 התחתנתי. ב- 2007 חזרתי ארצה לאחר שמונה שנים בארה"ב. אך יותר מהכל (ולמרות שאת סמנטינט הקמנו באופן פורמלי ב-2006) ב- 2007 החזון של סמנטינט החל לקרום עור וגידים.
מצחיק לחשוב על סטארט-אפ בפרספקטיבה של זמן עבר, במיוחד כאשר המוצר שלנו עדיין לא עלה לאוויר, אך בכל זאת, עכשיו כאשר אנו כל כך קרובים לשחרור המוצר, אי אפשר שלא לחשוב על הדרך שכבר עברנו.

סמנטינט היא חברה ישראלית (כמובן), הממוקמת ברמת החייל בתל-אביב ומונה כיום שניים עשר עובדים (בעיקר מפתחים). המטרה המוגדרת שלנו היא לממש את חזון הסמנטיק ווב ובאמצעותו לאפשר הגעה ושימוש יעיל ונוח באינפורמציה שקיימת כיום ברשת. את הטכנולוגיה שלנו החל שותפי טל מוסקל לפתח כבר לפני מספר שנים, וב-2006 לאחר שפנה אלי והציג בפני את הטכנולוגיה, היה לי ברור שבאמצעותה יהיה ניתן לבצע שינוי משמעותי בדרך בה אנשים משתמשים באינטרנט.

בקצרה: חזון ה- Semantic Web החל עם טים ברנרס לי (אבי האינטרנט) כבר בסוף שנות ה-90. לטענתו, קיים צורך אמיתי להפוך את האינטרנט מאסופה של דפי מידע אשר אותם בני אדם יכולים לצרוך, למאגר מידע מאוחד שאותו יוכלו תוכנות לנצל. הסיבה אגב ברורה: כיום, מידע שימושי יושב באתרים בצורה מבוזרת ועל מנת לאחד את אותם קטעי מידע נדרשת עבודת אינטגרצייה בין אותם מקורות. אותה עבודת אינטגרציה היא ככל הנראה בלתי אפשרית בהתחשב במספר האתרים, השרותים והסטנדרטים אשר קיימים ברשת, והקצב הגדול בו מתווספים אתרים חדשים. ללא אותה עבודת אינטגרציה ממוחשבת, המשתמשים נאלצים לקפוץ מאתר לאתר על מנת "לצרוך" את אותו מידע מאוחד, דבר אשר מונע מהם ליהנות בצורה מקסימלית מהמידע הקיים.

דוגמה פשוטה יכולה אולי להמחיש את הבעיה: נניח שאנו מתענינים בלהקה מסויימת. האתר של-Amazon יכול לספק לנו מידע על האלבומים והשירים של הלהקה, בזמן ש- YouTube מספק את קטעי הוידאו לאותם שירים, אתר Last.Fm יציג מידע על הופעות בזמן ש-Facebook יראה לנו מי מהחברים שלנו כבר קנה כרטיס ו-Google Maps יציג לנו את מיקום ההופעה על מפה. האם קיימת דרך נוחה למצוא  את הקשרים במידע הנ"ל ולהציגם בצורה מאוחדת? מספר אתרי Mashups מנסים לבנות שירות אשר מחבר בין אותם אתרים – אך האם אותו שירות יכול להתמודד עם מספר רב מאוד של מקורות? האם הוא יוכל לדווח לנו כי הלהקה מופיעה בקירבת האזור בו אנו נמצאים? וכאשר אנו רוצים לצרוך מידע מסויים האם זה ברור מתי עדיף להגיע אל אחד האתרים שמוזכרים למעלה או אל האתר המאחד? אלו הן הבעיות אותן אנו מבקשים לפתור.

את המימון הראשוני לחברה סיפק יוסי ורדי למרות שכשפנינו אליו ב-2006 לא היה לנו הרבה מה להראות. ללא ספק, הצטרפותו של יוסי למייזם היתה אבן דרך קריטית לחברה. ובכל זאת, ב-2007 היה כבר ברור שעל מנת להגשים את חלומנו, נידרש לגייס סכום משמעותי יותר. חשוב לציין כי אין הדבר אופייני בהכרח לחברות אינטרנט אחרות. מספר רב של מייזמי אינטרנט עולים לאוויר בהשקעה נמוכה יחסית, והדבר מאפשר להם לגדול בצורה אורגנית מבלי לגייס כסף נוסף בשלב כה מוקדם. אך עבורנו הסיפור היה שונה, בעיקר מכיוון שלצורך שחרור המוצר שפיתחנו, נדרשנו לגייס מספר רב של עובדים מוכשרים. המשמעות היתה שכחברה היינו חייבים לפעול בצורה מאוד קריאיטיבית. היה עלינו לנצל בצורה מקסימלית את ההשקעה הראשונית של יוסי על מנת שנגיע לאבן הדרך הבאה שתאפשר לנו גיוס הון מקרן השקעות, וזאת מבלי לוותר על חלק גדול מידי בחברה.

בכדי שהדבר יתאפשר, חייבים לקרות מספר דברים. ראשית, החברה חייבת לפעול מצד אחד במרץ רב ומצד שני לפעול כאילו היא במצוקה כלכלית. הדבר הגרוע ביותר שחברה יכולה לעשות לאחר כל גיוס הוא לנוח על זרי הדפנה. כמו כן, מכיוון שישנן הוצאות הכרחיות (שכר דירה, נסיעות לחו"ל, ציוד מיחשוב, תוכנות), ומכיוון שקשה לדעת מה משך הזמן שיידרש לחברה לגייס הון נוסף, צריך וחובה לחסוך בכל הוצאה שהיא בגדר מותרות. המשמעות המיידית היא שבעלי החברה צריכים בתקופה זו לא רק לוותר על משכורתם, אלא גם לשכנע עובדים אשר מצטרפים לחברה להמיר שכר גבוה באופציות. במבט לאחור, אני משוכנע כי התהליך אותו עברנו תרם רבות לחברה. במידה רבה התקופה הזכירה לי את דבריו של מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת קולמביה שהודיע בתחילת הסמסטר באופן חגיגי, לאחר שחילק את הכיתה לזוגות, כי בן זוגנו לכיתה יהפוך במהרה לחבר קרוב.  לטענתו: "קושי ואתגרים מאיצים תהליך של התחברות בין זרים". אני לא חושב שהדבר נכון יותר מאשר בסטואצייה של חברת סטארט אפ.

אך יותר מכל, מה שנדרש בשלב זה, זאת היכולת למכור רעיון. הדבר היה נכון בעיקר במקרה של סמנטינט מכיוון שהרעיון שלנו היה והוא עדיין, כל כך מהפכני ומורכב. ולמרות שטל מוסקל הצליח לבנות כמעט לבדו פרוטוטייפ, עדיין באותה התקופה היה קשה להסביר למשקיעים מוסדיים את גודל הפוטנציאל שטמון בטכנולוגיה הסמנטית שלנו (בניגוד להיום, באותה תקופה רוב המשקיעים כמעט ולא ידעו דבר על הסמנטיק ווב).

כיום כאמור קיימת הבנה גדולה יותר מצד המשקיעים בעיקר מכיוון שמספר חברות החלו כבר לפעול בתחום (Metaweb, Radar Networks, Adaptive Blue ועוד) ומכיון שאנשי חזון באינטרנט עוזרים בהפצת הבשורה. לדוגמא, בסוף 2007 ריצ'רד מקמנוס מהבלוג הפופולרי Read/Write Web כבר חזה כי הטרנד החזק ביותר ב-2008 יהיה אפליקציות מבוססות על חזון הסמנטיק ווב. בתחילת 2007 לא היה הדבר כך ולכן אני שמח במיוחד שלמרות זאת, כן מצאנו משקיע ארגוני שהאמין בחזון שלנו (איל ניב ושי צור מגיזה). כולי תקווה שטרנדים אלו יאפשרו לסמנטינט לגדול ולהתפתח ב-2008 על מנת שנוכל להגשים את חזוננו. בהמשך השנה אנו עומדים להשיק את המוצר שלנו בשוק, ועכשיו הצוות עובד יום ולילה על מנת שנוכל לשחרר את גירסת ה-private beta בקרוב. אני מקווה כי הקוראים יירשמו לתוכנית ויעזרו לנו בהבאת מוצר טוב יותר לשוק. בעתיד הקרוב אשמח גם לכתוב כתבה נוספת ומורחבת ובה אסביר על התחום ועל הגישות השונות שלנו ושל המתחרים שלנו.

טל קינן, מנכ"ל ומייסד SemantiNet

הזמנות תיירות אונליין
"רשת האינטרנט ממוקמת נהדר כדי לעזור לצרכנים לתכנן את תוכניות הנסיעות שלהם והשיפור במהירות הגלישה הביתית אמורה להמשיך ולתדלק את הגידול בסקטור התיירות ברשת", ציינה בקיץ האחרון שרה סטיבנס, מנהלת באגף התיירות של חברת המחקר קומסקור.
למעשה, תעשיית התיירות באינטרנט לא רק גדלה בקצב מהיר במיוחד (20% ב-2005, 17% ב-2006) אלא היא תופסת כשליש מכמות המסחר ברשת, ולמעשה מייצגת את התעשייה שהשתנתה באופן המשמעותי ביותר מאז כניסת עידן המסחר האלקטרוני לחיינו.
שתי תופעות בולטות במיוחד בשינויים שהנחיל האינטרנט לתעשיית התיירות: 1. שיפור היצע המחירים, השוואות המחירים, הפיכת כרטיסי הטיסה לסחורות (קומודיטי) ושינוי מקום הרכישה ממשרדי הנסיעות לספקים עצמם (חברות תעופה, מלונות). 2. שיפור המידע על יעדים, אטרקציות, שותפים לטיול, המלצות מטיילים, מארחים ועוד.
בפוסט הזה ננסה להתמקד בחלק הצרכני ולעמוד על ההבדלים בין ההתפתחויות בשוק העולמי לעומת המצב בשוק הישראלי.

השוק הישראלי
שוק התיירות הישראלי שונה מהשוק העולמי מסיבות רבות ומגוונות. המשמעותיות שבהן אינן קשורות באופן ישיר לאינטרנט: עמלות ההפצה שעדיין משולמות לסוכנויות הנסיעות ע"י חברות התעופה, ומצב השמיים הסגורים אשר מונע מחברות תעופה זרות לטוס בחופשיות לישראל ומקטין את היצע הכרטיסים ומונע תחרות אפשרית.
בנוסף, מתקיימות בשוק האונליין הישראלי שלוש תופעות בולטות במיוחד אשר ממקמות אותו בנפרד, שלא לומר בפיגור משמעותי, מהשוק העולמי:
א.      הזמנות הדילים
ב.      מאגרי 'אוף ליין'
ג.      הנחיתות הטכנית

הזמנות הדילים
בישראל, עושה רושם, הזמנות הדילים למיניהן תופסות נתח שוק מרכזי. מדובר בטיסות 'הדקה ה-90', נופשונים, טיסות צ'ארטר ושאר מאגרי צבירה שביניהם מכנה משותף אחד: מארגן תיירות (tour operator)  מרכזי מייצר עסקה אותה הוא מרכיב דרך שילוב של ספק אחד או יותר ומציע אותה לקהל הרחב דרך מספר ערוצי הפצה. לצורך הדוגמא: אשת טורס חוכרת מטוס מחברת ישראייר לצורך הפעלת 40 טיסות דו שבועיות במהלך עונת הקיץ לפריז. בנוסף לעסקה עם ספק הטיסה, תסכם החברה עם מספר בתי מלון מקומיים על מקומות לינה, ואת כל החבילה תקשור בהתחייבות כספית ישירה.
בעסקה כזו הגוף המשמעותי היחידי הוא אשת טורס. שאר הגופים המעורבים מתחלקים לספקים שמתעסקים בחלק השירות בלבד והמוצר שהם מספקים הוא סחורה פשוטה עם חשיבות משנית למיתוג, ולמפיצים (משרדי הנסיעות, אתרי האינטרנט) שנהנים מעמלת הפצה בלבד.
הנישה הזו היא הנישה הגדלה והולכת של משרדי הנסיעות הגדולים בארה"ב- מעבר ליצירת 'חבילות נופש' לנוסע, חבילות שמייחדות אותם מאפשרויות שמוצעות במחירים אטרקטיביים יותר ישירות באתרי הספקים. ההבדל המשמעותי הוא שבישראל משתמשים מארגני התיירות בערוצי הפצה משניים להפיץ מרכולתם, בזמן שבארה"ב וגם באירופה מארגני התיירות הגדולים הם גם ערוצי ההפצה, וכך נחסכת מהם עמלת ההפצה לגוף משני. הבדל נוסף הוא המוכנות של ספקי תיירות לעבוד כספק בלבד. בישראל המוכנות גדולה, בעוד שבעולם המגמה היא לחלק גדל והולך של ספקים המוכרים את מירב מוצריהם דרך ערוצי ההפצה הישירים (בעיקר אתרי האינטרנט) שלהם. את המגמה הזו מובילות כמובן חברות הלואו קוסט, סאווט'ווסת וג'ט בלו בארצות הברית וריאן איר ואיזי ג'ט באירופה.

מאגרי אוף ליין
השפעת 'תרבות הדילים' ברשת התיירות הישראלית מחלחלת כנראה גם לדרך שבה אתרי התיירות משתמשים במאגרי האונליין שלהם כשהדבר מגיע למכירות סופיות, במיוחד בתחום הטיסות הסדירות.
חיפוש באתר השוואת המחירים הישראלי 'טראווליסט' לטיסות סדירות מוצא לעיתים מחירים נהדרים לטיסות סדירות מ/אל ישראל או אפילו בטיסה בין שני יעדים זרים. אבל, אליה וקוץ בה. בזמן שהמחירים שמצטטים האתרים הבינלאומיים זמינים באופן מיידי עוד מסוף שנות התשעים, בישראל של 2007 עדיין מתנות חברות תיירות כגון צבר, אופיר טורס ואחרות את הרכישה עצמה בתיאום עם סוכן נסיעות. עד לתיאום, המחיר עשוי להשתנות, המקום במטוס להירכש ע"י נוסע אחר ועוד כהנה הפתעות.
לטעמי, פשוט אי אפשר להשוות בין מחיר אוף ליין לבין מחיר און ליין. אחד מוכר משהו שאין לו ('סמוך עליי, 550 דולר לכרטיס') והאחר גובה את הכסף ומספק מוצר במקום ('המחיר הוא 560 דולר גבירתי, תרצי להזמין גם מלון?')
האתר הראשון שסיפק טיסות און ליין בישראל הוא השלוחה הישראלית של LMT, אחריו הופיעו ספקים בודדים נוספים, אך חלק הארי של השוק עדיין תלוי בטיפול ידני של סוכני נסיעות, הליך שמייקר ומעכב את רכישת הטיסה ותרומתו לשיפור השירות אפסית.

הנחיתות הטכנית
בדומה למרב האתרים בישראל, גם אתרי התיירות אינם תומכים בדפדפנים נוספים לאינטרנט אקספלורר ועושים זאת באופן גורף. נדמה שאין אפילו אתר תיירות ישראלי אחד אשר תומך בפיירפוקס ומאפשר ביצוע הזמנות דרכו. בבדיקה מדגמית של כמה מהאתרים הגדולים בישראל: LMT, Lowcost, , אשת טורס, טראוליסט ארקיע, ישראיר, אל על וצבר- אתר הדקה ה-90 היה היחיד שתמך בפיירפוקס. צדיק אחד בסדום.
התמיכה בפיירפוקס היא לא רק הכרח המציאות (אפילו בישראל, בה הוא מהווה כ-5% מהשוק), אלא גם מדד לנחיתות טכנית כוללנית של אתרי התיירות הישראלית. חוסר התחכום בבניית ממשקים פשוטים כמו תאריכון ומפת יעדים (כל האתרים הישראלים עובדים לפי אותו מודל איטי ולא גמיש), חוסר ההחלטיות באשר למטרת האתר (רוב האתרים נראים כשילוב בין אתר תוכן לבין אתר הזמנות) ושוב- המחירים המשתנים- ממקמים את האתרים הישראלים בעמדת נחיתות בהשוואה לכל אתר בינלאומי.

מדוע משרדי הנסיעות הישראלים שומרים עדיין על עמדה תחרותית?
מדובר אמנם בעולם הולך ונעלם, אבל כל עוד יתקיימו בישראל שני תנאים בסיסיים: שמיים סגורים ומדיניות עמלות (עד 7%) למשרדי הנסיעות- יצליחו משרדי הנסיעות הישראלים לשלוט בשוק מ/אל ישראל ולהציג את המחירים הטובים ביותר אליו.
צעד משני לסגירת הפער הזה יהיה מעבר של חברות התעופה לשיווק אגרסיבי וישיר של כרטיסי התעופה שלהן, צעד שיקרה כנראה רק לאחר שחברה כאיזי ג'ט תצטרף למשחק ותנער את החוקים.

השוק העולמי
מגרש המשחקים הגדול של שוק התיירות העולמי הוא עולם אחר לגמרי. אי אפשר לשייך את השינויים בעולם התיירות ברשת לפקטור אחד, אבל רק מעטים יחלקו על ההובלה של חברות הלואו קוסט בדרך לשינוי המתרחש בתעשייה.
חברות התעופה המוזלות (הראשונות שבהן עשויות להגיע לישראל בקרוב) הובילו את הדגל בשלושת התהליכים שמשנים את עולם התיירות:
א.      מחירי הטיסות ירדו בצורה דרסטית, ותמחיר הטיסות עבר לתמוך בטיסות לכיוון אחד בלבד.
ב.      חברות התעופה (ובהיקף קטן יותר, בתי המלון וחברות השכרת הרכב) עברו למכור את מירב ההיצע שלהן בערוצי ההפצה הישירים שלהן- קרי: אינטרנט ומוקדי שירות לקוחות.
ג.       משרדי הנסיעות הפסיקו לקבל עמלות (שהגיעו בשיאן להיקפים של 7-10% ממחיר הבסיס של כרטיס הטיסה) ונאלצו להמציא עצמם מחדש כדי להצדיק את קיומם.

תופעת משנה בולטת היא הפיכת המחיר למרכיב המשמעותי ביותר (62% חשיבות לפי חברת השיווק ICLP) בהחלטת רכישה של כרטיסי טיסה.
תופעת המשנה הזו ביחד עם התהליכים המרכזיים הביאו ליצירת שוק אונליין שהוא שונה לחלוטין מהשוק שקדם לעידן האינטרנט. הכל החל כאשר ריאן איר, חברת הטיסות המוזלות האירית, החליטה בשנת 1997 להוריד את רמת עמלות ההפצה למשרדי הנסיעות מ-10% ל-7%. תגובת איגוד משרדי הנסיעות הבריטי להצעה הייתה אולטימטום לחברת התעופה, שמנגד החליטה לרשום את מספר הטלפון של מרכז ההזמנות שלה על דופן מטוסיה ועברה למכור את כל טיסותיה באופן ישיר, צעד שקיבל דחיפה עצומה עם כניסת המסחר האלקטרוני למיין סטרים בבריטניה בתחילת העשור הנוכחי.  
מכאן התגלגל כדור שלג שדחף את כל חברות התעופה בעולם לצמצם ומאוחר יותר אף לבטל את עמלות ההפצה למשרדי הנסיעות, ולהתמקד במכירות כרטיסים ישירות, כשאתרי האינטרנט תופסים מקום גדל והולך בעוגה הזו.

לפי נתוני 2005, 59 אחוז מהמסחר בתחום התיירות התרחש באתרי הספקים, ורק 41 אחוזים אצל המתווכים למיניהם. אחד מממדי ההתייעלות הפשוטים ביותר לחברות התעופה כיום הוא היכולת שלהן לספק את המחיר הטוב ביותר לטיסה שהן מפעילות באתר הבית שלהן. מרבית חברות התעופה האמריקאיות מציגות פער של 5-7$ לפחות בין מחיר הטיסה באתר נסיעות גדול (אקספדיה/אורביץ/טרוולוסיטי) לטובת אתרי הבית שלהן, וחלק מהחברות האירופאיות עושות זאת בצורה מרשימה יותר.
ההשלכות על חברות הנסיעות הן עצומות. מספר השותפים בשוק האינטרנט האמריקאי למשל הצטמצם בצורה דרמטית וכיום מרכזות שלוש מפעילות התיירות הגדולות 81% משוק משרדי הנסיעות בארה"ב.
השלישייה אקספדיה/אורביץ/טרוולוסיטי רואה את רווחיה ממוצרים רגילים (במיוחד טיסות) הולכים וקטנים, ואת הפיצוי בשורת ההכנסות הן משיגות ע"י שירות טוב במיוחד (בד"כ טוב יותר מזה של חברות התעופה עצמן) שמסייע להן למכור מוצרים משלימים לאותן טיסות. כרטיסים להופעות מקומיות, בתי מלון, השכרות רכב. זוהי קטגוריה שגם חברות התעופה עצמן נכנסות אליה, ומכלול השירותים שמציעה איזיג'ט (דרך איזי גרופ) הוא הדוגמא הטובה ביותר, אבל זהו תחום שנמצא עדיין ביתרון משמעותי אצל חברות הנסיעות הגדולות. דרך נוספת של חברות הנסיעות לייצר הכנסה היא מכירת חבילות (דילים) שמשלבות טיסה סדירה ומלון/רכב איתם מגיעה החברה להסדר מיוחד. מוצרים אלו מאפשרים לחברות לשוב ולהציג יתרון במחיר, אותו יתרון שהולך ואובד בתחום הטיסות הסדירות.

התהליך העכשווי ביותר בשוק העולמי הוא אם כן מעבר הלקוחות מרכישת מוצרים בסיסיים באתרי הנסיעות לרכישתם ישירות באתרי הספקים, ואת הזרז המשמעותי ביותר בפיתרון הזה מספקים מנועי החיפוש האנכיים של התעשייה: Travel Search Engines – TSE. מנועי החיפוש מבצעים משימה דומה לזו של פרוגל או לחילופין זאפ: הם סורקים רשימה ארוכה של מקורות ומשווים ביניהם לפני הקנייה. מודל הרווח שלהם גם הוא דומה לזה של אתרי הקניות: פרסומות ותשלומים שיתופיים (affiliate fees) על כל רכישה שמקורה במנוע החיפוש. האתרים המובילים בתחום הם קיאק, סייד סטפ, פיירקאסט ומוביסימו, כולם אתרים צעירים שמתפקדים עדיין על תקן סטארט אפ ומתהדרים במנהלים שהגיעו מחברות הנסיעות הגדלות. שלושת האתרים הראשונים גייסו עד כה למעלה מ-25 מיליון דולר כ"א, אבל דווקא מוביסימו מתגלה כאתר היעיל ביותר למרות שהושקעו בו עפ"י ההערכות רק כ-1 מיליון דולר.
האתרים הללו נקטו כולם במודל זהה ולמרות שבתחום הטיסות ובתי המלון הם מציגים מוצר שהוא במרבית המקרים יעיל וחסכוני הרבה יותר מאשר זה של משרד נסיעות ספציפי או חברת תעופה כזו או אחרת, הם מתקשים להשפיע בצורה משמעותית על השוק ורק 1-2% מרכישות התיירות ברשת מתבצעות דרך הפניות ממנועי החיפוש. מנועי החיפוש עצמם נהנים בד"כ מעמלות זעומות שמגיעות עד כדי 2$ לרכישת כרטיס טיסה שעלותו 1000$.
המרוויחות הגדולות מעלייתם של מנועי החיפוש הן חברות התעופה שהתייעלו ומציגות את מחירי הטיסות הזולים ביותר באתר הבית שלהן, והנחת העבודה היא שמנועי החיפוש יצטרכו למצוא מודלים יעילים יותר ליצירת רווחים, אבל בסופו של תהליך הם ידחקו את רגלי משרדי הנסיעות משוק מוצרי הבסיס ויהפכו לצינור השיווק הראשי של כרטיסי תעופה וחדרי מלון כקומודיטי.

כמה אנקדוטות בשוק העולמי:
- למרות שאקספדיה וטרוולוסיטי מפעילות אתרים מקומיים באירופה, הן עומדות על סירובן למכור טיסות לואו קוסט ובכך נמצאות בעמדת נחיתות אל מול מפעילי התיירות הגדולים באירופה, אופודו ואיבוקרס.
- משרדי הנסיעות שכן מוכרים טיסות לואו קוסט עושים זאת דרך עמלה שמנה שנעה בין 10 ל- 20 יורו לנוסע. הדרך היחידה להתחמק מעמלה זו היא לקנות ישירות באתר הספק. אותו הכלל הולך והופך נכון גם לגבי טיסות סדירות.
- מנוע החיפוש פיירקאסט נחשב כהבטחה הגדולה של עולם מנועי החיפוש כשהוא לוקח את נושא החיפוש צעד אחד קדימה ומתיימר, בעזרת חישובים מתמטיים והיסטוריים, לחזות את שינויי המחיר הצפויים לכרטיס טיסה מסוים. השירות אכן מוצלח, אך לטעמי הצעד המשמעותי ביותר שנקט פיירקאסט הוא הצעת מוצרי עזר לקהל הסופי בתמורה לעלות מסוימת. זו הגישה הנכונה בשוק, ומנועי החיפוש שיצליחו לפתח אותה יהיו אלו שיישארו ויובילו את השוק.
 

עוז הר-אדיר הוא סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטת RSM בהולנד, והמנהל האסטרטגי של מנוע החיפוש לטיסות www.etrip.nl שהושק השבוע בשוק ההולנדי ומשלב מנוע חיפוש ושירות סיוע אישי.
הבלוג של איטריפ (אנגלית) blog.etrip.nl

אחת התופעות החשובות של עידן ה-web 2.0 היא תופעת הרשתות החברתיות. האינטרנט בעידן המודרני הוא פלטפורמה טכנולוגית ליצירה ושיתוף של תכנים והרשת החברתית היא הביטוי הכי סוציאלי של טכנולוגיה זו. כמעט כל גוף מסחרי או ציבורי משתמש כיום באינטרנט כדרך ליצור ערכים משותפים עם הלקוחות הפוטנציאלים. כפי שבעבר הגשם הביא "פטריות" כמו שיווק רב שכבתי או עסקי ה-B2B, הרי שהיום המילה החמה ביותר היא רשת עסקית באינטרנט. הכוונה היא לערך מוסף מסוג אחר, שמוצר הקצה שלו הוא הגדלת נפח העסקים בזכות האפשרות לחשוף את היכולות העסקיות שלך לבעלי עניין.
התהליך האבולוציוני מהיר: לפני מספר שנים, LinkedIn היווה מעין אינדקס קשרים שיכולתי להפעיל דרך חברים שלי, אך תהליך ההתקשרות לא היה מיידי אלא נוהל באמצעות הדוא"ל. לפני כשנתיים, ברשתות החברתיות-עסקיות, המשתתפים היו בעיקר יזמים בתחום ההיי-טק, כאלה שהאינטרנט הוא בשבילם גם דרך חיים וגם מקור הפרנסה. שנת 2006 והשנה הנוכחית מגבירות מגמה זו, והן השנים שבהן הרשתות החברתיות-עסקיות מגיעות גם אל המגזרים העסקיים המסורתיים יותר כמו עורכי דין, רואי חשבון, אנשי שוק-ההון, פרסומאים, אנשי שיווק, בעלי-מקצוע ופרילנסרים למיניהם. לא רחוק היום שגם הבאים בדומינו "יפלו" – מסחר, תעשייה ושירותים "כבדים" יותר.
השאלה שאני מעלה היא: האם בסוף כל הטררם הזה, אנשים גם מרוויחים ברשתות חברתיות-עסקיות כסף?
עד היום הקהילות החברתיות-עסקיות דומות יותר לאזורי "רחרוח" הדדי מאשר לחיזור אמיתי. בעלי העסקים התייחסו לרשת כאל מקום שבו הם יכולים להריח את הצד השני, לזהות מגמות והתפתחויות, ולעקוב אחר מתחרים פוטנציאלים, אך לא כאל זירות חיזור אמיתיות להצעת מרכולתך לאחר, ובטח שלא כאל נקודת 'סגירה' לעסקאות. אין עדיין שיחות מכירה, מהסוג שמצריך פגישה פנים אל פנים. איני מתכוון לכך שאנשים מוכרים באמצעות אתר האינטרנט של העסק – את השלב הזה כבר עברנו. אלא, שהרשת החברתית-עסקית עדיין אינה מייצרת במישרין בתוכה תוצרים כספיים למשתתפיה, לפחות לא בממדים שהיא סוגרת "דייטים"…

יש דרך לשפר את הרשתות החברתיות-עסקיות בכדי שאכן ניתן יהיה להרוויח באמצעותן, והצעתי למפעילי הרשתות למיניהן, היא לפתח את סביבות הקהילה הללו קודם כל לסביבות מכירה ישירה. באמצעות המודל העסקי הנכון, כל אחד מלקוחות קפה TheMarker יכול להוות נציג מכירות היפותטי של שירותי הארץ לדוגמא, ולקבל קרדיט על הבאת לקוח חדש לקבוצת הארץ. תהליך ההכשרה של אנשי המכירות של מוצרי קבוצת הארץ הינו בד"כ קצר ופשוט, והמינוף של רשת החברים שלי באתר תהיה אף היא יחסית קלה.
לדוגמא, כל שעלי לעשות הוא להתנות הצטרפות לפורום 'חם' אותו אני מנהל, וכיום חסום למבקרים אקראיים, ברכישת מוצר מסוים. כמובן שהרוכש אף הוא יכול ליהנות ממחיר מיוחד באמצעות קופון שאעניק לו. שיטת מכירה כזו יכולה לאפשר גם תמיכה במודל שיווק רשתי, בו חברים המביאים 'לידים' ומפנים המלצות ולקוחות, יכולים ליהנות מאחוז מסוים מהרווח. הרעיון של מסחור רשתות חברתיות אינו חדש, וחשבונות משתמשים פופולאריים ב-MySpace לדוגמא, נקנים כיום בהרבה כסף ע"י אנשי שיווק מפולפלים. מדובר במודל המאפשר למסחר שירותים ומוצרים בעלי מחיר נמוך ואופי קטלוגי – כלומר אין חובה למדוד או למשש אותם לפני הרכישה, ואין צורך 'לתפור אותם על-פי מידה' לצרכי הלקוח, כמו שירותים.

כדי להעלות את מחיר המוצרים שניתן יהיה לשווקם ע"פ מודל זה, יש צורך בחוויית מכירה עשירה יותר, שתתמוך גם ברכישה ספונטאנית. במהלך שנת 1999, ימי הבועה הראשונה, לי ולגלעד, השותף שלי בנטיקה, היה רעיון לסטארטאפ חדש, בשם NetPersons, שיאפשר לאיש מכירות להפעיל 'זבן וירטואלי' (Avatar אנימטיבי ומשעשע), למכור דרך האתר, ובכך למקד את היצע האתר והתכולה שתוצע ללקוח, ישירות לסוג הלקוח, ולצרכים הספציפיים שלו, באמצעות דיאלוג והתאמה אנושית (ע"י שינוי תכולת האתר ע"י המוכר). תהליך זה אפשר למוכר לפתות את הלקוח לרכוש, להעמיק ולהרחיב את העסקה, ולהפוך אותו ללקוח חוזר וממליץ. הצלחנו אפילו לפתח פרוטוטיפ שהציג אתר למכירת רובוטים לכיסוח דשא, שבו הזבן היה דמות אנימטיבית שעוצבה ע"פ המראה של ה-brand character של החברה, ואפשרה לעשות cross sale ו-up sale של שירותים ומוצרי משנה, והכל ע"י המוכר שישב בקצהו השני של האינטרנט ושלט בבובה מרחוק.
מודל זה כמובן התאים למוצרים עם מרווחי רווח משמעותיים (מכיוון שזמן עבודה של אדם תמיד יהיה יקר מזמן עבודה של מחשב המציג קטלוג מוצרים סטנדרטיים, כמו קטלוג ספרים של סטימצקי), שתהליך המכירה שלהם יכול להיסגר בסבב אחד, ושהלקוח בד"כ נרתע מעודף המידע המבלבל שמתאפשר ע"י מורכבויות תהליך ההתאמה האישית (כגון מוצרי תיירות, ביטוחים, ועוד).

תהליך המכירה במסגרת הרשתות החברתיות יהיה יותר ויותר פופולארי עם הזמן, והיכולת למכור שירותים תתאפשר, במיוחד כאשר תפקיד הרשתות החברתיות ינוע מהתחום החברתי, לתחום של העשייה המקצועית, כלומר לסביבות עבודה אמיתיות, בהן ניתן יהיה לבצע עבודה יחדיו. באמצעות אינטגרציית תהליך העבודה עצמו לתוך התשתית של הרשת החברתית, החסם של 'בוא ניפגש ונראה מה אפשר לעשות יחד' יקטן, והפגישה והעבודה המשותפת תוכל לקרות כבר באינטרנט עצמו. בנושא זה אדון במאמר הבא.

כותב המאמר, בעז רוסנו, הינו מנכ"ל משותף בחברת נטיקה, ראש המסלול לעיצוב למדיה אינטראקטיבית בשנקר, וסגן נשיא קהילת המעצבים הישראלית. כתובתו: Boaz(at)netica.co.il

Apollo – הישר ממעבדות חברת Adobe מגיע מוצר חדש ומהפכני העונה לשם הקוד אפולו. מטרת המוצר היא לאפשר למפתחים סביבת הרצה בלתי תלויה בשפת התכנות, לפיתוח תוכנות אינטרנט עשירות הנקראות RIA – Rich Internet Appliations. הפלטפורמה תומכת ב-Javascript, HTML, Flash ו-AJAX, וסביבת הפיתוח מגיעה עם SDK מלא, וסביבת Runtime התומכת במערכות הפעלה של Windows ו-Macintosh. הרעש הגדול סביב הפלטפורמה החדשה נובע מהעובדה שכל אותם אתרים ואפליקציות אינטרנט יפהפיות שאנו נתקלים בהם לאחרונה באינטרנט, יכולות עתה להיות מפותחות גם עבור המחשב האישי. פיתוח זה יהיה מהיר משמעותית מהפיתוחים הנוכחיים למחשב, וכעת הקמת אפליקציה ניהולית פשוטה תהיה קלה כמו הקמת אתר אינטרנט המבצע את אותם פעולות. בצורה זו נוכל לדוגמא לראות אפליקציות Flash מקומיות לניהול התכנים האישיים על המחשב, תוכנות ניהול דוא"ל מבוססות AJAX ועוד. האינטראקציה בין האינטרנט למחשב הביתי תגדל עתה, וכל אפליקציה ביתית תוכל לגשר בקלות וללא פיתוח מסובך בין העולם האישי לעולם הציבורי. יש להדגיש שהפלטפורמה נמצאת רק בשלב האלפא שלה, אך עדיין יהיה זה תענוג לראות אלו אפליקציות ייצאו לאוויר העולם בקרוב כשהן מממשות את הפוטנציאל הגלום בפלטפורמה זו.

GoPlan – אתר חדש המאפשר ניהול פרוייקטים באינטרנט, עם דגש על שיתופיות מידע עם הלקוחות עבורם הפרוייקט מנוהל ומחירים נוחים יותר מהמתחרים בשוק (Basecamp ו-ActiveCollab). המערכת מאפשרת לנהל מספר פרוייקטים במקביל, רשימת משימות, רשימת נושאים לטיפול, חדשות ועדכונים לגבי הפרוייקט, צ'אט, חיבור ליומני אינטרנט, אחסון קבצים חיצוניים הקשורים לפרוייקט, אבטחת מידע גבוהה ושליטה על הרשאות המערכת. חבילת הבסיס אינה עולה כסף אך אינה כוללת יומן, צ'אט והצפנת SSL על התעבורה. חבילות אחרות נעות בין 10$ ל-100$, תלוי בכמות המשתמשים ובמודולים הפתוחים לשימוש.

UserPlane – חברת UserPlane השיקה לאחרונה את תוכנת ה-UserList שלה שהיא תוכנת מסרים מיידים המיועדת להטמעה בתוך אתרים קיימים. הרעיון הוא שבחלונית באתר תשב התוכנה שלהם, ואז יהיה ניתן לערוך צ'אטים בתוך האתר. עד היום נעשו מספר נסיונות בתחום הצ'אטים באתרים, אך עדיין לא קמה פלטפורמה שיצרה סטנדרט בשוק. UserPlane מתיימרת להיות הסטנדרט הזה, דרך מרחב המוצרים שלה והשימוש האחיד באותו שם משתמש בכל הפלטפורמות שהם מציעים. כרגע התוכנה מציעה צ'אט של אחד על אחד, אך בעתיד הקרוב תהיה תמיכה בצ'אט רב משתתפים, משחקים מרובי משתתפים, רשימת חברים בכל אתר, ואף פלטפורמת פרסום הפועלת על מנגנון של חלוקת רווחים עם האתר המארח.

Kaneva – פרוייקט Kaneva הוא פרוייקט שאפתני הלוקח את עולם הקהילות החברתיות הדו-מימדיות והופך אותן לעולם תלת-מימדי דמוי Second Life. כל משתמש בקהילה החברתית החדשה מקבל את האזור שלו, ובדומה לכל אתר קהילות חברתיות רגיל, ניתן להעלות תמונות, קטעי וידיאו, לכתוב בלוג ועוד באזור האישי. אך בשונה משאר הקהילות, המידע שהמשתמש הזין למערכת יוצג בצורה תלת מימדית דרך אזור הנראה כבית הפרטי של המשתמש, כך לדוגמא כל קטעי הוידיאו והתמונות יוצגו כתמונות על הקירות בבית הוירטואלי, או כסרטונים הרצים על הטלויזיה הוירטואלית שבחדר שלכם. לאחר שעיצבתם את הבית הפרטי שלכם, שהוא בעצם ראי החיים שלכם, תוכלו להזמין משתמשים אחרים לבית שלכם, וכך הם יוכלו להחשף למי אתם ומה אתם אוהבים. בעתיד Kaneva תוסיף גם אלמנטים משחקיים על מנת שהשיטוט בעולם הוירטואלי יגדל ויעניין משתמשים רבים.

PureVideo – פורטל וידיאו חדש, המאגד בתוכו מספר רב של תכונות. התכונה הבסיסית של האתר היא חיפוש וידיאו, המאפשר לקבל תוצאות ממספר רב של מקורות (Atomfilms, Grouper, Music Nation, Youtube, Revver ועוד), תוך הצגה של עשרת הלהיטים מכל אתר. בנוסף לכך הוקם פורטל חדש שמטרתו להיות דף בית עם אוריינטציה של וידיאו. הדף יכלול זרמי RSS של וידיאו, הניתנים להזנה ידנית או לבחירה מתוך רשימת RSS ענפה. פן נוסף של האתר הוא קטיגוריית המחקר המכילה את קטעי הוידיאו הנצפים ביותר ממקורות חינוכיים (History Channel, Biography, Harvard CS, Nasa ועוד). ואם לא די בכל האופציות האלה, אז הם פיתחו גם Toolbar המאפשר חיפושי וידיאו בקלות על גבי הדפדפן וגישה לזרמי RSS וידיאו.

MyThings – אתר נחמד שמטרתו לחבר אנשים מסביב לחפצים שבבעלותם. כל משתמש שנרשם לאתר יכול להעלות את רשימת החפצים שלו, בצירוף תמונה, תיאור קצר ותגיות. לאחר שרשימת החפצים שלכם באתר, תוכלו לפתח שיחות עם אנשים שבבעלותם חפצים דומים או שיש להם עניין בחפצים שבבעלותכם. האתר גם משמש כשמאי ויכול לתת הערכה כספית (לפי השוק האמריקאי) של שווי הנכסים שלכם. הרעיון העסקי מאחורי האתר הוא לאפשר למשתמשים מקום רישום של כל נכסיהם במקרה של גניבות, וכן אפשרות לקבל מבצעים מיוחדים של אחריות וביטוח על החפצים שלהם (ומכאן תבוא ההכנסה העיקרית של האתר). לפי דעתי הקשר בין אנשים על בסיס חפצים אינו חזק מספיק על מנת להביא הרבה תעבורה לאתר, אך מה שבטוח הוא שזה יכול להיות גן עדן לגנבים, שיקבלו כאן קטלוג פריטים לגניבה, עם שמות משתמשים ומקום מגוריהם.

TalkShoe – שירותי ה-Podcasting וצ'אטים קוליים עולים שלב עם השקת האתר החדש של TalkShoe. האתר מאפשר לקיים שיחות קוליות, הכוללות מאות משתתפים פעילים, אלפי מאזינים ומספר בלתי מוגבל של אפשרויות הורדה של הצ'אט לאחר סיומו. בצורה זו ניתן לבצע הרצאות וראיונות באינטרנט, שיחות ועידה עסקיות ועוד. המשתתפים יכולים לבחור בין 3 אופציות – הקשבה (צריכת Streaming אודיאו רגילה), שיחה (השתתפות פעילה באמצעות טלפון, Skype, מיקרופון) או אירוח של שיחה מרובת משתתפים חדשה. הממשק של המארח כולל אפשרויות של שליטה על מתן זכות דיבור למשתמשים, עריכה והקלטה של קטעים משיחות, הפצת Podcasts ועוד. אתר יפה ושימושי מאד עבור שיחות ועידה אינטרנטיות.

Justin.TV – אמנם זה לא בדיוק סטארט-אפ שירותי טיפוסי, אבל הרעיון של האתר הוא משעשע ומאד Web 2.0. האתר הוא בעצם שידור חי של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע של מצלמה היושבת על הראש של בחור בשם ג'אסטין. האתר כולל מערכת צ'אט דרכה יכולים משתמשים לבקש מג'אסטין לבצע דברים או סתם להתכתב איתו. פונקציה נוספת באתר היא היומן של ג'אסטין כך שהמשתמשים יוכלו לדעת מראש מה הוא הולך לעשות על מנת שיוכלו לקבוע באיזה חלקים של חייו הם רוצים להשתתף. האתר גם משמש כבלוג של ג'אסטין המראה את קטעי הוידיאו הכי מעניינים שהיו בחייו עד כה. יוצרי האתר מקווים שעם הזמן הם יוכלו למשוך עוד משתמשים שישדרו את חייהם 24/7 וכן למנף בכלל את תעשיית שידורי הסלולר לאינטרנט (בדומה לשירות BlogTV של תפוז הישראלית). מידת ההצלחה של האתר תלויה כמובן בג'אסטין ועד כמה הוא יהיה מעניין. מה שכן, האתר הולך בעקבות תופעת ה-Reality TV ששולט בטלויזיה בשנים האחרונות והרצון הבלתי מובן של אנשים להיות מרצון תחת מעקב מתמיד של אנשים זרים באינטרנט למרות הפחד שלהם מהאח הגדול (בהמשך לסיקור של Twitter שביצעתי בפינה שלי בשבוע שעבר).

Velvet Puffin – עוד אתר קהילות חברתיות המנסה לחבר בין עולם הסלולר לעולם האינטרנט ולאפשר חיבור תמידי לקהילה שלך. השירות מאפשר ליצור דף פרופיל באינטרנט, התקנת תוכנת מסרים מיידים על המחשב האישי ומערכת המיועדת לסלולרי המאפשרת לתקשר עם הקהילה החברתית. המערכת מאפשרת – כמו בכל קהילה חברתית – לשתף תכני וידיאו, תמונות, בלוגים, צ'אטים ועוד. הכוח של האתר בא לידי ביטוי בחיבור לסלולר, וכך לדוגמא תינתן התראה בסלולר על כל תוכן חדש שעודכן באחד מדפי המשתמשים של החברים בקהילה של המשתמש. הניסיון של Velvet Puffin ראוי להערכה, היות וכל החברות הגדולות בשוק מנסות כעת לחדור גם לסלולר, אך קשה לי להאמין שבזכות תכונה זו בלבד אנשים יעברו לרשת החברתית שלהם. מה שכן יכול לקרות זה שאחת החברות הגדולות (לדוגמא MySpace) תקנה מהם את הטכנולוגיה על מנת לספק בעצמה חיבור תמידי לרשת החברתית עבור משתמשיה.

My.Netscape – גם חברת Netscape הוותיקה הבינה שכל חברה רצינית היום צריכה לאפשר למשתמשיה הקבועים דף בית הניתן להגדרה אישית, וכולל בתוכו קורא RSS ותמיכה ב-Widgets. לכן אתר הבית האישי החדש של Netscape שיצא לאוויר העולם לפני שבוע מתנהג כמו שאר האתרים המוכרים בשוק (Google Personal Page, Netvibes, Live.com). בסה"כ אין חדש תחת השמש באתר זה, ורק המכורים ל-Netscape ישתמשו באתר בית זה.

Highrise – פרויקט שאפתני לניהול אנשי קשר וכל האינטראקציה ביניהם. האתר מאפשר להזין בתוכו את כל אנשי הקשר של כל משתמש, עם אפשרות ליבוא/יצוא של אנשי קשר מ-Outlook. עבור כל איש קשר ניתן להזין את כל פרטי התקשורת איתו, כולל הערות, דוא"ל (ע"י הוספת כתובת אישית באתר כ-CC לכל דבר דואר שנשלח לאיש קשר), קבצים, קישורים מהאינטרנט ועוד. כמו כן האתר תומך בניהול משימות ברמת איש קשר, כך שאם לדוגמא אתם צריכים לדאוג לבצע משהו עבור לקוח שלכם, האתר יעזור לכם לעקוב אחר המשימה עד לביצועה. ההתראות על המשימות תגענה דרך דוא"ל או הודעות SMS. האתר נוח מאד לשימוש פרטי אך גם ברמה הארגונית הוא פרקטי מאד היות וכל החברים בארגון ואנשי הקשר שלהם ינוהלו במקום אחד, כולל כל האינטראקציה הפנים ארגונית. התמחור של האתר נע בין מנוי חינם הכולל 25 אנשי קשר ועד מנוי ארגוני בעלות של 150$ לחודש הכולל מספר בלתי מוגבל של אנשי קשר ונפח אחסון של 20GB.

Kongregate – אתר שיתוף משחקים שנוצרו על ידי משתמשים, הכולל מרכיבים חברתיים מסביב לעולם המשחקים. כל המשחקים באתר מבוססי Flash, ומסביב לכל משחק ישנם הרבה מרכיבים חברתיים כגון צ'אטים, טוקבקים, דירוגים ועוד. האתר גם מעודד משחקיות דרך מנגנון ניקוד לכל אורך האתר, כך שמשתמשים יכולים לזכות בנקודות עבור פעולות כמו העלאת משחקים באתר, אך גם עבור סיום שלבים במשחקים. בכל עת מתפרסמת רשימת השחקנים הטובים ביותר באתר, שהצליחו לצבור את מירב הנקודות עד כה. מפתחי משחקים זוכים אף לחלוקה ברווחי הפרסום באתר, והמספרים יכולים לנוע עד ל-50% מהרווח עבור הפרסומות. המספרים מראים שעד כה האתר נוחל הצלחה לא רעה, והעתיד שלו נראה די מבטיח.

Scouta – אתרי ההמלצות וההתאמה האישית מתפתחים, ו-Scouta זה השחקן החדש בזירה, המאפשר לקבל המלצות אודיאו ווידיאו לפי תחומי עניין. האתר מעוצב כמו סרט מצוייר ופונה בעיקר לקהל הצעיר. המנוע של Scouta יעקוב אחר כל פעולות המשתמש, ופעולות חבריו, וביחד עם הנתונים הכלליים של הצפייה של המשתמשים ירכיב המלצות מותאמות אישית, כך שקטע הוידיאו או האודיאו שיומלץ למשתמש יהיה הכי רלוונטי שאפשר. בעוד מספר שבועות תוציא החברה רכיב תוכנה שישב על המחשב האישי ותעקוב אחר כל פעילות ה-iTunes של המשתמש כך שגם פעילותו שם תוסיף למאגר הידע עליו לצורך המלצה עתידית. פונקציה אחרונה וחביבה מאד באתר היא האפשרות לקבל המלצות דרך מנוע RSS, כך שכל פריט וידיאו חדש שהאתר חושב שמתאים לטעם האישי של המשתמש, יגיע אליו דרך ה-RSS.

הכותב הוא אופיר הכטר ophirh@gmail.com
ארכיטקט מוצרים, רעיונאי וחוקר התפתחויות בעולם הווב והסלולר
בעל הבלוג – כיוונים ותופעות בעולם הסלולאר והתקשורת

____________________________________________________________

מחפשים כסף למיזם האינטרנטי המבטיח שלכם ?

רוצים לפגוש את המשקיעים הפרטיים המבוקשים ביותר ?

רוצים לקצר את הדרך לקרנות ההון סיכון ?

ואחרי כל זה, עוד לא נרשמתם ל-TWS2007?

חבל………

אירוע האינטרנט של השנה,TWS2007

בטרם תעברו לסיכום השבוע המצויין של אופיר נזכיר לכם כי המועד האחרון להגשת הסטארט-אפים לכנס TWS2007 הוא מחר. ההגשה היא פשוטה ואינה דורשת הכנה של חומרים שאינם אמורים כבר להיות ברשותכם. הרשמו עכשיו!

כמו כן, תוכלו למצוא את תמליל כיתת האומן של יאיר גולדפינגר מהכנס אתמול, כולל האזכור שלנו, בבלוג של צביקה אבנרי.

twitter – אמנם האתר הזה קיים כבר שנה, אבל השבוע הוא זכה לבאז גדול מאד בעולם הבלוגוספירה ולכן החלטתי לציין אותו כאן, עבור כל אותם קוראים שאינם מכירים עדיין את השירות. אתר twitter נוצר בשביל למסד את התשובה לאחת השאלות הכי נפוצות בעולם – "מה אתה עושה?". את התשובה לשאלה ניתן להזין באתר במספר דרכים – דרך הסלולרי, מסר מיידי (IM) או דרך האתר עצמו. מתוך הקונספט הזה התפתח לו אתר שמטרתו לאפשר לאנשים לעדכן את חבריהם וקהילת המאזינים שלהם במידע מיידי ועכשווי. אפשר להגיד ש-twitter יצרו RSS להמונים, כך שכל אחד יכול להפיץ כל הזמן מידע עדכני לכל מי שנרשם לערוץ שלו. כל הודעה ב-twitter מוגבלת ל-140 תווים בלבד ולכן השימוש בסלולרי, דרך שליחת SMS, הוא טריוויאלי. שימוש נחמד בין חברים הוא להודיע אחד לשני איפה אתה נמצא ולאיזה פאב אתה הולך, במידה ומישהו רוצה להצטרף. שימוש יותר נרחב הוא לעקוב אחר משתמשים שהם בעצם ערוצי חדשות וכך לקבל ידיעות בצורה מיידית, בדומה ל-RSS של ערוץ חדשות או שירותי SMS של חדשות וספורט (לדוגמא: twitter של NYTIMES). התועלות בשירות הן די רבות, וכוללות דרך לסקר ברציפות מה שקורה באירועים (כמו שקרה בכנס SXSW השבוע), מעקב אחר תנועת חברים והאם הם פנויים לדבר כעת, קבלת מידע חדשותי מיידי, קבלת מבצעים יומיים ועוד. אחת האינדיקציות לכך שהאתר תופס תאוצה היא מספר ה-Mashups שנבנים מסביבו, ו-twitter כבר זכה ב-mashup אחד שמחבר בין השירות לשירות google maps וכך בכל הודעה ניתן להוסיף מיקום, ואז קבוצת חברים יכולה לראות על המפה של גוגל את המיקום של כל אחד מהם. אותי אישית משעשע ששירות כזה מגיע מאומה שכל הזמן מפחדת מה-Big Brother אך באותה עת בוחרת לאמץ שירות כזה, ושהאנשים שמשתמשים בשירות דואגים ליידע כל כמה דקות איפה הם ומה הם עושים.

we dig TV – מטרת האתר היא לשדרג תוכניות טלוויזיה אמריקאיות ישנות (שרובן עוברתו גם לטלוויזיה הישראלית) כך שמשתמשי האתר יוכלו לשחק בהן ולהרגיש כאילו הם חלק מהתוכנית. התוצאה הסופית היא חוויה של צפיה בסרטון וידיאו כשכל פעם ישנה עצירה ולמתמודד יש אפשרות להגיב ובהתאם לכך יהיה קטע וידיאו המשך. עד כה שודרגו 4 תוכניות, כשאחת מהן היא התואמת האמריקאית של פיצוחים (blockbusters). הדמויות בתוך סרטון הוידיאו שמייצגות את המתמודדים עובדו כך שיראו כדמויות גרפיות ולא עם הפרצוף המקורי של המתמודדים, אבל דמות המנחה היא הדמות המקורית המתבטאת דרך סרטוני וידיאו קצרים. כרגע כל 4 התוכניות מבוססות על שאלות ותשובות, אך בדרך תוכניות יותר אינטראקטיביות כמו תוכנית המשתמשת במיקרופון ליצור כוכב נולד ועוד.

summize – כמדי שבוע, גם הפעם יש לנו אתר שמנסה לשפר את חוויית הקניה באתרים המקוונים על ידי הצגת המוצרים בצורה של מפות חום. שיטה זו דוגלת במיפוי אזורים בצבעים שונים, היות ואזור אדום מושך מייד את העין וכך אפשר לסמן דברים רעים לעומת אזורים ירוקים שנחשבים לנעימים וכך אפשר לסמן דברים חיוביים. מנוע החיפוש הנ"ל משתמש בשיטה זו על מנת להדגיש חוות דעת על מוצרים. לאחר הקשת מילת החיפוש עבור המוצר המבוקש, יתקבלו התוצאות כשליד כל תוצאה יופיע מלבן שיציג חלוקה של חוות דעת לפי צבעים וכך ניתן מייד לקלוט בעין איזה מוצר קיבל חוות דעת טובות לעומת אלה שקיבלו חוות דעות גרועות. הרעיון השיווקי כאן הוא שהעין תופסת יותר מהר צבעים מאשר קריאת מספרים, ולכן הצגת הדירוגים בצורה של מפות חום אפקטיבית יותר מאשר הצגת שקלול מספרי של חוות הדעת שניתנו לכל מוצר.

TeamSugar Top 100 Celebrities List – רשימת 100 הסלבס הכי מפורסמים בעולם קיבלה שדרוג מבית TeamSugar וכעת היא כוללת בנוסף לנוהל ההצבעות הקבועות של המשתמשים גם מידת הפופולריות של כל מפורסם ב-Youtube, Flickr, Wikipedia ורשומות בבלוגים ב-TeamSugar. בצורה זו הרשימה מקבלת את המידה האמיתית של הפופולריות של כל מפורסם, ולא רק את מדד ההצבעות. לדוגמא, דרו ברימור היושבת במקום הרביעי, היתה מחוץ לעשיריה הראשונה בהצבעות המסורתיות של המשתמשים, אבל בשקלול של כמות המעריצים באמת בעולם, דרך הפעולות שלהם באתרים השונים, ניתן לראות שהיא מאד פופולרית ולכן בשקלול הסופי היא במקום הרביעי. כמובן שהרשימה מתעדכנת כל הזמן, וכך ככל שיופצו סרטונים חדשים עם תגיות של מפורסם מסויים כך הוא ינוע למעלה במדד 100 המפורסמים של TeamSugar.

Vlip – אתר חדש שנכנס לנישה המתחילה להיות צפופה של וידיאו בלוגים. הרעיון מאחורי אתר זה הוא לאפשר למשתמשים להזין טוקבקים בצורה של וידיאו (בדומה ל-youtube). עוד פונקציה שהם העתיקו מ-youtube זה האפשרות להטמיע קטעי וידיאו מ-vlip באתרים אחרים. החסרון הוא שהם מתמחים אך ורק בוידיאו וכך מי שרוצה להגיב באמצעות טקסט לא יכול לעשות את זה. מעבר לזה הממשק נעים וקל מאד לשימוש אבל לא מזמין מספיק משתמשים לאתר ולא חושף את התכנים המעניינים שיש באתר. קשה לראות את האתר הזה מתרומם ומתמודד נגד youtube הענקית.

Octopart - מנוע חיפוש חדש שמתמחה אך ורק בחיפוש באלקטרוניקה. האתר תומך בחיפושים מורכבים כמו שאר אתרי החיפוש, אבל היופי כאן הוא שהיות והוא מתמחה אך ורק בחלקי אלקטרוניקה, הוא מחפש את החלקים באתרי האלקטרוניקה הגדולים בארה"ב ומחזיר את התוצאה של החיפוש בצורה של מחירונים של חנויות עם מספר מחירים שונים לפי כמות ההזמנה. דבר נוסף שיפה בתוצאות החיפוש הוא התמונה של הפריט שמופיעה ליד כל תוצאה, הסבר קצר מה הפריט עושה ואפשרות לקבל דף מפורט יותר על הפריט דרך PDF או SWF. האתר מושלם לחובבי האלקטרוניקה שמוכנים להזמין מחו"ל את החלקים

Couchville – לכל המורידים סדרות אמריקאיות ב-eMule יש אתר חדש שיעזור לכם לדעת בקלות מה שודר ומתי. אתר couchville הוא מדריך טלוויזיה אינטרנטי חדש המאפשר לעקוב בקלות אחר לוח השידורים האמריקאי. כל מה שעליכם לעשות זה להזין מיקוד אמריקאי ולבחור בספק טלוויזיה (כבלים, לוויין) ומייד תקבלו מדריך שלם לטלוויזיה שתוכלו לגלול אותו בקלות וכך תוכלו לדעת מתי משודר הפרק הבא של גיבורים או נמלטים. למי שזה מסובך מדי – תמיד יש את האופציה של epguides שבה יש את הפירוט המלא של לוח השידורים של כל סדרה אהובה בטלוויזיה. תהנו!

Zannel – אתר חדש לשיתוף וידיאו שההתמחות שלו היא הסלולאר. קטעי וידיאו ניתנים להעלאה בקלות לאתר וכן הפצתם לכתובות דוא"ל ומספרי טלפון סלולאריים. כשמנוי הסלולר מקבל את הודעת ה-SMS הוא יכול ללחוץ על הלינק ולצפות בסרטון. האתר כבר חתם על מספר הסכמים עם מפיצי סרטים גדולים, כמו Warner Brothers ומקדם עבורם מבצעים לסרטים, דרך הפצה ויראלית של חברים באתר לחבריהם בסלולאר. לאתר יש פוטנציאל לא רע להצליח אם הוא יוכל להשיג חלק מהכסף שחברות הסלולאר לוקחות מהמנויים בזמן הצפייה ואז הוא גם יוכל לחלק את הרווחים עם המשתמשים הכבדים וכך לגרום לאנשים להעלות לכאן את הסרטונים שלהם.

The Gorb - אמינות באינטרנט היא דבר שקשה לפתח היות והמדיום האינטרנטי מאפשר לאנשים להתחזות לאנשים אחרים וללבוש דמות אחרת בכל פעם שיחפצו. עקב כך ישנם כבר כמה נסיונות ליצור אמינות לאנשים באינטרנט כדי שאנשים אחרים יוכלו לסמוך עליהם וכך לפתח בין השניים מסחר ללא דאגות. ל-eBay יש מערכת אמינות שמאפשרת לדרג מוכרים וקונים כך שבפעם הבאה שתבצעו רכישה תוכלו לדעת אם האדם שאתם קונים ממנו אמין. Gorb מאפשרים לקבוע אמינות של אנשים בצורה אנונימית, בניגוד לשאר האתרים, היות והם חושבים שכך אנשים יגידו את האמת. כמו כן הם אימצו מודל של Digg שמאפשר לאנשים לקדם חוות דעת שהם מסכימים איתם על אנשים. הבסיס לזיהוי של אנשים הוא לפי האימייל שלהם. אני לא יודע אם זה מספיק חזק אבל המודל מאד נחמד (בייחוד השילוב עם מנוע של Digg).

Nutshell – דף בית חדש נוסף, אבל בניגוד ל-Google Personal, Live.com ו-Netvibes, דף בית זה לא תומך בקריאת RSS והוא מכוון יותר לכיוון הקהל הפחות טכנולוגי, שמעניין אותו לנהל רשימת משימות לביצוע, כתיבת הערות וכן גישה למנוע חיפוש. האופציות הנחמדות שהוטמעו באתר הן אופציות החיפוש כך שאפשר להגדיר מספר חיפושים קבועים שאתם מבצעים כל יום ולשמור אותם כך שבפעם הבאה תוכלו לקבל את תוצאות החיפוש על ידי לחיצה אחת על הכפתור.

 Wikiseek - מנועי החיפוש עברו שלב, וכעת המונח של מנוע חיפוש חברתי מתחיל לתפוס תאוצה. עד עכשיו מנועי החיפוש עבדו עם אלגוריתמים מתוחכמים שאותם ניסו לפצח אנשים ברחבי העולם על מנת לקדם את אתריהם. כעת מנועי החיפוש החברתיים מנסים לרכב על הגל החברתי וליצור מנוע חיפוש שאת תוצאותיו יכולים אנשים לערוך כך שאם נראה לכם שעבור מילת חיפוש מסויימת התוצאה חסרה או מסודרת בסדר לא הגיוני, תוכלו לערוך את דף התוצאות וכך לתקן את מנוע החיפוש. כרגע החיפוש מתבצע רק על אתרי Wikipedia והאתרים שהוא הפנה אליהם, אבל הרעיון יפה מאד.

SideJobTrack – מערכת חדשה עבור עובדים חלקיים או אנשים עם עבודה נוספת מהצד, שמאפשרת לקיים בחינם את כל התהליך המרכזי של העסק האישי שלכם. המערכת כוללת את מחזור החיים הרגיל של עסק – יצירת פרוייקט, שליחת הצעת מחיר, מעקב אחר הביצוע, שליחת חשבונית, הניתנת לעיצוב די בקלות. מסביב לפונקציות האלה יש ממשק ניהול לקוחות, ממשק נוח למעקב אחר שבוע העבודה המראה בכל יום על מה עבדתם ומה סגרתם. לבסוף ניתן לייצא את הנתונים בצורה של קובץ XML במידה והעסק שלכם יגדל ותרצו לעבור למערכת רצינית יותר.

MyToons – בדומה לאתר הישראלי המצליח AniBoom, גם MyToons עוסק בקידום של אנימציה אישית באינטרנט. האתר מציג את סרטוני הוידיאו דרך תגיות, דירוגי הנאה וצפייה. האתר מאד מושקע ויזואלית ולכן גם דורש דפדפן חדש (IE7 או FF2). פן אחד שמודגש חזק באתר הוא שהם פונים לאוכלוסיה הצעירה ולכן הם יקפידו, עבור קהל הלקוחות האמריקאיים במיוחד, על צנזור תכנים שלא עומדים בתקן האמריקאי.

 The Funded - אתר קרנות הון סיכון מעניין מאד, המאפשר למשתמשים לראות מידע על הקרנות והחלק הכי מעניין זה החוות דעת של אנשים על הקרנות בהתאם לאופן הניהול שלהם. באיזשהו מקום אתר זה נותן את הכוח ליזמים לבחון את קרנות הסיכון ולהחליט למי מהם ללכת לפי היחס שלהם ליזמים ומידת הרצינות שבה הם פועלים ובודקים את היזמים שמציגים להם את הרעיונות. האתר משופע בקרנות אבל כשחיפשתי מידע על קרנות ישראליות מובילות לא מצאתי שום חוות דעת אלא רק פרטי קשר. יהיה מעניין לעקוב אחרי האתר במידה והוא יצליח ולראות מי באמת הקרן המקצועית והידידותית ביותר באזור שלנו.

 Slacker – שירות דמוי פנדורה חדש, המאפשר לשמוע חינם ערוצי מוסיקה לפי אמן או שיר שבחרתם. המנוע יודע לבד להתאים מוסיקה נוספת לטעם שלכם ודרך ההצבעה שלכם על כל שיר הוא יביא לכם את השיר הבא בתור. הייחוד של החברה היא שהם רוצים לתת חבילה שלמה ללקוחותיה, בדומה ל-iTunes של Apple, כך שבעתיד הקרוב תוכלו להוריד למחשב שלכם תוכנה שתעזור לכם לסדר את השירים ולצרוך את תחנות הרדיו הגנריות מהאינטרנט, ובעתיד הרחוק תוכלו גם להתקין את התוכנה על נגנים נישאים ואפילו ברכב, וכך הם יוכלו לתת לכם חבילה שלמה של שירותים דרך חברה אחת. כמובן שכדי להנות מכל זה תצטרכו לשלם דמי מנוי שכרגע עומדים על 7.50$ לחודש, אבל זהו סכום לא רע עבור כמות המוסיקה שתוכלו לצרוך.

Delexa – ולסיום, mashup מאד נחמד, שחיבר בין Del.icio.us ו-Alexa ויצר מנוע המאפשר לראות דירוגים של אתרים לפני התגיות ששוייכו אליהם באתר Del.icio.us. השיטה החדשה מאפשרת בקלות רבה לראות מי האתרים החזקים בכל תחום. לדוגמא, אם בוחרים בתגית movies מקבלים מייד ש-imdb.com הוא האתר המוביל בתחום. דרך נוספת היא להקליד את כתובת האתר ואז לקבל את התגיות הנפוצות השייכות אליו וכן את דירוג רשימת האתרים הדומים לו לפי התגיות הזהות. השירות מאד שימושי כשרוצים לבדוק את כל החברות המתחרות בתחום מסוים ואת הדירוג של כל אחת מהן.

הכותב הוא אופיר הכטר ophirh@gmail.com
ארכיטקט מוצרים, רעיונאי וחוקר התפתחויות בעולם הווב והסלולר
בעל הבלוג – כיוונים ותופעות בעולם הסלולאר והתקשורת

____________________________________________________________

מחפשים כסף למיזם האינטרנטי המבטיח שלכם ?

רוצים לפגוש את המשקיעים הפרטיים המבוקשים ביותר ?

רוצים לקצר את הדרך לקרנות ההון סיכון ?

ואחרי כל זה, עוד לא נרשמתם ל-TWS2007?

חבל………

אירוע האינטרנט של השנה,TWS2007

My Yahoo – מתיחת הפנים של השבוע שייכת לתת-אתר My Yahoo שנכון להיום משתמשים בו כבר למעלה מ-50 מליון אנשים ברחבי העולם, שזה בערך חצי מכלל האנשים המשתמשים בדף בית באינטרנט (שאר האתרים המוכרים הם Google IG, Netvibes, live.com ועוד). האתר החדש נראה יפה יותר, מכיל יותר פונקציות, ואף תומך באופציית שיתוף דפים, כך שאם תצרו לכם דף עם אזורים מעניינים, תוכלו לשתף אותו עם חבריכם ב-Yahoo. עבור משתמשי Yahoo קיימים שרוצים להקים דף בית חדש, המערכת תבדוק בעת ההקמה את כל פעילות העבר שלכם ב-Yahoo ותיצור לכם אתר בית המתאים לפעילויות הנפוצות שלכם. החסרונות כרגע באתר החדש הם העדר תמיכה ב-Widgets (למרות שיש צפי לכך ב-Roadmap של החברה) וכן קוביית הפרסום המעצבנת שאינה קיימת במתחריה ואינה ניתנת להסרה. על פניו זה נראה יפה ומתאים לאנשים הפשוטים, אבל אני אישית אמשיך לדבוק ב-Netvibes.

Calgoo – לכל אחד מאיתנו יש יומן אחד בעבודה, אבל מה עושים כשיש יותר מאחד? ואיך מסנכרים ביניהם? לצורך פתרון בעיה זו נוצרה Calgoo שלה מספר מטרות – האחת, לסנכרן את היומן לתוכנה שיושבת על המחשב, כך שגם אם המחשב מנותק מהאינטרנט, היומן פעיל. המטרה השניה היא לחבר את כל היומנים של המשתמש ליומן-על אחד, כך שאפשר יהיה לראות את התמונה המלאה של החיים העמוסים שלכם. מטרה שלישית, ולא פחות חשובה, היא האפשרות לשתף יומנים, וכך משפחה שלמה יכולה לראות מתי כל אחד מבני המשפחה תפוס/פנוי ולתאם כך פגישות משפחתיות. Calgoo יודעים לעבוד עם Outlook, Google Calendar ו-iCal. אופציה נחמדה נוספת היא האפשרות לקבל תזכורות בדוא"ל וב-SMS לגבי פגישות.

Google Video – באתר שיתוף הוידיאו של גוגל התווסף בימים האחרונים אזור חדש בצד ימין המראה את הסרטונים הכי מדוברים בעולם הבלוגוספירה. הסרטונים הם מ-Google Video ו-Youtube, אבל אפשר לראות משהו הצהרתי בכך שהאזור החדש מופיע רק ב-Google Video. בכל מקרה, זה אזור מענין לבדיקה היות והוא מראה את הסרטונים הכי מדוברים שבעצם משקפים את הדברים הכי חמים שזזים בשוק בכל רגע נתון, בין אם זה סרטון טיפשי שמחקה את הסדרה Heroes ובין אם זה סרטון פוליטי.

אז מהו בעצם Enterprise 2.0?

האם הכוונה היא לאפשרות לכתוב בלוג על רכבות צעצוע תוך כדי עבודה? אולי זה הניסיון של קבוצת עובדים להקים אלבום תמונות וספריית MP3 על השרת החדש של מחלקת הכספים? או שמא זה הפרוייקט של כתיבת ממשק משתמש חדש מבוסס Ajax לתוכנות ה- Mainframe? מישהו מוכן לנדב הגדרה?
בפוסט הנוכחי אנסה לתאר, לתחום, לשלול, לבדל או בקיצור – להגדיר מהו Enterprise 2.0.

בנסיוני להגדיר מהו Enterprise 2.0 אתחיל במה הוא לא -
לא, זהו איננו דור 2.0 של מערכות המידע העסקיות. עולם המערכות הארגוניות עבר כבר מספר גלים משמעותיים, כגון המעבר ממחשב מרכזי ומסופים טפשים לארכיטקטורת שרת-לקוח. שלב נוסף באבולוציה, הודות להתחזקות הרשת, היה כשחזרנו להשתמש במסופים טפשים (רק קראנו להם thin clients על מנת לא להעליב אף אחד). במקביל יש המתייחסים למערכות ה- ERP כאל דור נוסף של מערכות המידע הארגוניות ויש הטוענים כי אנחנו חווים עתה דור נוסף אשר המאפיין אותו היא ארכיטקטורת SOA ועוד היד נטויה.

זהו גם לא עידן המערכות הארגוניות השיתופיות. עידן זה החל מזמן, Microsoft, IBM, ו- SAP הכניסו יכולות collaboration מתקדמות כבר לפני כשבע שנים. יכולות אלו היו בדרך כלל חלק מחבילת הפורטל הארגוני. יחד עם זאת, אם יש צורך לתקוע יתד ולסמן את תחילת דרכו של ה- Enterprise 2.0 הייתי כנראה קובע אותו בנקודה זו.

הגדרת Enterprise 2.0,  להבדיל מהגדרות המתבססות על טכנולוגיות וארכיטקטורות, צריכה להתבסס על צורת השימוש ביכולות קיימות של Web 2.0, והרי היכולות קיימות זה מכבר. יש לבסס אותה על שתי אוכלוסיות – יוצרי התוכן וצרכני התוכן, וכן יש לקשרה קשר הדוק לערך הנוסף לארגון.

צרכנים ויוצרים (או צרכנים וצרחנים): כולנו אוהבים להתבטא, ועל ידי ניצול נכון של חולשה אנושית זאת יכול הארגון ליצור מאגרים חדשים של ידע. מהצד השני, כולנו צרכנים בפוטנציה. כולנו מחפשים תשובות. כולנו זקוקים למידע ולידע שלא קיימים אצלנו.

שימושיות: הדוגמאות הקלאסיות לאפליקציות Web 2.0 הם וויקי ובלוגים. אך מה עם דואר אלקטרוני ומסנג'ר? מה עם שיחות טלפון אינטרנטיות? מבלי להכנס להיבטים כגון חדירה לפרטיות כתוצאה משימוש במידע שנוצר, ניתן לומר שגם אמצעי תקשורת אלו הינם חברים בעלי מקום של כבוד בגלריית היישומים של Enterprise 2.0. כל סוגי הכלים הללו מאפשרים לבעליהם ליצור תוכן, פרטי או ארגוני, ותוכן שמייצרים חברי הארגון מאוחזר מאוחר יותר לטובת הארגון כולו.

שימושיות 2: עם קצת עידוד מכיוון הנהלת הארגון נוצר הרבה תוכן ונותר רק להפכו לשמיש. יש לאנדקס, לקטלג, לדרג ולחשוף אותו לארגון. אחזור נכון של המידע המצוי ומתהווה בכלי הוויקי, יומני הרשת, הדואר אלקטרוני וכדומה מהווה בסיס חיוני לניהול הידע הארגוני. באחזור נכון הכוונה היא ליותר מטיפול בטקסטים, הכוונה כאן היא להבנת ההקשר ואף חשוב מכך, לבניית מערך של קשרים בין פיסות המידע המתבסס על זהותו של יוצר התוכן, על תפקידיו, על התגיות שהוצמדו, על הזמן בו נוצר והזמן בו מתפוגג תוקפו ועל פרמטרים נוספים.

יצירת ערך: המידע המצטבר הופך לידע ארגוני רק במידה והוא נגיש בצורה שלא רק תאפשר לאחרון העובדים למצוא ולקרוא אותו אלא תאפשר לו להסיק מסקנות תפעוליות, לאתר בעלי ידע אחרים בארגון, לקבל תשובות על שאלות ותעלה את יעילותו של אותו העובד  ואת גמישותו (מישהו יכול להמליץ על תחליף עברי למונח agility?) של הארגון.

קראתי מספר הגדרות למונח Enterprise 2.0, חלקן מתייחסות לכלים אשר נמצאים ולאלו אשר יהיו בשימוש, אחרות מדברות על פן השימושיות. סקירה טובה מספק דיון הינצ'קליף (http://blogs.zdnet.com/Hinchcliffe/?p=64)  ואילו אני מעדיף לשלב את ההגדרות האלו להגדרה אחת ולהוסיף עליהן את הערך לארגון.

ההגדרה שלי בצורתה הפשטנית: Enterprise 2.0 – יכולתו של ארגון להעצים את בסיס הידע שלו על ידי שימוש מושכל בתוכן הנוצר על ידי חבריו תוך שימוש בטכנולוגיות שיתופיות.

כאשר:

1. המונח "טכנולוגיות שיתופיות" כולל את כלי Web 2.0 המוכרים כיום ובנוסף דוא"ל, מסנג'ר וטלפוניה. כלים חדשים ייתכן וייתווספו לרשימה במרוצת הזמן.
2. "תוכן" – מידע הנוצר כתוצאה משימוש בכלים הנ"ל.
3. "בשימוש מושכל" הכוונה היא ליכולות אחזור מתקדמות הכוללות גם איתור קשרים והקשרים.

אשמח לקבל תגובות על ההגדרה והגדרות חלופיות. 

Ning – הרעש הגדול של השבוע בא מכיוון חברת Ning שלאחר שנה של בטא חשפה לעולם את המערכת השלמה והחדשה שלה ליצירת קהילות חברתיות באינטרנט. המערכת החדשה פשוטה מאד לשימוש ומאפשרת תוך מספר דקות להקים קהילה חברתית סביב נושא מסויים. היכולות של הקהילה לא נופלות מאלו של החברות הגדולות וניתן בקלות ליישם התאמה אישית של מראה הדפים והלוגו, לשלוח הזמנות והודעות דרך דוא"ל, לשתף תמונות וקטעי וידיאו, פורומים, טוקבקים ועוד. ברמת המשתמש ניתן ליצור קהילות גדולות ומגוונות, עם דפי מידע עשירים על כל משתמש, הכוללים גם אופציה לבלוג, צ'אטים, הוספת Widgets, תמונות, וידיאו וסקרים. פלוס נוסף במערכת הזו הוא שברגע שיהיו הרבה קהילות חדשות מבוססות Ning אז כל משתמש יוכל ליצור לעצמו משתמש כללי אחד ולבצע כניסה למערכת פעם אחת ואז לחבור לקהילות, תוך דגש על האפשרות לעבור בין קהילות ולחבר בין עולמות שונים. כנראה שהזמן באמת עשה את שלו עבור אנשי Ning היות והדגש שהושם על שימושיות האתר השתלם וכעת כל משתמש מחשב פשוט יוכל להקים לו ולחברים שלו קהילה עצמאית בנושא מסויים. ראייה לכך הוא מספר הקהילות (30,000) ומספר הכניסות לאתר (20 מיליון בחודש כשמתוכם כ-5 מיליון כניסות ייחודיות).

WordSource – מילון אינטרנטי חדש המבוסס על ממשק נקי מפרסומות ובעל תכונות של רשת חברתית, המאפשר למצוא הגדרות ומילים נרדפות למילים נפוצות באנגלית. המיזם החדש מאפשר למשתמשים לעבות את המידע על כל מילה במילון, בדומה לוויקיפדיה, על ידי העלאת תמונות, תיוג, דירוג ועוד. כמו כן הממשק מכיל מספר פונקציות AJAX נחמדות, כמו השלמת מילה בעת הקשת המושג המבוקש. כמו כן, לשם הקיצור ניתן להקיש את המושג המבוקש בכתובת האינטרנט וכך להגיע ישירות לדף המפרש את המילה (לדוגמא: http://word.sc/world יביא לדף המתאר את המילה world).

Youtube Surfing – אתר שהתחיל כמיזם לימודים של פלייליסט-מתחלף-של-קטעי-וידיאו מיוטיוב, אומץ על ידי קהילת המפתחים של יוטיוב והופך לאט לאט לפנדורה של יוטיוב.
בעת יצירת משתמש חדש ניתן להזין את קטעי הוידיאו האהובים מיוטיוב והאתר מתחיל להראות סרטונים, כאשר על כל סרטון ניתן לסמן אם אוהבים אותו או לא, ובהתאם יביא האתר קטעים חדשים שאמורים להתאים לטעם האישי של כל משתמש. האלגוריתם כיום אינו חכם במיוחד ופשוט מראה סרטונים אהובים על בסיס מינוף הידע לגבי העדפות ידועות של משתמשים. האתר מבטיח הרבה תוספות וחידושים בחודשים הקרובים ויהיה מעניין לעקוב אחריו ולראות אם אכן הוא יהפוך להיות הפנדורה של הוידיאו.

Quintura – מנוע חיפוש חדש עם גישת חיפוש שונה מזו של גוגל. המנוע מציג בצידו השמאלי של המסך ענן תגיות הקשור למילת החיפוש שהוקשה, וכך על ידי לחיצה על תגית מסויימת מתחדד החיפוש. הענן גם מאפשר לשוטט בתוך נושאים לפי התגיות שלהם וכך להגיע לאתרים הקשורים לחתכים של נושאים. האתר מאפשר גם לחפש תמונות, קטעי וידיאו ופריטים באמזון באותה גישה. הבסיס של המנוע הוא מציאת התגיות עבור כל אתר דרך ניתוח קונטקסטואלי של תוכן האתר וכן בסיס מידע של מילות חיפוש שנאגרו ובחיפוש שלהם עלה האתר. אישית אני רואה את התועלת באתר רק בחיפושים שמטרתם למצוא חומר על נושא מסויים (לדוגמא – מלחמת העולם השניה), אך לא עבור חיפושים יום-יומיים.

NBA Fan Voice – לטובת אוהדי הליגה הטובה בעולם נפתח אזור חדש באתר של NBA המאפשר להקים קהילות חברתיות מסביב לקבוצות ולשחקנים האהודים עליכם. כל מי שמקים אתר בית יכול להשתתף בקהילות ובפורומים השונים ולהביע את דעתו, להרכיב קבוצות פנטזיה, לכתוב סיכומי משחקים, העלאת תמונות ואפילו עריכת מיקס וידיאו של הקטעים הכי מעניינים מתוך משחקים. בסופו של דבר יכול כל משתמש להתחבר לאנשים עם טעם דומה לשלו ואף להפוך למעין פרשן ספורט המתמחה בקבוצה מסויימת.

CRMforGoogle – מערכת CRM חדשה באינטרנט שבנתה את עצמה על בסיס ה-Google Pesonal Desktop. המערכת בעצם מספקת את אחד החוסרים הגדולים ב-Google Apps וזה מערכת CRM שתאפשר למשרדים לשמור על קשר עם לקוחות ולעקוב אחר כל האינטראקציה שלהם עם הלקוחות (פגישות, מסמכים, שיחות ועוד). השירות החדש מבצע אינטגרציה עם רכיבים של גוגל ועושה שימוש ב-Google Calendar וכן ב-Google Spreadsheets. בעתיד הם מתכוונים גם להתחבר ל-GMAIL ול-Google Docs על מנת להשלים את כל האספקטים של החבילה. הבעייתיות הגדולה עם המוצר הזה הוא השם שלו, היות וזה לא שייך לחברת גוגל, לא ברור עדיין מה יגידו אנשי גוגל על המיזם החדש שמשתמש בשם שלהם. יהיה מענין לראות האם גם כאן המוטו של גוגל – Do No Harm עדיין יתפוס. בכל מקרה, ברגע שהמוצר יושק סופית, יהיה כדאי לעצמאים ולבתי עסק קטנים להעזר בשירות החינמי היות והוא מספק את מירב הפונקציונליות הרצויה להם, בעוד שהגרסאות בתשלום בנויות לעסקים גדולים יותר ומאפשרות חוויית שיתוף, הקמת המערכת על שרתי הארגון והתאמת הרכיבים לפי הלוגו והצבעים של הארגון.

Spotplex – יש מתחרה חדש ל-DIGG ויש לו אפילו סיכוי להצליח. Spotplex בנתה שיטה חדשה לקידום דפים של אתרים על ידי בחינה של מספר הכניסות לכל דף באתר, והצגת הדפים הנצפים ביותר מכל האתרים המדווחים ל-Spotplex. בבסיס הרעיון שוכן קטע קוד קטן ב-Javascript שהאתרים שרוצים להשתתף בפרויקט של Spotplex צריכים לכלול בדפים שלהם. ברגע שמשתמש יכנס לדף, הקוד ישלח הודעה לשרת של Spotplex לגבי הדף שנצפה. כך יצטברו מספרי הצפיות בשרת החברה והיא תוכל להציג בכל רגע נתון מה הכתבה הנצפית ביותר היום בכל תחום. כרגע האתר נמצא בשלב ביטא ולכן הם פתחו את השערים רק ל-1000 בלוגים נבחרים, אבל הציפייה היא שבעתיד כל אדם יוכל להוסיף את קטע הקוד לאתר שלו ולדווח להם. עקרונית השיטה הזאת יותר נכונה מהשיטה של DIGG שכבר פוצחה, אך יש לה גם בעייתיות משלה. החברה צריכה להחזיק נתוני IP של כל צופה בכל דף על מנת למנוע רמאויות של קידום אתרים על ידי כניסה חוזרת ונשנית לאותו דף על ידי אותו משתמש (גם שיטה זו נתנת לפריצה על ידי שימוש בשרתי Proxy). בעיה נוספת היא שהעשירים יהפכו לעשירים יותר והעניים לעניים יותר – כל האתרים הכי נצפים היום יהפכו ליותר נצפים ואילו לחדשים יהיה קשה מאד להשתחל לרשימה היות ובהתחלה יהיו להם מספר כניסות קטן ולכן הם לא יופיעו ברשימת הנבחרים, לכן אני משער שכל עוד האלגוריתם ישאר כמו שהוא, האתר יהיה טוב לדירוג בין הבלוגים והאתרים הגדולים אבל לקטנים ולביזארים DIGG ישאר משתלם יותר.

Clipmarks – כלי יעיל מאד עבור אנשים שמחפשים ונתקלים הרבה פעמים במידע מועיל באינטרנט ורוצים לשמור אותו בצד לשימוש חוזר בעתיד. ההתקנה מוסיפה Plugin לדפדפן (כרגע רק Firefox נתמך אבל IE אמור להתמך בקרוב מאד), בדמות כפתור שבלחיצה עליו נפתח Toolbar עם אפשרויות תיוק שונות. היופי הוא שברגע שמפעילים את התוכנה, היא אוטומטית עוזרת לסמן חלקי טקסט ותמונות בדף הנצפה תוך כדי מעבר העכבר על הדף. התיוק תומך בטקסט, תמונות וקטעי וידיאו וניתן לאחר התיוק לשלוח את המידע ישירות לדוא"ל, בלוג או להשאיר אותו על האתר ולשתף את המידע עם משתמשים אחרים בצורה קהילתית הכוללת דירוגים, טוקבקים ועוד (להדגמה של התוכנה). בשוק יש מספר כלים דומים, Flock, Plum, Google Note ואפילו OneNote שמגיע עם חבילת Office של מיקרוסופט, אבל ניתן לראות שכל אחד מהם עונה על צורך אחר. Flock הוא דפדפן בפני עצמו ולכן מצריך שינוי דפדפן, OneNote זו תוכנה שיושבת על המחשב האישי ושומרת את כל המידע על המחשב ללא אפשרויות שיתוף, ואילו Google Note ו-Plum הן היחידות שבאמת מתחרות ב-Clipmarks, אבל Google Note פשטני ואינו כולל הרבה פונקציות, ואילו Plum מאד מושקע אבל לטעמי איטי וכבד מדי לתפעול.

Mindomo – בתור חובב תוכנות של מיפוי מחשבות (Mind Mapping) אני ממליץ בחום על השירות החדש של Mindomo שמאפשר ליצור מפות מחשבה מדהימות, ביכולות שלא ראיתי דומה להם באינטרנט. אפשרויות העיצוב של המחשבות נרחבות מאד ומאפשרות לשחק בקלות עם הצורות, תוך הוספת סימונים והערות לכל קוביית מחשבה. בנוסף ניתן לשתף את המפות עם עמיתי לעבודה וכך לעבוד במשותף על מיפוי של רעיון חדש. בנוסף מכיל השירות גם אפשרויות של ניהול פרויקטים ברמה של השמת משאב למשימה, קביעת תאריכי יעד למשימה וקביעת קדימויות בין משימות. השירות ניתן כרגע בחינם ולא ברור מה התוכנית העסקית שלו (חוץ מאולי להקנות על ידי חברה גדולה שמחפשת הרחבה לשירותי ה-online שלה, דוגמת Google Apps). ממליץ בחום לכל מי שמתכנן בראש סטארט-אפ ומנסה לארגן את המידע במקום אחד.

הכותב הוא אופיר הכטר ophirh@gmail.com
ארכיטקט מוצרים, רעיונאי וחוקר התפתחויות בעולם הווב והסלולר
בעל הבלוג – כיוונים ותופעות בעולם הסלולאר והתקשורת

הרבה מצטרפים חדשים מגיעים לעולם הבלוגספירה הישראלי ואני שומע על יותר ויותר חברים ומכרים אישים שלי שמספרים על הבלוג החדש שהם הקימו.
בעקבות ההצטרפות הגדולה שהחלה לאחרונה החלו גם הרבה שאלות של אנשים שלא מבינים את כל המונחים המקצועיים מעולם הבלוגוספירה ורוצים להיות בעניינים. על כן הכנתי מילון מונחים בסיסי לבלוגר המתחיל.

מונחים בסיסים

בלוג: יומן רשימות אישי. בלוג מתפקד בדיוק כמו אתר אחר רק שהמהות שלו היא כתיבה מנקודת המבט האישית של הכותב, בדרך כלל בגוף ראשון.

פוסט: קטע תוכן אשר נכתב בבלוג. הבלוג מחולק לפוסטים, כל פוסט בנושא אחר בדרך כלל. כמו כן, בנוסף להופעה יחד עם פוסטים אחרים בדף הבית ובמקומות אחרים, כל פוסט מופיע גם בדף נפרד משלו (ראה פרמלינק). המדריך הקצר הזה שאני כותב פה נחשב כפוסט אחד. הרבה פוסטים יוצרים בלוג.

בלוגר: מי שכותב בלוג וקורא בלוגים באופן קבוע. בעקרון ההגדרה גם מתאימה לכל אחד שבסך הכל יש לו בלוג.

בלוגוספריה: כינוי לעולם הבלוגים והבלוגרים.

RSS : מכונה בעברית גם רסס – ראשי תיבות של really simple syndication. מאפשר קבלת רשימה של פרטי תוכן עדכני מאתר כלשהו ובמקרה של בלוגים – רשימת פוסטים אחרונים. 

בלוגרול: רשימת קישורים מועדפים המופיעה בבלוג, רבים מהם לבלוגים של אחרים. משמשת פעמים רבות לקידום הדדי של בלוגים.

תגים – tags : מאפשרים מיון וסינון של פוסטים לפי נושאים. מופיעים בבלוגים פעמים רבות ב- Tag cloud.

פרמלינק- permalink: כתובת האינטרנט הייחודית והקבועה של פוסט בודד.

טראקבק – trackback: מערכת המאפשרת לבלוגר לקשר בין התוכן המופיע בפוסט שלו לפוסטים המופיעים בבלוגים אחרים אליהם הוא מתייחס, ולאותם בלוגים לפרסם את הקישור לפוסט המתייחס.

פינג: התראה הנשלחת על ידי מערכת הטראקבק לבלוג כשבלוג אחר מעלה פוסט עם קישור ישיר לפוסט שלו.

וורדפרס: מערכת ניהול תוכן מובנת אשר אפשר להורידה באינטרנט. מרגע ההורדה לוקח בערך 30 דקות עד שיש לך בלוג מוכן באוויר ואתה יכול להתחיל לכתוב.

סוגי בלוגים

פודקאסט: בלוג אודיו המספק קבצי אודיו במקום פוסטים.

פוטובלוג: בלוג אשר מתבסס כמעט כולו על פוסטים עם תמונות בלבד.

flog: בלוג המשמש אך ורק כאמצעי שיווק למוצר או שירות כשהוא מתיימר להיות בלוג פרטי של אדם ללא אג'נדות כלכליות. הביטוי מורכב מהמילים fake ו- blog.

vblog: בלוג אשר בעליו מפרסם פוסטים בפורמט של וידאו. בדרך כלל רוב הפוסטים הם של הבלוגר מצולם ומדבר או כאשר הוא מראיין אנשים אחרים. קונספט זה יכול להיות מלהיב מאוד כאשר הבלוגר הוא אישיות מעניינת. האיש אשר יש לו vblog נקרא "ולוגר". אפשר לראות ניצנים של תופעה זאת ביוטיוב.

מובלוג: בלוג שנכתב בעיקרו מה-"מובייל", הסלולארי. רוב הפעמים אלו פוטובלוגים של מטיילים וכו'.

בלוק – blook: מבוטא כמו המילה ספר באנגלית (book). זהו ביטוי לספר שנכתב כולו באמצעות בלוג או מבוסס על תכניו של בלוג.

סוגי בלוגרים

מולטי בלוגר: תופעה של בלוגרים אשר הצליחו עם בלוג אחד ומחליטים להתרחב כשהם מנהלי כמה בלוגים. לפעמים עם תכנים משל עצמם, לפעמים בצורה של תשלום לכותבים לפי מספר פוסטים בשבוע ולפעמים לפי אחוזי בעלות על הבלוג כאשר צד אחד משקיע בכתיבה וצד אחד משקיע בשיווק הבלוג.

פרו בלוגר : בלוגר מקצועי אשר מתפרנס וחיי מכתיבת בלוג. אין כאלה בארץ עדיין אבל בהחלט יש כאלה בחו"ל.

אחר

בלוגולדת: לא הרבה מגיעים למצב הזה, אבל כאשר הבלוג שלכם קיים שנה הגיע הזמן לחגוג בלוגולדת.

blogoholic: כולכם בטח מכירים את ההוא מעבודה שמכור לבלוגים. הוא כל הזמן רוצה לקרוא עוד ועוד בלוגים ותמיד שמח לפרסם עוד פוסט אצלו בבלוג.

אפקט דיגג:  כנ"ל גם techcrunch ,boing boing, del.icio.us, reddit, ועוד. אתרים אלו הם בעלי יכולת לכוון תנועה מאסיבית בזמן קצר. כתוצאה מכך, כאשר אחד מהם מקשר לאתר מסוים האתר “סובל” מעומס רב ואף קורס.

בלוג קרניבל: מונח זה מתייחס בדרך כלל לבלוג שמפרסם פוסט בנושא מסוים עם קישורים לבלוגים רבים אחרים אשר כולם כתבו על אותו נושא.

payperpost: זוהי שיטה חדשנית (והרסנית) לתשלום לבלוגרים. קיימת חברה בשם זה בארה"ב אשר מציעה תשלום לבלוגרים אם יכתבו רשומה שיווקית על מפרסם מסוים. התשלום נע בסביבות כמה עשרות דולרים לפוסט.

קידום בלוגים: תחום יחסית חדש אשר נכתב עליו רבות בבלוג שלי. המטרה היא להתאים את חוקי קידום האתרים לעולם הבלוגים על מנת שהבלוג שלכם יופיע גבוה יותר בתוצאות החיפוש במנועי החיפוש השונים.

נשמח אם תשלחו לנו מושגים נוספים מהתחום ונכניס אותם בציון קרדיט.

ליאור לוין כותב בלוג בעברית ובאנגלית ומתעסק ומייעץ בשיווק ויראלי באינטרנט.
בעל שני הבלוגים:
שיווק ויראלי באינטרנט
marketingblogger

למרות עוצמתה של תעשיית ההי-טק הישראלית, יש מעט מאד חברות הי-טק ישראליות המיצרות מוצרים הנמכרים ישירות לצרכן הסופי. רוב החברות מייצרות רכיבים או מערכות המשולבות במוצרים של חברות אחרות אשר מוצריהן מגיעים לצרכן הסופי. זכור לי כי לפני מספר שנים לקח אותי מנהל אמריקאי בכיר, שהיה לקוח שלי, לחנות מחשבים ברשת CompUSA (המקבילה לרשת באג בישראל רק גדולה פי 20-"אמריקה ורסאנו"). כדי להכניס אותי לפרופורציה, ולקבל הנחה על פתרון תוכנה שהצענו לו, שאל אותי בנימוס אמריקאי טיפוסי, "מתוך אלפי המוצרים השונים שעל מדפי החנות, כמה מהם הם של חברה ישראלית?" . נברתי בכל המדפים ומצאתי בקושי אחד– נחשו מי? בכל מקרה, הנחה לא יצאה לו מזה.

כלכלת האינטרנט שוברת את כללי המשחק ומאפשר לחברות ישראליות נגישות קלה ויעילה יותר לצרכן האמריקאי. חסמים רבים שהיו לחברות ישראליות בנגישות לצרכן האמריקאי כגון תלות חזקה במפיצים וקמעונאים, מורכבות ועלות גבוהה של שרשרת האספקה וחסרון לקוטן (מול יצרנים אמריקאים מקבילים) נעלמים ברשת האינטרנט. עדיין נותר המחסום המרכזי בדמות השיווק לצרכן הסופי הדורש יצירת מותג והשקעה גדולה בפרסום, תחום זר לחברות ישראליות בעלות משאבים מצומצמים וללא ניסיון רב במיתוג בינלאומי. גם פה רשת האינטרנט משנה את כללי המשחק הנהוגים. הרשת הינה מכונה ליצירת מותגים בתנאי שהמותג הינו הדבר הנכון בזמן הנכון, רוכב על הגל (אנו הרי "גולשים" ברשת) ומשכיל ליצור את ההיפ הנכון. לדוגמא, מיספייס, אתר הרשתות החברתיות המוביל בארה"ב ואחד מחמשת האתרים הכי פופולריים בעולם לא היה כלל ידוע לפני שלוש שנים. כיום הוא מהווה בית שני למאות מליוני צעירים ברחבי העולם בגילאים 15-30. לייצר מותג שכזה לפני עידן רשת האינטרנט היה עולה מאות מליוני דולר וכיום הוא נוצר עם תקציב פרסום נמוך משל חברת אוסם.

כיום, ניתן לספור על שתי כפות ידיים את חברות האינטרנט הטהורות הישראליות המפעילות אתרי אינטרנט משמעותיים (במדדי הכנסות או בתנועת משתמשים) דרכן הן מוכרות מוצר, שירות או תוכן ישירות לצרכן הסופי בחו"ל. בין חברות אלו ניתן למצוא חברות כגון: אינקרדימייל (מונפקת בנסדק), מטה-קפה, קסמבה, אתרי הקזינו וכמובן אתרי פורנו. חלק מחברות אלו ואני נסעו בסתיו האחרון בראשות יוסי ורדי לכבוש את הוליווד. החברות הופגשו עם מנהלים בכירים בחברות מדיה אמריקאיות כגון: Fox – Myspace , HBO , Sony ,Yahoo , AOL. אין ספק כי גם מנהלים בכירים אמריקאים שלכאורה כבר ראו הכל ויש להם נגישות לטכנולוגיה אמריקאית מקומית, הוקסמו והתפעמו מהמוצרים והיכולות של החברות הישראליות. כישראלי היה מרגש לראות, כיצד למשל חבר בכיר בהנהלת חברת Yahoo, הביא סוללה של אנשי טכנולוגיה ועסקים להקשיב לפרזנטציות קצרות של חברות ישראליות ולאחר מכן משתתף בפגישות בארבע עיניים עם חלק מהחברות ומחלק מחמאות בסיום המפגש. כבר במהלך הביקורים נקבעו פגישות המשך לחלק מהחברות ואני בטוח כי יצעו עסקאות מענייניות ממפגשים אלו. עד היום ההי-טק הישראלי הצטיין בפיתוח טכנולוגיות לשוק העסקי ואני בטוח כי נראה יותר ויותר חברות ישראליות המפתחות מוצרים ושירותים לצרכן הסופי. היום נדרשים רק מאות אלפי דולרים בודדים כדי להביא גירסא ראשונה של מוצר אינטרנטי לשוק והמנצחים הם המהירים, המאלתרים, הרוכבים על טרנדים חמים בשוק, ופה בא לידי בטוי מקסימלי הגניוס היהודי.

אם הייתם מעוניינים להבין מה סוד ההצלחה של ההי טק הישראלי הייתם צריכים להיות ב 14 לספטמבר בשעה 7:57 בבוקר במלון בברלי הילטון בשכונת בברלי הילס, לוס אנג'לס. היה זה היום הראשון של המשלחת שנסעה להוליווד. נסענו כ 15 חברות, כאשר מספר שבועות מראש תואמו מועדי הפגישות, המיקום והחברות עמם נפגש. הפורמט המתוכנן של הפגישות היה פגישות של שעתיים עם כל חברת מדיה אמריקאית בפורום שולחן עגול בו יושבות כל החברות הישראליות יחדיו, כאשר לכל חברה ניתנו 10-15 דקות להצגת החברה. באותו בוקר אביבי התכנסו כ 30 איש במיטב מחלצותיהם, חמושים בלפטופים ומצגות משופשפות שהכינו מבעוד מועד, מחייכים ונחושים לכבוש את אמריקה עם מוצריהם. הפגישה הראשונה אמורה להתחיל בעוד שלוש דקות וממש מרגישים את ההתרגשות והמתח באוויר. באותו הרגע, יוסי ורדי פונה לרותי מהחברה המארגנת ותוהה מה תהיה מתכונת הפגישות. הרי עם כל חברה תקבל כמתוכנן 10-15 דקות הזמן לא יספיק וכחצי מהחברות לא תספקנה להציג, ואם נקצץ את הזמן כל החברות תהיינה ממורמרות. ואז, כשסמנכ"ל האסטרטגיה של חברת חברת Real Networks (מפתחת נגן המדיה הפופולרי ושירות רפסודי המתחרה ב iTunes של חברת אפל) נכנס לאולם, עולה ברוחו של יוסי הברקה מדהימה. בו ניתן לכל חברה רק שתי דקות, כאשר לחברות אשר הבכיר האמריקאי יהיה מעוניין ביקרן, תנתן אפשרות לבצע במקום מצגת מורחבת בפגישה בארבע עיניים – פורמט ספין-דיטינג להיכריות עסקיות.

היכולת לחשיבה מהירה ואילתור, במיוחד כשהחבל כרוך היטב מסביב לצוואר, הוא הגדולה של ההיטק הישראלי לטוב ולרע. זהו ה DNA שטבוע בנו ואשר הביאנו עד כה בעולם הדרוויניסטי שבו רק אלו המתאימים את עצמם במהירות למציאות המשתנה שורדים ופורחים. במרחב המחייה של האינטרנט, בו קצב השינויים עצום, הדינוזאורים נעלמים במהירות האור, לנו הישראלים יש לנו את המטען הגנטי הנכון להצליח. מה דעתכם?

מאת: ארז פרלמוטר. פרטים נוספים עלי תוכלו למצוא כאן www.kasamba.com/erezp .

2006 הייתה שנה "נהדרת" מבחינת ה-BLACK HATS. בחלק מהטקטיקות שלהם דנו כאן במאמרים הקודמים אבל גולת הכותרת הייתה היכולת שלהם להסתגל ומהר לנוכח השינויים שהרשת עוברת.
ואם חשבתם לרגע כי תוכנות האנטי ריגול והאנטי וירוס וחבילות האבטחה למיניהן עושות את העבודה שלהן נאמנה…אז שאלוהים יעזור לנו ב-2007.

הנה קצת נתונים "מעודדים" מ-2006 באדיבות מעבדות COMMTOUCH:

1. בכל יום הופכים 8 מליון מחשבים בעולם למטרה של מתקפת זומבים ומתוכם כחצי מיליון נדבקים – זהו הכינוי למחשב שנדבק בתוכנת ספאם כלשהי בשליטתו של ה-BLACK HAT וכל עוד האיום לא הוסר/טופל, תפקידו של המחשב יהיה לשמש כגוף פונדקאי לגחמותיה של התוכנה ללא ידיעתו של בעל המחשב. לרוב זה יהיה גיוס זומבים אחרים ושליחת הודעות.
2. פעילות הזומבים אחראית ל-85% מהיקף הספאם בעולם.
3. צבא זומבים ממוצע של 200,000 מחשבים (BOTHNETS ) שולח עד ביליון הודעות תוך מספר שעות.
4. BLACK HATS מחליפים דומיינים כל כמה שעות (אל תנסו לאתר אותם) ומשתמשים ב-8 -6 מליון כתובות זומבי IP בכל יום ( מה שקצת מוציא את העוקץ מרשימות שחורות של IP חשודים).
5. רוב מתקפות הזומבים מגיעות מארה"ב (21%) ולאחר מכן גרמניה (9%) , סוגרת את הרשימה אנגליה (3%).
6. ספאמרים שולחים קרוב ל-1.7 בליון מגה בייט! של קבצים גראפיים בכל יום כחלק מטקטיקה של IMAGE SPAM (מה שיוצר "קצת" עומס מיותר על הרשת).
7. 92 ביליון הודעות ספאם טקסטואליות נשלחות בכל יום.
8. EBAY ו-PAYPAL נהנות מהמעמד המפוקפק של 50% מניסיונות ה-PHISHING באינטרנט.

שתהיה אחלה שנה….

הכותב הינו יזם ויועץ בתחום האינטרנט

ינאי הנגבי
yannayh@gmail.com