מנהלים, משקיעים, יועצים, בנקאים ואנשי טכנולוגיה מ-48 מדינות התקבצו בימים שלישי עד חמישי לפני שבועיים, יחד עם כל תעשיית ההיי-טק הישראלית לוועידה הנחשבת ליוצאת דופן גם ברמה בינלאומית – ועידת ההיי-טק הישראלית של איגוד תעשיית ההיי-טק. יותר משזו היתה ועידה שהציגה את ההי-טק הישראלי, זו היתה ועידה גלובלית שבה נוצרו מפגשים שהובילו לשיתופי פעולה בין חברות מצרפת לחברות מקנדה, חברות מהודו וחברות מסין וחברות אמריקאיות וחברות אירופאיות. מול הבידוד הפוליטי והדיפלומטי של ישראל, הכנס חידד שההיי-טק מגשר על המחלוקות עם העולם וישראל עדיין מעניינת את העולם. הכמות של הזרים בכנס היתה מאוד בולטת, אבל מעבר לכך רמת הדרגים שהגיעו לארץ לבחון את הטכנולוגיות המקומיות – סגני נשיא, CTO ומנכ"לים בחברות כמו סינופסיס, אלקטל, לנובו, IBM, GM, מיקרוסופט, TI, סמסונג ואחרות ירדו "אל עם הסטארט אפים" וניסו להכיל את כמות הטכנולוגיה והחדשנות שהוצגה במקום.

ה-HTIA, איגוד תעשיית ההיי-טק, שהחל בפועל לפעול בכנס הקודם והמוצלח ב-2010, פועל לאורך כל השנה לקדם את ההיי-טק ולסייע לסטארט אפים. במהלך השנה רשמנו לא מעט עסקות שיצרנו במפגש בין חברות גדולות (גורילות) ובין חברות סטארט אפ ישראליות. הכנס האחרון היתה הזדמנות נוספת להציג את יכולות הפיתוח העסקי והסיוע של האיגוד לחברות באמצעות הנטוורקינג העשיר של האיגוד (שבין חבריו, IBM, מיקרוסופט, גוגל, EMC, אורקל, מוטורולה וכמעט כל חברה רלוונטית אחרת) – ובמהלכו קיימנו לא מעט פגישות 1-1 עם חברות סטארט אפ ועם חברות גדולות מחו"ל. בין החברות הבולטות היו אלקטל- לוסנט, צ'יינה מובייל, RVC, לנובו ואחרות שיצרו קשרים עם חברות ישראליות באמצעותנו.

הכנס, כמו הפעילות הקבועה של הHTIA, אינו מיועד רק לחברות בוגרות- חברות בשלב מוקדם כמו חבורת חממה וחברות מגובות אנג'לים מצאו לא מעט שותפים עסקיים ומשקיעים במסגרת הכנס, שחלקו יועד לחברות חממה ולחברות בוגרות פרוייקט יוריקה של האיחוד האירופי שהתקיים איתנו.

השבוע שבו ערכנו את הכנס, היה מאוד צפוף לאורחים מחו"ל והתקיימו בו לצד כנס הHTIA וכנסי הלווין שלו של החממות ויוריקה, גם כנס של מובייל מנדי, השותפים האסטרטגיים של הHTIA, כנס של nVIidia ושבוע קודם לכן , כנס ענק של ענף הביומד בישראל.

יש לא מעט אתגרים בזמן הקרוב לתעשייה. העיתונות הכלכלית הישראלית מנסה כל העת להבין אם הקטר מקיים או מקטר. ובצדק. כי התהליך שמתרחש בעולם הטכנולוגי- רנסנס האינטרנט בעמק הסיליקון ובניית ענקים חדשים במזרח אסיה, בהחלט יוצרים סביבה יותר תחרותית לתעשייה הישראלית. אבל כנסים כמו שלנו, שרק מתפתחים מידי שנה, מציגים עדיין את החוזקות של התעשייה ואת החדשנות הטכנולוגית כמו גם את החשיבות העסקית של מה שמפותח בישראל. פרס ה-100 מיליון שהענקנו השנה לחברת פאוורמט, שפיתחה מערכות טעינה לניידים ללא חיבור כבל ומוכרת כבר ביותר מ100 מיליון דולר, הוא צעד נוסף שלנו לעודד חברות סטארט אפ להיבנות כחברות גדולות יותר. זה גם היה הפידבק מהזרים בכנס. הם הרגישו שעל הסקאלה שבין אומת סטארט אפים לבין מדינה עם תעשייה מבוססת, אנחנו אפישהו באמצע ולצד ההתלהבות מהטכנולוגיה והחדשנות, הם בהחלט חיפשו גם פה, את הגוגל/סיסקו/אפל הבאות והם מצפים מאיתנו להתחיל ולבנות חברות כאלו.

עודד חרמוני

מנכ"ל איגוד תעשיית ההיי-טק

הכותב: דביר גסנר, עו"ד ועורך פטנטים

ב-28 ביוני פרסם סוף-סוף בית המשפט העליון של ארצות-הברית את פסק הדין שכולם בתעשיית ההייטק חיכו לו, בתיק Bilski v. Kappos. ההמתנה לפסק הדין נמשכה חודשים ארוכים, והעלתה חשש ממשי לגבי עתידם של פטנטים על שיטות עסקיות (business methods) ובעיקר על תוכנה. כידוע, פטנטים על תוכנה, ובארצות הברית בפרט, הם תנאי כמעט בל יעבור לקיומן של חברות סטארט-אפ רבות, שמתבססות על תיק הפטנטים שלהן למטרת הגנה על נתח השוק, מתן רישיונות, עצירת מתחרים, גיוס השקעות, קידום אסטרטגיית האקזיט ועוד.

למזלם של החוששים, פסק הדין הטרי הותיר את מעמדן של המצאות תוכנה ללא פגע, וחידושים בתחום זה ימשיכו להיות כשירים לפטנט בארצות הברית. מצד שני, נראה שמצבם של הפטנטים על שיטות עסקיות הורע במידת-מה, במיוחד לאור העובדה שבקשת הפטנט של המערער, ברנרד בילסקי, נדחתה על ידי בית המשפט בטענה כי מדובר בסך הכל ב"רעיון מופשט" שאינו ראוי למתן פטנט. לשם השלמת הרקע, נציין שבילסקי ניסה להגן באמצעות בקשת הפטנט שלו על קונספט כללי מאוד של גידור סיכונים במסחר בסחורות, מה שאכן היה נראה למבקרים רבים כרעיון מופשט ועמום.

על מנת להבין את השורה התחתונה של פסק הדין – דהיינו מה "מותר" ומה "אסור" נכון להיום, חשוב לבצע באופן נכון את ההבחנה בין תוכנה לבין שיטה עסקית. באופן מסורתי, המצאות שלא התבססו על חדשנות טכנולוגית משמעותית אלא עסקו במתודולוגיה שהיא עסקית במהותה, סווגו לתחום השיטות העסקיות. כאלו הן, למשל, המצאות בתחומי המסחר האלקטרוני (כגון פטנט ה-One-Click של אמזון), הפיננסים והביטוח. לעומת זאת, המצאות בהן החדשנות הטכנולוגית היתה העיקר, ואשר כללו אלגוריתמיקה חדשנית, מודולי תוכנה ייחודיים וכדומה, סווגו לתחום התוכנה. שתי הקטגוריות זכו, לפחות מאז סוף שנות ה-90, ליחס שיוויוני למדי, עם יתרון קל לקטגוריית התוכנה.

פסק הדין החדש "שבר את השוויון" שהיה קיים בין קטגוריות התוכנה והשיטות העסקיות; הוא דחף מעלה את מעמדן של המצאות התוכנה ומטה את השיטות העסקיות. באשר לתוכנה, קבע בית המשפט כי מבחן ה-machine or transformation, ששימש משנות ה-80 המוקדמות כמבחן לבדיקת כשירותן לפטנט של המצאות תוכנה, ימשיך להיות הסטנדרט המרכזי. לפי מבחן זה, תהליך מבוסס-תוכנה הינו כשיר-פטנט אם:

א.       התהליך קשור למכשיר, מכונה, או חומרה מסוימת; או

ב.       התהליך גורם לשינוי במצבו של אובייקט מסויים (למשל מניפולציה של מידע דיגיטלי).

השידרוג במעמדן של המצאות התוכנה נובע מכך שבפסק הדין הודגש כי אין להתייחס למבחן ה-machine-or-transformation כאל המבחן הבלעדי, וכי המצאת תוכנה עשויה בהחלט להיות כשירה לפטנט גם אם אינה עומדת במבחן הפורמלי. ואכן, מנסיוני בחודשים שחלפו מאז ניתן פסק הדין, ניתן לראות הקלה משמעותית בהתייחסות משרד הפטנטים האמריקאי להמצאות תוכנה, ובקשות פטנט בתחום זה מאושרות ביתר קלות מבעבר.

מבחינת ההמצאות בתחום השיטות העסקיות, פסק הדין סגר את הדלת, דה פקטו, בפני כל אותן בקשות פטנט שאין בינן לבין טכנולוגיה ולא-כלום. זאת, למרות שבאופן פורמלי הכריז בית המשפט כי שיטות עסקיות, לפחות בהגדרתן, הן כשירות-פטנט מבחינה חוקית. מבלי להתייחס לניואנסים המשפטיים שפורטו בפסק הדין, ניתן להכליל ולומר כי פרקטית, הסיכוי לקבל פטנט על המצאה בתחום זה עומד ביחס ישר לכמות הטכנולוגיה הכלולה בהמצאה. כאשר ההמצאה מנוסחת כתהליך עסקי כלשהו, הכולל פעולות בלתי-טכנולוגיות בעליל כגון "קניה", "מכירה", "הצעה במכרז", "תשלום", "חיוב" וכדומה, גדלים הסיכויים שמשרד הפטנטים יתנגד לרישום הפטנט בטענה שמדובר ב"רעיון מופשט". מנגד, כאשר ההמצאה מנוסחת כתהליך טכנולוגי, המראה כיצד תוכנה שהיא ייחודית בזכות עצמה נרתמת למטרה עסקית כלשהי, סיכויי הקבלה של הפטנט ישתפרו משמעותית.

כיצד ישפיע פסק הדין על מיזמי האינטרנט השונים בארץ ובעולם?

מיזמי אינטרנט נמצאים, לרוב, על קו התפר שבין המצאת תוכנה להמצאה בתחום השיטות העסקיות. לעיתים המצב חמור אף יותר, והמצאה שבעבר חשבנו שהיא "שיטה עסקית" תסווג כיום כ"רעיון מופשט" שאינו כשיר לרישום פטנט. ייתכן בהחלט שיזם שהצליח לייצר שירות מבוסס-אינטרנט שהוא חדשני, שימושי ואולי אף מהפכני, יוותר בסופו של יום ללא הגנת פטנט, משום שהחדשנות שבהמצאתו טמונה דווקא בלוגיקה העסקית ולא בתוכנה שמאחורי הקלעים. מצד שני, ישנם לא מעט שירותים מבוססי-אינטרנט המציעים ערך מוסף טכנולוגי משמעותי, בדמות תוכנה או אלגוריתמיקה שהיא חדשנית בפני עצמה.

לכן, טוב יעשה כל יזם אינטרנט אם יעריך נכונה את מצבו, על מנת להבין לאיזו קטגוריה משתייכת החדשנות של המיזם. בלא מעט מקרים, בהם המיזם ניצב על אותו קו תפר עמום שבין הקטגוריות השונות, ניתן ורצוי להשקיע מאמצים בגיבוש וניסוח בקשת הפטנט באופן כזה שהיא תשוייך על ידי משרד הפטנטים לקטגוריה הרצויה. באשר לבקשות פטנט שנמצאות כבר בהליך הבחינה אך נתקלו בקשיים או אף בדחיה, יש לבדוק האם ניתן לתקנן כך שיתגברו על המכשולים שהציב פסק הדין החדש ויאושרו בכל זאת כפטנט.

דביר גסנר הוא ראש מחלקת ההייטק במשרד עורכי הפטנטים ד"ר וב ושות'. המשרד מתמחה בהגנה על קניין רוחני במגוון תחומים, ובהם אלקטרוניקה, תוכנה, תקשורת, פארמה, מדעי החיים, מיכשור רפואי ועוד.

סימן מסחר הינו זכות טריטוריאלית ויש לרשום אותו בכל מדינה בנפרד. בהתאם, כאשר חברה ישראלית מעוניינת לרשום את סימני המסחר שלה ברחבי העולם, עורך הדין הישראלי שלה נדרש להפעיל עבורה עורך דין מקומי בכל מדינה בה נרשם הסימן. פעילות זו כרוכה בעלויות בלתי מבוטלות (אך עדיין נמוכות משמעותית מעלויות רישום פטנטים).

לאחרונה הצטרפה ישראל לאמנת "פרוטוקול מדריד" שתיכנס לתוקף ב-1.9.10. שינוי זה יפתח אפיק חדש, נוח וזול יותר לרישום סימני מסחר בחו"ל. בפרוצדורה החדשה, מבקשת ישראלית בעלת בקשה לרישום סימן מסחר (או סימן מסחר רשום) בישראל תוכל להגיש לרשות הפטנטים הישראלית בקשה בינלאומית המבוססת על הסימן הישראלי, המייעדת מדינות החברות באמנה (הכוללת כיום יותר מ-80 מדינות, לרבות ארה"ב, אירופה (קיימת אפשרות לרשום סימן אחד המכסה את כל ה-EU) וסין). על המבקשת לעמוד באחד התנאים הבאים: אזרחות ישראלית, תושבות בישראל או פעילות מסחרית ("commercial establishment" בלשון האמנה) בישראל. הבקשה הבינלאומית נבחנת לתנאים פורמליים בארגון WIPO ולאחר מכן עוברת בחינה בכל מדינה שיועדה בבקשה. במידה ולא מועלות השגות כלשהן נגד הבקשה (כפי שקורה במקרים רבים), הסימן נרשם. וזאת, מבלי שבעלת הסימן נדרשת למנות עורך דין מקומי בכל מדינה (תוך חסכון משמעותי בעלויות).

היתרונות בשימוש בפרוטוקול מדריד משמעותיים:

• עלויות - אגרות הבקשה הבינלאומית מורכבות מאגרות קבועות ומאגרות שתלויות במספר המדינות ומספר הסוגים לגביהם רשום הסימן. ככל שמייעדים יותר מדינות, כך גדל החסכון בעלויות (שעשוי להגיע בקלות לאלפי דולרים).
• ניהול ותחזוקה פשוטים ויעילים יותר של הפורטפוליו הבינלאומי – עו"ד אחד מרכז את הטיפול, ואין צורך למנות עורכי דין מקומיים במדינות היעד; רישום שינויים למיניהם וחידושים נעשה בצורה מרוכזת ברמה הבינלאומית, תוך חסכון בעלויות; אין צורך לעמוד בתנאים פורמליים (כגון יפויי כח) ספציפיים לכל מדינה; גמישות בהוספת מדינות יעד בעתיד עם התפתחות החברה לשווקים חדשים באופן פשוט וזול יחסית. ועוד.

אולם, קיימים גם חסרונות. העיקרים שבהם:

• תנאי הזכאות במדינה בה מוגשת הבקשה (פעילות מסחרית, מגורים או אזרחות).
• הסימן הבינלאומי חייב להיות זהה לבקשת הבסיס בכל מובנים. לפיכך, אם רוצים לרשום בישראל סימן המורכב ממילה בעברית ובאנגלית יחד, השימוש בפרוטוקול מדריד עשוי ליצור בעיה (שכן, בחו"ל לרוב אין אינטרס לרשום את הסימן בעברית).
• תלות בבקשת הבסיס.
• משך תהליך הרישום ארוך יותר ממשך תהליך הרישום בבקשה לאומית במדינות מרכזיות כמו ארה"ב ואירופה.

בכל מקרה, פרוטוקול מדריד עשוי להוות הזדמנות מצוינת לחברות סטארט-אפ ישראליות להרחיב את פורטפוליו סימני המסחר הבינלאומיים שלהן בעלויות סבירות, באופן הדרגתי, ובצורה פשוטה יחסית.

פוסט אורח זה נכתב על ידי עו"ד ערן ליס, שותף מייסד במשרד עו"ד עדין-ליס – משרד בוטיק המתמחה בקניין רוחני וטכנולוגיות מידע ומדורג בדירוגים בינלאומיים וישראליים כאחד ממשרדי ה-IP המובילים בישראל. ניתוח מקיף יותר של פרוצדורת הרישום ומידע נוסף בתחום הקניין הרוחני מופיעים בפורטל המשפטי לקניין רוחני ודיני אינטרנט שמפעיל המשרד.

השימוש במפות באתרים הופך לנפוץ יותר ויותר והפופולאריות של שירותים מבוססי מיקום תורמת רבות למגמה זו. אז כמה מסובך העניין? מתי כדאי לעשות זאת לבד ומתי כדאי לפנות למומחה? איתי עשת מחברת קרטולוג מנסה לעזור:

לפני מספר שנים נהגו לומר כי התוכן הוא המלך. הוא מקיף אותנו ונמצא בכל מקום. הצגתו הייתה טקסטואלית ומבוססת טבלאות. היום, יותר מתמיד ומסיבות רבות, תכנים רבים הינם בעלי שיוך גיאוגרפי (Geo-Tagged) ולכן מקבל המשתמש בהם ערך מוסף ומשמעותי כשהוא נחשף אליהם מוצגים על המפה. ערך מוסף הנובע מהצגה גיאוגרפית לעומת הצגה טקסטואלית ניתן למצוא בתחומי הדיור (מכירה והשכרה של נכסי נדל"ן), הבילוי (אירועים, מופעים, מסעדות), התיירות (מסלולי טיולים, טיסות, מלונות), ולראיה השכיחות הרבה של מפות המוטמעות באתרי אינטרנט. נכון לימים אלו, קיימים למעלה מ- 350,000 אתרים משובצי מפות. היום המפה היא המלכה.

תכנון המפה מתחיל בבחירת ספק מפות. תפקידו הוא לאפשר גישה לתמונות של מפות בהתאם למיקום הנדרש. ספקי המפות המובילים בעולם, דוגמת Google Maps, Bing Maps ו- Yahoo Maps רכשו צילומי מפות, מפות וקטוריות וצילומי אוויר של רוב העולם ופיתחו מערכת המספקת תשתית אינטרנטית נגישה, מהירה ומבוזרת. בנוסף לתשתית המיפוי, ספקי המפות גם מחצינים ממשק תכנותי, בד"כ בשפת צד-לקוח, דוגמת JavaScript, Silverlight ו- Flash המאפשרות יכולות בסיסיות כגון הזזת מפה, פענוח מיקומי כתובות (Geocoding), חישוב מסלולים, הוספת פוליגונים ועוד. בנוסף, חשוב לזכור שגוגל, למשל, משנה באופן תדיר ולעיתים משמעותי את ה- API שלה, ולכן צריך תמיד להיות עם אצבע על הדופק ולהגיב במהירות לכל שינוי כזה. לדוגמא, לאחרונה הכריזה גוגל על סיום תמיכתה בגירסא 2 ומעודדת מעבר לגירסא 3 שיצאה מהמעבדה לאחר שנה של פיתוח.

ממשק התכנות של ספקי המפות הינו ממשק הדורש למידה, ניסיון והתמקצעות לצורך ביצוע פעולות באופן יעיל ונכון. בעוד שהדרך להוספת מפה ראשונית בעלת נקודת עניין אחת הינו תהליך פשוט ומתועד היטב, הרי שהוספת יכולות מתקדמות יותר הינה פרוייקט רב-תחומי (פרטים נוספים בסרטון זה). אפליקציית מפה אינטראקטיבית מאפשרת יכולות חיפוש ואחזור מתקדמות במגוון שדות כגון תגיות, תאריכים, מחירים ומיקומים, השלמה אוטומטית של מילות חיפוש, הצגה של מספר רב מאוד של נקודות עניין (מעל מספר מאות) על ידי ביצוע קלסטרינג בצד-שרת, הצגתם בסרגל צד מעוצב, חישוב מסלולים, הוספת יכולות שיתוף חברתי, הדפסה, הוספת שכבות מידע, תמיכה בפלטפורמות שונות, עיצוב גרפי המתאים לעיצוב האתר, עיצוב ממשק המשתמש ועוד. פיתוח זה הינו מורכב ודורש השקעה של שבועות עבודה וניפוי שגיאות המצריך עבודת מומחה בתחום. לעיתים קרובות מדי מתפתה המפתח להניח, לאור הקלות בהוספת מפה בסיסית, כי המשך התהליך קל באותה המידה. משיכה זו למלכודת הדבש סופה בהקצאת משאבים רבים מאוד ללמידת נושא שאינו בתחום עיסוקו השוטף, ואם אין בכוונתו להפוך למומחה מפות, סופה להיות מושקעת בתהליך חד פעמי שלא יקצור פירות בעתיד.

מרכיב נוסף במערכת הינו בסיס הנתונים. כל חברה שמתעסקת בתוכן, ובפרט בתוכן מתוייג מיקום (Geo-Tagged) מחזיקה ומתחזקת בסיס נתונים אשר נותן מענה הן לנתוני המיקום והן לנתונים שונים ומגוונים של צרכי החברה כגון ניהול משתמשים והרשאות, רשימות מסוגים שונים, פירוט עסקאות ומידע אחר. מאגר נתונים זה משמש באופן רציף לפעולתו של האתר. הוספת מפה דורשת הוספת שדות ייעודיים למאגר זה ובעצם את שינויו כך שיתאים לצורכי המפה. מטיבה של אפליקציית מפה, כל אינטראקציה של המשתמש יוצרת בקשת חיפוש חדשה ולכן שילוב מפה באתר פעיל מעמיסה באופן משמעותי על שרת הנתונים ויכולה לפגוע בחוויות המשתמש מהאתר ואף להפילו, וזאת היכן שמטרתה העיקרית הינה שיפור חווית המשתמש. מעבר להשפעות השליליות על האתר הקיים, תהליך אחסון המידע ושליפתו חייבים להתבצע באופן מהיר ויעיל על מנת להשביע את רצונו של המשתמש באתר ובמפה. הפרדה בין שרתי האתר ושרתי אפליקציית המפה היא הפתרון המועדף.

אתגר נוסף העומד בפני מפתח אפליקציית המפה הוא פיתוח אפליקציה אשר תואמת לכל הדפדפנים ולכל הפלטפורמות. בעידן התוכן הסלולארי אנו נדרשים להנגיש את המידע לקהלים רחבים יותר ולהתאים את האפליקציה לפלטפורמות ניידות כגון אייפון ואנדרואיד – הרפתקה לא קטנה בפני עצמה.

נכתב ע"י איתי עשת, מנכ"ל קרטולוג בע"מ

חברת קרטולוג הוקמה בשנת 2009 במטרה להעניק לאתרים רבים את האפשרות לצרף אפליקציות מפה לאתרם וחרטה על דגלה את הרחבת השימוש באפליקציית מפות, ולפיכך מספקת שירותי ייעוץ ראשוניים בחינם לכל יזם.

itay@cartolog.com / www.cartolog.com

הימים ימי השקה המה, והמזגן משתף פעולה ומת, אומרים שזה טוב למוח. ועם זאת, עדיין צריך לעבוד, ועוד עבודה רגישה למדי, חובבת בלוגים ככל שאהיה עוד לא יצא לי לפנות לאנשים שאני לא מכירה, בשפה שאני לא מרגישה בה בנוח כמו בעברית, ומתוך ידיעה שאני אחת מתוך רבים (ברוכה הבאה למציאות..)

אתם קוראים את הבלוגים, מכירים סגנונות כל כך שונים, מחייכים לבדיחות פנימיות (זה במקרה הטוב), והשאלה היא תמיד איך לפנות אליהם בלי לצאת דביל? ואם כבר לצאת דביל, אזה איך עושים את זה בחינניות?

הפוסט הזה נכתב כשהתחלתי לנסח את המכתבים לבלוגים, הוא נכתב ונערך במהלך כל התקופה האחרונה, בעודי שולחת ועונה, מדברת ומפרסמת, כותבים עלינו ומתעלמים מאיתנו. חיכיתי כדי לפרסם את הפוסט הזה מתוך חשש שההיגיון הבריא יתגלה כאכזבה עצומה. למרבה ההקלה, אחרי כמה מכתבי-מרקטינג-קלאסיים התגובות בוששו לבוא, ואז החלטתי שאם אני מאמינה במשהו, כדאי לסמוך עליו, ופשוט כתבתי, תוך שאני משבצת בכתיבה השוטפת חתיכות-מכתב-מנוסחות, התגובות לא איחרו לבוא, שיעור בשבילי, שיעור בשבילכם,

נכון שהבלוגר הוא בנאדם, וכללי הדיאלקטיקה שאני מביאה פה הם מעניינים תיאורטית, נכונים פרקטית וחשובים הומנית, ועם זאת, כל בלוגר יכול להיות בנאדם סופר מעצבן וחרא באופן כללי, כך שבכל מקרה, קחו הכל בערבון מוגבל… J

1. כדאי לדעת, ולו באופן רופף, על מה אתה מדבר, שליחה בשיטת הסרט הנע תביא במקרה הטוב לכישלון בשיטת הסרט הנע, ולפדיחה כלל עולמית במקרה הרע.

מה לעזאזל אתה רוצה? לפני שתדעו להגיד את זה במשפט אחד, שני משפטים, וקטע קצר, אין לכם מה לכתוב. קודם תדעו מה אתם באמת רוצים להגיד, ומה באמת אתם צריכים מהבלוגר (שיכתוב? אתם צריכים קשרים? אתם רוצים לינק? מה?)

2. נסו לכתוב למקום הנכון, לא בטופס צרו קשר (לאלו יש נטייה מוזרה לשחרר את תוכנם לחלל הרשת, ועוד תמצא את הפנייה שלך בפעם הבאה שתגגל את עצמך, פדיחות, לא שלא עשיתי את זה, אבל עדיין בחששות רבים)

3. נסו לדעת אל מי אתם מדברים, לרוב הבלוגרים יש נוכחות רשתית חזקה, בחנו את הפליקר שלהם, את המיספייס שלהם, צרפו אותם כחברים בפיסבוק – עוד לפני שפניתם אליהם, קראו קומנטים שכתבו, לא בשביל לציין באלגנטיות "מייגן הקטנה שלך כל כך חמודה" (ולהחשד כפדופיל מטורף) אלא כדי לחוש מעט את האדם העומד מולך, כדי לתת לו את הכבוד הראוי, הוא עמל וכותב, אתה רוצה ממנו משהו, לפי כללי הדיאלקטיקה הבלוגרת (ואתה רוצה להיות חלק ממנה, ולא להזדהות עם שולחי הברושורים המאוסים) אתה צריך לנהל דיאלוג, ולדיאלוג צריכים להיות שני משתתפים, לפי אותה מתודה, הצג את עצמך, אתה חשוב לא פחות מהבלוגר, מי אתה? מה אתה רוצה? הכל אישי, גם כשזה עסקי.

4. בלי טמפלטים, כדאי שתדע מה אתה הולך לכתוב באופן כללי, אפשר אפילו לנסח מכתב כללי, אבל את המכתב לכל בלוג תכתוב בנפרד (באחד הנוסחים האחרונים הכניסה נערת המרקום את הביטוי העיתונאי "add complement to the blog here" אאוץ, רק חסר לך לשלוח מכתב עם הערה כזו, שמו של הבלוגר הקודם או דעתך המעמיקה לגבי מייגן הקטנה – ראה סעיף 1, להלן: פדופיל מטורף או סתם דביל מושלם)

5. נסה לאתר סיפור, לך יש סיפור, לבלוגר יש סיפור, איפה הסיפורים האלו נרקמים לסיפור שלישי שיעניין את הקוראים?

6. חשוב על הקהל, האם זה באמת מעניין אותו? או שאתה רק חפץ בו כבשר תותחים? באם זה לא יעניין אותו באמת, אזי עדיף לוותר, יש המון המון בלוגרים בעולם.

7. לא הגודל קובע, אלא האיכות, יש בלוגים קטנים וסופר אכותיים, עם קהל נאמן ומוביל דעה, שיתאימו לך הרבה יותר מהבלוגים הגדולים, שיביאו לך בעיקר מתחרים ורחרחנים מהתעשייה, כתבה בטקראנץ' היא תמיד נחמדה, אבל 95 אחוז מהיוזרים שהיא תביא לך, יהיו אנשים כמוך, ובאפרופו אתה אולי רוצה את זה, אבל במוצר שלך אתה צריך יוזרים שיתאימו למוצר *שלך* מ.ש.ל

8. שרינג איז קרינג, אם אתם מכירים מישהו שמכיר מישהו, זו תמיד התחלה טובה, אל תפחדו להשתמש בקשרים, ותמיד תדאגו להחזיר טובות – אין כמו הכרות אינטרנטית, עברתי כמה מרגשות כאלו בשבועות האחרונים.

9. אל תעמיסו, לא קבצים, לא מיליון דוגמאות, לא מכתב עמוס בטירוף, אחרי שתי שניות איבדתם את הבלוגר ואת הבלוג כולו, באם הוא חזר אליכם עם הבעת עניין, יאללה, תעמיסו (וגם אז, שימו לב…)

10. תכתבו פשוט והגיוני, בתנאי שאתם יודעים לכתוב, כמובן, או להתנסח מספיק בהיגיון כדי שלא תישמעו כמו הבבילון שלי, שתרגם להנאתו את המשפט הראשון במכתב המרקטינג לשירה המושגית הצרופה הבאה:" וויקס נותן למשתמשים לבקלות יוצר ואורז להלום ברשת מרוצה ומפיץ זאת בסביבות הרשת"

11. שמרו על קשר, מערכת יחסים עם בלוגרים לא מתמצה בזבנג-כתיבה-וגמרנו, דאג לעדכן את הבלוגרים החביבים עלייך בדברים החדשים שקורים (בפרופורציה בבקשה) דאג להמשיך את ההתכתבות איתם, להמשיך את הקשר על בסיס אישי, כך גם תדאג שיכתבו עלייך גם בעתיד (לא חשוב באיזו חברה תעבוד) וגם (וחשוב לא פחות) תכיר כמה אנשים מלבבים ממש, שהאינטרנט זורם בדמם, זה נכס, וזה שווה.

יכלתי לציין עוד מספר דברים חשובים אבל העיקר הוא להיות גמיש וקשוב, ולהכיר באמת את הסביבה שאתה פונה אליה.

אז מה, מישהו רוצה לכתוב על וויקס? כדאי לכם, יהיה כיף.

עמית כנעני היא מנהלת המוצר של wix.com . כתובתה amit ב- wix.com.