הימים ימי השקה המה, והמזגן משתף פעולה ומת, אומרים שזה טוב למוח. ועם זאת, עדיין צריך לעבוד, ועוד עבודה רגישה למדי, חובבת בלוגים ככל שאהיה עוד לא יצא לי לפנות לאנשים שאני לא מכירה, בשפה שאני לא מרגישה בה בנוח כמו בעברית, ומתוך ידיעה שאני אחת מתוך רבים (ברוכה הבאה למציאות..)

אתם קוראים את הבלוגים, מכירים סגנונות כל כך שונים, מחייכים לבדיחות פנימיות (זה במקרה הטוב), והשאלה היא תמיד איך לפנות אליהם בלי לצאת דביל? ואם כבר לצאת דביל, אזה איך עושים את זה בחינניות?

הפוסט הזה נכתב כשהתחלתי לנסח את המכתבים לבלוגים, הוא נכתב ונערך במהלך כל התקופה האחרונה, בעודי שולחת ועונה, מדברת ומפרסמת, כותבים עלינו ומתעלמים מאיתנו. חיכיתי כדי לפרסם את הפוסט הזה מתוך חשש שההיגיון הבריא יתגלה כאכזבה עצומה. למרבה ההקלה, אחרי כמה מכתבי-מרקטינג-קלאסיים התגובות בוששו לבוא, ואז החלטתי שאם אני מאמינה במשהו, כדאי לסמוך עליו, ופשוט כתבתי, תוך שאני משבצת בכתיבה השוטפת חתיכות-מכתב-מנוסחות, התגובות לא איחרו לבוא, שיעור בשבילי, שיעור בשבילכם,

נכון שהבלוגר הוא בנאדם, וכללי הדיאלקטיקה שאני מביאה פה הם מעניינים תיאורטית, נכונים פרקטית וחשובים הומנית, ועם זאת, כל בלוגר יכול להיות בנאדם סופר מעצבן וחרא באופן כללי, כך שבכל מקרה, קחו הכל בערבון מוגבל… J

1. כדאי לדעת, ולו באופן רופף, על מה אתה מדבר, שליחה בשיטת הסרט הנע תביא במקרה הטוב לכישלון בשיטת הסרט הנע, ולפדיחה כלל עולמית במקרה הרע.

מה לעזאזל אתה רוצה? לפני שתדעו להגיד את זה במשפט אחד, שני משפטים, וקטע קצר, אין לכם מה לכתוב. קודם תדעו מה אתם באמת רוצים להגיד, ומה באמת אתם צריכים מהבלוגר (שיכתוב? אתם צריכים קשרים? אתם רוצים לינק? מה?)

2. נסו לכתוב למקום הנכון, לא בטופס צרו קשר (לאלו יש נטייה מוזרה לשחרר את תוכנם לחלל הרשת, ועוד תמצא את הפנייה שלך בפעם הבאה שתגגל את עצמך, פדיחות, לא שלא עשיתי את זה, אבל עדיין בחששות רבים)

3. נסו לדעת אל מי אתם מדברים, לרוב הבלוגרים יש נוכחות רשתית חזקה, בחנו את הפליקר שלהם, את המיספייס שלהם, צרפו אותם כחברים בפיסבוק - עוד לפני שפניתם אליהם, קראו קומנטים שכתבו, לא בשביל לציין באלגנטיות "מייגן הקטנה שלך כל כך חמודה" (ולהחשד כפדופיל מטורף) אלא כדי לחוש מעט את האדם העומד מולך, כדי לתת לו את הכבוד הראוי, הוא עמל וכותב, אתה רוצה ממנו משהו, לפי כללי הדיאלקטיקה הבלוגרת (ואתה רוצה להיות חלק ממנה, ולא להזדהות עם שולחי הברושורים המאוסים) אתה צריך לנהל דיאלוג, ולדיאלוג צריכים להיות שני משתתפים, לפי אותה מתודה, הצג את עצמך, אתה חשוב לא פחות מהבלוגר, מי אתה? מה אתה רוצה? הכל אישי, גם כשזה עסקי.

4. בלי טמפלטים, כדאי שתדע מה אתה הולך לכתוב באופן כללי, אפשר אפילו לנסח מכתב כללי, אבל את המכתב לכל בלוג תכתוב בנפרד (באחד הנוסחים האחרונים הכניסה נערת המרקום את הביטוי העיתונאי "add complement to the blog here" אאוץ, רק חסר לך לשלוח מכתב עם הערה כזו, שמו של הבלוגר הקודם או דעתך המעמיקה לגבי מייגן הקטנה - ראה סעיף 1, להלן: פדופיל מטורף או סתם דביל מושלם)

5. נסה לאתר סיפור, לך יש סיפור, לבלוגר יש סיפור, איפה הסיפורים האלו נרקמים לסיפור שלישי שיעניין את הקוראים?

6. חשוב על הקהל, האם זה באמת מעניין אותו? או שאתה רק חפץ בו כבשר תותחים? באם זה לא יעניין אותו באמת, אזי עדיף לוותר, יש המון המון בלוגרים בעולם.

7. לא הגודל קובע, אלא האיכות, יש בלוגים קטנים וסופר אכותיים, עם קהל נאמן ומוביל דעה, שיתאימו לך הרבה יותר מהבלוגים הגדולים, שיביאו לך בעיקר מתחרים ורחרחנים מהתעשייה, כתבה בטקראנץ' היא תמיד נחמדה, אבל 95 אחוז מהיוזרים שהיא תביא לך, יהיו אנשים כמוך, ובאפרופו אתה אולי רוצה את זה, אבל במוצר שלך אתה צריך יוזרים שיתאימו למוצר *שלך* מ.ש.ל

8. שרינג איז קרינג, אם אתם מכירים מישהו שמכיר מישהו, זו תמיד התחלה טובה, אל תפחדו להשתמש בקשרים, ותמיד תדאגו להחזיר טובות - אין כמו הכרות אינטרנטית, עברתי כמה מרגשות כאלו בשבועות האחרונים.

9. אל תעמיסו, לא קבצים, לא מיליון דוגמאות, לא מכתב עמוס בטירוף, אחרי שתי שניות איבדתם את הבלוגר ואת הבלוג כולו, באם הוא חזר אליכם עם הבעת עניין, יאללה, תעמיסו (וגם אז, שימו לב…)

10. תכתבו פשוט והגיוני, בתנאי שאתם יודעים לכתוב, כמובן, או להתנסח מספיק בהיגיון כדי שלא תישמעו כמו הבבילון שלי, שתרגם להנאתו את המשפט הראשון במכתב המרקטינג לשירה המושגית הצרופה הבאה:" וויקס נותן למשתמשים לבקלות יוצר ואורז להלום ברשת מרוצה ומפיץ זאת בסביבות הרשת"

11. שמרו על קשר, מערכת יחסים עם בלוגרים לא מתמצה בזבנג-כתיבה-וגמרנו, דאג לעדכן את הבלוגרים החביבים עלייך בדברים החדשים שקורים (בפרופורציה בבקשה) דאג להמשיך את ההתכתבות איתם, להמשיך את הקשר על בסיס אישי, כך גם תדאג שיכתבו עלייך גם בעתיד (לא חשוב באיזו חברה תעבוד) וגם (וחשוב לא פחות) תכיר כמה אנשים מלבבים ממש, שהאינטרנט זורם בדמם, זה נכס, וזה שווה.

יכלתי לציין עוד מספר דברים חשובים אבל העיקר הוא להיות גמיש וקשוב, ולהכיר באמת את הסביבה שאתה פונה אליה.

אז מה, מישהו רוצה לכתוב על וויקס? כדאי לכם, יהיה כיף.

עמית כנעני היא מנהלת המוצר של wix.com . כתובתה amit ב- wix.com.

Dapper, for those of you who haven't heard of it, is a web based service that lets you transform, with ease, any site on the web into a semantic API, letting you consume the site’s content as a feed, a widget, a facebook app and tens of other ways. Dapper’s goal is to build the semantic web in a top down approach, based on the distributed effort of tens of thousands of users and site owners who use Dapper to get and distribute content the way THEY like it.

From day one (Dapper launched Aug, 2006), we were focused on building Dapper as a platform for developers and savvy web users, not as a personal tool. Thus, much of Dapper is open source (and more will probably become so in the future), extensible and modular. We've deployed developers tools such as SDKs and web services and attempted to cultivate a vibrant community through our blog and p2p interaction. Last week (Feb 3-4) was one of the peaks of our effort when we hosted Dapper enthusiasts and partners in the first ever DapperCamp, in San Francisco, CA .

Building an eco-system is not an easy task, and requires constant resources, and its doubly hard for a striving start-up with very limited resources and a tight budget. In addition, initially, and for a long time running, it seems like a one-way street where you give and develop and provide, and don't get much in return. In addition, traditionally, Israeli start-ups (being israelis have a very focused, down to earth view, asking what’s the immediate ROI of every action, and looking down at activities that are meant to build an "eco-system", "presence" and other obscure terms. However, once you pass the initial hurdle, build partnerships and work with the community, it starts giving back, be it in word of mouth reference, in enhancement of your basic service, in bug finding and in many more aspects. At the end of the day, an engaging community is also an important asset that you'll leverage in your next round, M&A deal or IPO.

So if you want to build an engaging eco-system around you, what can you do?

Here are a few tips:

1. Blog. Then blog some more. Or as the Richter Scales say: blog, blog, blog it all, blog it if it’s big or small, blog at the cineplex, blog while you’re having sex
      a. Also comment, trackback and in general engage in the conversation.

2. Listen and react. Try soliciting feedback early and often. Use the feedback promptly in your dev cycles and let people know when their ideas/comments are realized. When you've built/fixed something based on user feedback and you let him know, he'll be loyal to you forever (internet terms). He "owns" part of it.

3. Form communication channels. Emails (with a repository and tracking system), chat rooms (meebo is great for embeddable chat rooms), forums, wikis. Whatever agrees with your culture. Most importantly, don't create a channel if you can't/don't intend to support it. It will be counter-productive. Adding a channel (e.g. forums) is a life long commitment that requires daily monitoring and prompt response.
     a. Don't shield your development team from feedback. Let them read support emails / browse the forum etc. It will enhance their motivation when the service gets great feedback, and will doubly enhance their motivation when bugs/issues are raised.

4. Open up as much as you can. Be it open-sourcing whole or portions of your code base, APIs that allow interaction with your core functionality and data or deploying standards (e.g. openID, openSearch), the more you open up, the better. Some tools (e.g. Twitter) have gained their success mainly because of their openness and inherent interoperability.

5. Partner with complimentary service, leveraging each other’s strength. You can think of it as an extension of Youtube’s embedding practice, which made them so successful. What if you could embed your entire site (or portions of its functionality) in complementary services, or enhance your service by embedding others'? This entails taking great care when designing your architecture so that it will be modular and easily integrated, but it opens the way to all kinds of cooperations, and eventually allows your core service to reach larger audiences.

Lastly, whenever you can afford it, establish presence in your reference market. For many, this means the San Francisco bay, though not for all. Engaging physically with your community is still by far the best way to build it. DapperCamp last week, is a great example, and will probably be remembered as a major milestone for our community and eco-system, not only because it gave an opportunity for us to interact directly and deeply with scores of developers and companies who use Dapper, but also because it allowed them to interact among themselves, creating new opportunities for all, and giving us many new Dapper ambassadors to spread the word.

Israeli start-ups are traditionally more technology focused than the general norm, and it is certainly one of our fortes, but it is important to remember that today, more than ever, the web is a social platform, and whoever wants to succeed should harness this platform to the best of his abilities, even if what he does is some nerdy stuff like building APIs…

Like any other frustrated consumer out there who often seek help for his tech problems, I often pulled my hair after wasting hours on unsuccessful attempts to get technical support for my products.  Whether it was a wireless router, dishwasher, or even a printer – I never managed to find a solution for a tech problem fast and easy.

As I started researching this space, I realized there is an inherited conflict between consumer products manufacturers who constantly seek ways to lower their customers support costs and the average consumer who is in a growing need for efficient tech assistance.  Since the products we use become more and more technologically advanced, and at the same time manufacturers are eager to push their products into the market before they are properly designed and tested, consumers often need to deal with a poorly designed product that is extremely sophisticated to operate.

Since most manufacturers are hiring inexpensive off shore facilities to handle their support, consumers ended up talking to reps that have very little knowledge and experience regarding these products and therefore in no position to successfully address their problem.  The result is that many consumers are unable to get support and successfully operate their products.

Once I figured all that out, I realized there is a potential to harness the wisdom of the crowds regarding tech support matters, and leverage that towards helping new people who face these problems for the first time.  My assumption was that most tech problems occur to most users, and it is enough that one dedicated user will be able to overcome a problem and will ultimately be willing to help others by sharing his solution. When I figured there is great monetization potential around post purchase support it was clear to me what should be our goal:  to create the first and largest post purchase support destination site on the web.

To get started I raised some cash from angle investors, which was very challenging in early 2005, and created an environment that both laid out most of the relevant support information on any product in a single and easy to use location, and more importantly, offered users to collaborate and share their experience regarding these support matters.

Through the combination of generating relevant content in a space that was not heavily targeted by big companies, and having that content indexed in search engines, we were able to gradually drive significant streams of traffic to FixYa. At that point, the challenge was to encourage other users to answer these questions.  Since I knew one of the most important rules of online user behavior (users do what you allow/ask them to), we simply optimized a process where we recruit potential answerers from our overall traffic and retained them.

One of the secrets of creating a scalable consumer internet experience is thinking like a user, and not compromising on searching and optimizing the most intuitive user experience. We humans are the laziest creatures alive, and we adore simple solutions that make our lives easier.  Therefore, our sole focus in FixYa for as long as the company has been operating, is to create a site that will provide people with the best solution for any problem, fast and easy.

Especially in the Israeli internet scene, it was extremely challenging to find both talented and experienced professionals to make this idea into a company. Through a combination of courting people who I successfully worked with in the past and interviewing hundreds of new people, we slowly and gradually built a solid team.  By all means, one additional (known) secret to building great companies is getting the right people, and assuring they are constantly motivated to invest their passion in their work

As the company got to a scale where it was obvious there is a great opportunity to build a big business around it, we decided to get VC funding and lay the foundation for a large business to come.  After meeting several Israeli VC’s we realized we will have much better success (and value) by partnering with a leading US VC, who is in a better position to help us make this venture into a huge success. 

At the same time, we also realized it would make a whole lot of difference if we relocate our presence to Silicon Valley.  As much as FixYa is an internet venture, it’s still a people business at the end of the day. Our potential partners and even acquirers are lead by people, and therefore we should be near them in order to create the right relationship that can lead to those things. In addition, at some point there are also competitors.  One of the elements of success is that it convinces others to jump in and try to get a piece.  Although FixYa started a niche, after it started to position itself as the leader of this space, several players entered this market – most of which are located in the valley.  One other reason for us to be here is to make sure we get at least the same opportunities to partner and grow the business as they do.

Today, FixYa manages to sustain a solid and aggressive growth pattern in its usage and monetization, and at the same time constantly dealing with challenges that are getting the company closer to become what’s it intended to – a brand that is synonymous with tech support as much as Google is with search and Ebay is with auctions.

Unlike the recent trend where it seems too easy to get funding and teams, I feel we made the longest and most difficult way to hit every goal with FixYa. From getting funded, to finding the right people – it was always in the 92nd minute (soccer time). I used to wonder why it was so hard, especially when it was faster for others.  Now I know that there is only one way to build a great company – the hard way.

בפרוייקט היזמים של the.co.ils התבקשו מספר עשרות של יזמים ומנכ"לים לסכם את שנת 2007 כפי שעברה עליהם ועל הסטרטאפ או החברה אותה הם מובילים. בפוסטים אלה היזמים יתארו את התקדמות החברה, את גיוסי הכספים, מוצרים חדשים, מהלכי שיווק, ניתוח השוק, טרנדים, טעויות, טיפים וכל דבר אשר יעלה בראשם.

במהלך השבועות הקרובים נפרסם את כל הפוסטים אשר נכתבו ע"י אותם היזמים. אם יש עוד סטרטאפים או חברות ותיקות הרוצים לקחת חלק בפרוייקט זה - אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר. את הפוסט הראשון בסידרה כתב טל קינן המוביל סטרטאפ מבטיח בשם SemantiNet.

עבורי, 2007 תיזכר תמיד כשנה של התחלות. ב-2007 התחתנתי. ב- 2007 חזרתי ארצה לאחר שמונה שנים בארה"ב. אך יותר מהכל (ולמרות שאת סמנטינט הקמנו באופן פורמלי ב-2006) ב- 2007 החזון של סמנטינט החל לקרום עור וגידים.
מצחיק לחשוב על סטארט-אפ בפרספקטיבה של זמן עבר, במיוחד כאשר המוצר שלנו עדיין לא עלה לאוויר, אך בכל זאת, עכשיו כאשר אנו כל כך קרובים לשחרור המוצר, אי אפשר שלא לחשוב על הדרך שכבר עברנו.

סמנטינט היא חברה ישראלית (כמובן), הממוקמת ברמת החייל בתל-אביב ומונה כיום שניים עשר עובדים (בעיקר מפתחים). המטרה המוגדרת שלנו היא לממש את חזון הסמנטיק ווב ובאמצעותו לאפשר הגעה ושימוש יעיל ונוח באינפורמציה שקיימת כיום ברשת. את הטכנולוגיה שלנו החל שותפי טל מוסקל לפתח כבר לפני מספר שנים, וב-2006 לאחר שפנה אלי והציג בפני את הטכנולוגיה, היה לי ברור שבאמצעותה יהיה ניתן לבצע שינוי משמעותי בדרך בה אנשים משתמשים באינטרנט.

בקצרה: חזון ה- Semantic Web החל עם טים ברנרס לי (אבי האינטרנט) כבר בסוף שנות ה-90. לטענתו, קיים צורך אמיתי להפוך את האינטרנט מאסופה של דפי מידע אשר אותם בני אדם יכולים לצרוך, למאגר מידע מאוחד שאותו יוכלו תוכנות לנצל. הסיבה אגב ברורה: כיום, מידע שימושי יושב באתרים בצורה מבוזרת ועל מנת לאחד את אותם קטעי מידע נדרשת עבודת אינטגרצייה בין אותם מקורות. אותה עבודת אינטגרציה היא ככל הנראה בלתי אפשרית בהתחשב במספר האתרים, השרותים והסטנדרטים אשר קיימים ברשת, והקצב הגדול בו מתווספים אתרים חדשים. ללא אותה עבודת אינטגרציה ממוחשבת, המשתמשים נאלצים לקפוץ מאתר לאתר על מנת "לצרוך" את אותו מידע מאוחד, דבר אשר מונע מהם ליהנות בצורה מקסימלית מהמידע הקיים.

דוגמה פשוטה יכולה אולי להמחיש את הבעיה: נניח שאנו מתענינים בלהקה מסויימת. האתר של-Amazon יכול לספק לנו מידע על האלבומים והשירים של הלהקה, בזמן ש- YouTube מספק את קטעי הוידאו לאותם שירים, אתר Last.Fm יציג מידע על הופעות בזמן ש-Facebook יראה לנו מי מהחברים שלנו כבר קנה כרטיס ו-Google Maps יציג לנו את מיקום ההופעה על מפה. האם קיימת דרך נוחה למצוא  את הקשרים במידע הנ"ל ולהציגם בצורה מאוחדת? מספר אתרי Mashups מנסים לבנות שירות אשר מחבר בין אותם אתרים – אך האם אותו שירות יכול להתמודד עם מספר רב מאוד של מקורות? האם הוא יוכל לדווח לנו כי הלהקה מופיעה בקירבת האזור בו אנו נמצאים? וכאשר אנו רוצים לצרוך מידע מסויים האם זה ברור מתי עדיף להגיע אל אחד האתרים שמוזכרים למעלה או אל האתר המאחד? אלו הן הבעיות אותן אנו מבקשים לפתור.

את המימון הראשוני לחברה סיפק יוסי ורדי למרות שכשפנינו אליו ב-2006 לא היה לנו הרבה מה להראות. ללא ספק, הצטרפותו של יוסי למייזם היתה אבן דרך קריטית לחברה. ובכל זאת, ב-2007 היה כבר ברור שעל מנת להגשים את חלומנו, נידרש לגייס סכום משמעותי יותר. חשוב לציין כי אין הדבר אופייני בהכרח לחברות אינטרנט אחרות. מספר רב של מייזמי אינטרנט עולים לאוויר בהשקעה נמוכה יחסית, והדבר מאפשר להם לגדול בצורה אורגנית מבלי לגייס כסף נוסף בשלב כה מוקדם. אך עבורנו הסיפור היה שונה, בעיקר מכיוון שלצורך שחרור המוצר שפיתחנו, נדרשנו לגייס מספר רב של עובדים מוכשרים. המשמעות היתה שכחברה היינו חייבים לפעול בצורה מאוד קריאיטיבית. היה עלינו לנצל בצורה מקסימלית את ההשקעה הראשונית של יוסי על מנת שנגיע לאבן הדרך הבאה שתאפשר לנו גיוס הון מקרן השקעות, וזאת מבלי לוותר על חלק גדול מידי בחברה.

בכדי שהדבר יתאפשר, חייבים לקרות מספר דברים. ראשית, החברה חייבת לפעול מצד אחד במרץ רב ומצד שני לפעול כאילו היא במצוקה כלכלית. הדבר הגרוע ביותר שחברה יכולה לעשות לאחר כל גיוס הוא לנוח על זרי הדפנה. כמו כן, מכיוון שישנן הוצאות הכרחיות (שכר דירה, נסיעות לחו"ל, ציוד מיחשוב, תוכנות), ומכיוון שקשה לדעת מה משך הזמן שיידרש לחברה לגייס הון נוסף, צריך וחובה לחסוך בכל הוצאה שהיא בגדר מותרות. המשמעות המיידית היא שבעלי החברה צריכים בתקופה זו לא רק לוותר על משכורתם, אלא גם לשכנע עובדים אשר מצטרפים לחברה להמיר שכר גבוה באופציות. במבט לאחור, אני משוכנע כי התהליך אותו עברנו תרם רבות לחברה. במידה רבה התקופה הזכירה לי את דבריו של מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת קולמביה שהודיע בתחילת הסמסטר באופן חגיגי, לאחר שחילק את הכיתה לזוגות, כי בן זוגנו לכיתה יהפוך במהרה לחבר קרוב.  לטענתו: "קושי ואתגרים מאיצים תהליך של התחברות בין זרים". אני לא חושב שהדבר נכון יותר מאשר בסטואצייה של חברת סטארט אפ.

אך יותר מכל, מה שנדרש בשלב זה, זאת היכולת למכור רעיון. הדבר היה נכון בעיקר במקרה של סמנטינט מכיוון שהרעיון שלנו היה והוא עדיין, כל כך מהפכני ומורכב. ולמרות שטל מוסקל הצליח לבנות כמעט לבדו פרוטוטייפ, עדיין באותה התקופה היה קשה להסביר למשקיעים מוסדיים את גודל הפוטנציאל שטמון בטכנולוגיה הסמנטית שלנו (בניגוד להיום, באותה תקופה רוב המשקיעים כמעט ולא ידעו דבר על הסמנטיק ווב).

כיום כאמור קיימת הבנה גדולה יותר מצד המשקיעים בעיקר מכיוון שמספר חברות החלו כבר לפעול בתחום (Metaweb, Radar Networks, Adaptive Blue ועוד) ומכיון שאנשי חזון באינטרנט עוזרים בהפצת הבשורה. לדוגמא, בסוף 2007 ריצ'רד מקמנוס מהבלוג הפופולרי Read/Write Web כבר חזה כי הטרנד החזק ביותר ב-2008 יהיה אפליקציות מבוססות על חזון הסמנטיק ווב. בתחילת 2007 לא היה הדבר כך ולכן אני שמח במיוחד שלמרות זאת, כן מצאנו משקיע ארגוני שהאמין בחזון שלנו (איל ניב ושי צור מגיזה). כולי תקווה שטרנדים אלו יאפשרו לסמנטינט לגדול ולהתפתח ב-2008 על מנת שנוכל להגשים את חזוננו. בהמשך השנה אנו עומדים להשיק את המוצר שלנו בשוק, ועכשיו הצוות עובד יום ולילה על מנת שנוכל לשחרר את גירסת ה-private beta בקרוב. אני מקווה כי הקוראים יירשמו לתוכנית ויעזרו לנו בהבאת מוצר טוב יותר לשוק. בעתיד הקרוב אשמח גם לכתוב כתבה נוספת ומורחבת ובה אסביר על התחום ועל הגישות השונות שלנו ושל המתחרים שלנו.

טל קינן, מנכ"ל ומייסד SemantiNet

הזמנות תיירות אונליין
"רשת האינטרנט ממוקמת נהדר כדי לעזור לצרכנים לתכנן את תוכניות הנסיעות שלהם והשיפור במהירות הגלישה הביתית אמורה להמשיך ולתדלק את הגידול בסקטור התיירות ברשת", ציינה בקיץ האחרון שרה סטיבנס, מנהלת באגף התיירות של חברת המחקר קומסקור.
למעשה, תעשיית התיירות באינטרנט לא רק גדלה בקצב מהיר במיוחד (20% ב-2005, 17% ב-2006) אלא היא תופסת כשליש מכמות המסחר ברשת, ולמעשה מייצגת את התעשייה שהשתנתה באופן המשמעותי ביותר מאז כניסת עידן המסחר האלקטרוני לחיינו.
שתי תופעות בולטות במיוחד בשינויים שהנחיל האינטרנט לתעשיית התיירות: 1. שיפור היצע המחירים, השוואות המחירים, הפיכת כרטיסי הטיסה לסחורות (קומודיטי) ושינוי מקום הרכישה ממשרדי הנסיעות לספקים עצמם (חברות תעופה, מלונות). 2. שיפור המידע על יעדים, אטרקציות, שותפים לטיול, המלצות מטיילים, מארחים ועוד.
בפוסט הזה ננסה להתמקד בחלק הצרכני ולעמוד על ההבדלים בין ההתפתחויות בשוק העולמי לעומת המצב בשוק הישראלי.

השוק הישראלי
שוק התיירות הישראלי שונה מהשוק העולמי מסיבות רבות ומגוונות. המשמעותיות שבהן אינן קשורות באופן ישיר לאינטרנט: עמלות ההפצה שעדיין משולמות לסוכנויות הנסיעות ע"י חברות התעופה, ומצב השמיים הסגורים אשר מונע מחברות תעופה זרות לטוס בחופשיות לישראל ומקטין את היצע הכרטיסים ומונע תחרות אפשרית.
בנוסף, מתקיימות בשוק האונליין הישראלי שלוש תופעות בולטות במיוחד אשר ממקמות אותו בנפרד, שלא לומר בפיגור משמעותי, מהשוק העולמי:
א.      הזמנות הדילים
ב.      מאגרי 'אוף ליין'
ג.      הנחיתות הטכנית

הזמנות הדילים
בישראל, עושה רושם, הזמנות הדילים למיניהן תופסות נתח שוק מרכזי. מדובר בטיסות 'הדקה ה-90', נופשונים, טיסות צ'ארטר ושאר מאגרי צבירה שביניהם מכנה משותף אחד: מארגן תיירות (tour operator)  מרכזי מייצר עסקה אותה הוא מרכיב דרך שילוב של ספק אחד או יותר ומציע אותה לקהל הרחב דרך מספר ערוצי הפצה. לצורך הדוגמא: אשת טורס חוכרת מטוס מחברת ישראייר לצורך הפעלת 40 טיסות דו שבועיות במהלך עונת הקיץ לפריז. בנוסף לעסקה עם ספק הטיסה, תסכם החברה עם מספר בתי מלון מקומיים על מקומות לינה, ואת כל החבילה תקשור בהתחייבות כספית ישירה.
בעסקה כזו הגוף המשמעותי היחידי הוא אשת טורס. שאר הגופים המעורבים מתחלקים לספקים שמתעסקים בחלק השירות בלבד והמוצר שהם מספקים הוא סחורה פשוטה עם חשיבות משנית למיתוג, ולמפיצים (משרדי הנסיעות, אתרי האינטרנט) שנהנים מעמלת הפצה בלבד.
הנישה הזו היא הנישה הגדלה והולכת של משרדי הנסיעות הגדולים בארה"ב- מעבר ליצירת 'חבילות נופש' לנוסע, חבילות שמייחדות אותם מאפשרויות שמוצעות במחירים אטרקטיביים יותר ישירות באתרי הספקים. ההבדל המשמעותי הוא שבישראל משתמשים מארגני התיירות בערוצי הפצה משניים להפיץ מרכולתם, בזמן שבארה"ב וגם באירופה מארגני התיירות הגדולים הם גם ערוצי ההפצה, וכך נחסכת מהם עמלת ההפצה לגוף משני. הבדל נוסף הוא המוכנות של ספקי תיירות לעבוד כספק בלבד. בישראל המוכנות גדולה, בעוד שבעולם המגמה היא לחלק גדל והולך של ספקים המוכרים את מירב מוצריהם דרך ערוצי ההפצה הישירים (בעיקר אתרי האינטרנט) שלהם. את המגמה הזו מובילות כמובן חברות הלואו קוסט, סאווט'ווסת וג'ט בלו בארצות הברית וריאן איר ואיזי ג'ט באירופה.

מאגרי אוף ליין
השפעת 'תרבות הדילים' ברשת התיירות הישראלית מחלחלת כנראה גם לדרך שבה אתרי התיירות משתמשים במאגרי האונליין שלהם כשהדבר מגיע למכירות סופיות, במיוחד בתחום הטיסות הסדירות.
חיפוש באתר השוואת המחירים הישראלי 'טראווליסט' לטיסות סדירות מוצא לעיתים מחירים נהדרים לטיסות סדירות מ/אל ישראל או אפילו בטיסה בין שני יעדים זרים. אבל, אליה וקוץ בה. בזמן שהמחירים שמצטטים האתרים הבינלאומיים זמינים באופן מיידי עוד מסוף שנות התשעים, בישראל של 2007 עדיין מתנות חברות תיירות כגון צבר, אופיר טורס ואחרות את הרכישה עצמה בתיאום עם סוכן נסיעות. עד לתיאום, המחיר עשוי להשתנות, המקום במטוס להירכש ע"י נוסע אחר ועוד כהנה הפתעות.
לטעמי, פשוט אי אפשר להשוות בין מחיר אוף ליין לבין מחיר און ליין. אחד מוכר משהו שאין לו ('סמוך עליי, 550 דולר לכרטיס') והאחר גובה את הכסף ומספק מוצר במקום ('המחיר הוא 560 דולר גבירתי, תרצי להזמין גם מלון?')
האתר הראשון שסיפק טיסות און ליין בישראל הוא השלוחה הישראלית של LMT, אחריו הופיעו ספקים בודדים נוספים, אך חלק הארי של השוק עדיין תלוי בטיפול ידני של סוכני נסיעות, הליך שמייקר ומעכב את רכישת הטיסה ותרומתו לשיפור השירות אפסית.

הנחיתות הטכנית
בדומה למרב האתרים בישראל, גם אתרי התיירות אינם תומכים בדפדפנים נוספים לאינטרנט אקספלורר ועושים זאת באופן גורף. נדמה שאין אפילו אתר תיירות ישראלי אחד אשר תומך בפיירפוקס ומאפשר ביצוע הזמנות דרכו. בבדיקה מדגמית של כמה מהאתרים הגדולים בישראל: LMT, Lowcost, , אשת טורס, טראוליסט ארקיע, ישראיר, אל על וצבר- אתר הדקה ה-90 היה היחיד שתמך בפיירפוקס. צדיק אחד בסדום.
התמיכה בפיירפוקס היא לא רק הכרח המציאות (אפילו בישראל, בה הוא מהווה כ-5% מהשוק), אלא גם מדד לנחיתות טכנית כוללנית של אתרי התיירות הישראלית. חוסר התחכום בבניית ממשקים פשוטים כמו תאריכון ומפת יעדים (כל האתרים הישראלים עובדים לפי אותו מודל איטי ולא גמיש), חוסר ההחלטיות באשר למטרת האתר (רוב האתרים נראים כשילוב בין אתר תוכן לבין אתר הזמנות) ושוב- המחירים המשתנים- ממקמים את האתרים הישראלים בעמדת נחיתות בהשוואה לכל אתר בינלאומי.

מדוע משרדי הנסיעות הישראלים שומרים עדיין על עמדה תחרותית?
מדובר אמנם בעולם הולך ונעלם, אבל כל עוד יתקיימו בישראל שני תנאים בסיסיים: שמיים סגורים ומדיניות עמלות (עד 7%) למשרדי הנסיעות- יצליחו משרדי הנסיעות הישראלים לשלוט בשוק מ/אל ישראל ולהציג את המחירים הטובים ביותר אליו.
צעד משני לסגירת הפער הזה יהיה מעבר של חברות התעופה לשיווק אגרסיבי וישיר של כרטיסי התעופה שלהן, צעד שיקרה כנראה רק לאחר שחברה כאיזי ג'ט תצטרף למשחק ותנער את החוקים.

השוק העולמי
מגרש המשחקים הגדול של שוק התיירות העולמי הוא עולם אחר לגמרי. אי אפשר לשייך את השינויים בעולם התיירות ברשת לפקטור אחד, אבל רק מעטים יחלקו על ההובלה של חברות הלואו קוסט בדרך לשינוי המתרחש בתעשייה.
חברות התעופה המוזלות (הראשונות שבהן עשויות להגיע לישראל בקרוב) הובילו את הדגל בשלושת התהליכים שמשנים את עולם התיירות:
א.      מחירי הטיסות ירדו בצורה דרסטית, ותמחיר הטיסות עבר לתמוך בטיסות לכיוון אחד בלבד.
ב.      חברות התעופה (ובהיקף קטן יותר, בתי המלון וחברות השכרת הרכב) עברו למכור את מירב ההיצע שלהן בערוצי ההפצה הישירים שלהן- קרי: אינטרנט ומוקדי שירות לקוחות.
ג.       משרדי הנסיעות הפסיקו לקבל עמלות (שהגיעו בשיאן להיקפים של 7-10% ממחיר הבסיס של כרטיס הטיסה) ונאלצו להמציא עצמם מחדש כדי להצדיק את קיומם.

תופעת משנה בולטת היא הפיכת המחיר למרכיב המשמעותי ביותר (62% חשיבות לפי חברת השיווק ICLP) בהחלטת רכישה של כרטיסי טיסה.
תופעת המשנה הזו ביחד עם התהליכים המרכזיים הביאו ליצירת שוק אונליין שהוא שונה לחלוטין מהשוק שקדם לעידן האינטרנט. הכל החל כאשר ריאן איר, חברת הטיסות המוזלות האירית, החליטה בשנת 1997 להוריד את רמת עמלות ההפצה למשרדי הנסיעות מ-10% ל-7%. תגובת איגוד משרדי הנסיעות הבריטי להצעה הייתה אולטימטום לחברת התעופה, שמנגד החליטה לרשום את מספר הטלפון של מרכז ההזמנות שלה על דופן מטוסיה ועברה למכור את כל טיסותיה באופן ישיר, צעד שקיבל דחיפה עצומה עם כניסת המסחר האלקטרוני למיין סטרים בבריטניה בתחילת העשור הנוכחי.  
מכאן התגלגל כדור שלג שדחף את כל חברות התעופה בעולם לצמצם ומאוחר יותר אף לבטל את עמלות ההפצה למשרדי הנסיעות, ולהתמקד במכירות כרטיסים ישירות, כשאתרי האינטרנט תופסים מקום גדל והולך בעוגה הזו.

לפי נתוני 2005, 59 אחוז מהמסחר בתחום התיירות התרחש באתרי הספקים, ורק 41 אחוזים אצל המתווכים למיניהם. אחד מממדי ההתייעלות הפשוטים ביותר לחברות התעופה כיום הוא היכולת שלהן לספק את המחיר הטוב ביותר לטיסה שהן מפעילות באתר הבית שלהן. מרבית חברות התעופה האמריקאיות מציגות פער של 5-7$ לפחות בין מחיר הטיסה באתר נסיעות גדול (אקספדיה/אורביץ/טרוולוסיטי) לטובת אתרי הבית שלהן, וחלק מהחברות האירופאיות עושות זאת בצורה מרשימה יותר.
ההשלכות על חברות הנסיעות הן עצומות. מספר השותפים בשוק האינטרנט האמריקאי למשל הצטמצם בצורה דרמטית וכיום מרכזות שלוש מפעילות התיירות הגדולות 81% משוק משרדי הנסיעות בארה"ב.
השלישייה אקספדיה/אורביץ/טרוולוסיטי רואה את רווחיה ממוצרים רגילים (במיוחד טיסות) הולכים וקטנים, ואת הפיצוי בשורת ההכנסות הן משיגות ע"י שירות טוב במיוחד (בד"כ טוב יותר מזה של חברות התעופה עצמן) שמסייע להן למכור מוצרים משלימים לאותן טיסות. כרטיסים להופעות מקומיות, בתי מלון, השכרות רכב. זוהי קטגוריה שגם חברות התעופה עצמן נכנסות אליה, ומכלול השירותים שמציעה איזיג'ט (דרך איזי גרופ) הוא הדוגמא הטובה ביותר, אבל זהו תחום שנמצא עדיין ביתרון משמעותי אצל חברות הנסיעות הגדולות. דרך נוספת של חברות הנסיעות לייצר הכנסה היא מכירת חבילות (דילים) שמשלבות טיסה סדירה ומלון/רכב איתם מגיעה החברה להסדר מיוחד. מוצרים אלו מאפשרים לחברות לשוב ולהציג יתרון במחיר, אותו יתרון שהולך ואובד בתחום הטיסות הסדירות.

התהליך העכשווי ביותר בשוק העולמי הוא אם כן מעבר הלקוחות מרכישת מוצרים בסיסיים באתרי הנסיעות לרכישתם ישירות באתרי הספקים, ואת הזרז המשמעותי ביותר בפיתרון הזה מספקים מנועי החיפוש האנכיים של התעשייה: Travel Search Engines - TSE. מנועי החיפוש מבצעים משימה דומה לזו של פרוגל או לחילופין זאפ: הם סורקים רשימה ארוכה של מקורות ומשווים ביניהם לפני הקנייה. מודל הרווח שלהם גם הוא דומה לזה של אתרי הקניות: פרסומות ותשלומים שיתופיים (affiliate fees) על כל רכישה שמקורה במנוע החיפוש. האתרים המובילים בתחום הם קיאק, סייד סטפ, פיירקאסט ומוביסימו, כולם אתרים צעירים שמתפקדים עדיין על תקן סטארט אפ ומתהדרים במנהלים שהגיעו מחברות הנסיעות הגדלות. שלושת האתרים הראשונים גייסו עד כה למעלה מ-25 מיליון דולר כ"א, אבל דווקא מוביסימו מתגלה כאתר היעיל ביותר למרות שהושקעו בו עפ"י ההערכות רק כ-1 מיליון דולר.
האתרים הללו נקטו כולם במודל זהה ולמרות שבתחום הטיסות ובתי המלון הם מציגים מוצר שהוא במרבית המקרים יעיל וחסכוני הרבה יותר מאשר זה של משרד נסיעות ספציפי או חברת תעופה כזו או אחרת, הם מתקשים להשפיע בצורה משמעותית על השוק ורק 1-2% מרכישות התיירות ברשת מתבצעות דרך הפניות ממנועי החיפוש. מנועי החיפוש עצמם נהנים בד"כ מעמלות זעומות שמגיעות עד כדי 2$ לרכישת כרטיס טיסה שעלותו 1000$.
המרוויחות הגדולות מעלייתם של מנועי החיפוש הן חברות התעופה שהתייעלו ומציגות את מחירי הטיסות הזולים ביותר באתר הבית שלהן, והנחת העבודה היא שמנועי החיפוש יצטרכו למצוא מודלים יעילים יותר ליצירת רווחים, אבל בסופו של תהליך הם ידחקו את רגלי משרדי הנסיעות משוק מוצרי הבסיס ויהפכו לצינור השיווק הראשי של כרטיסי תעופה וחדרי מלון כקומודיטי.

כמה אנקדוטות בשוק העולמי:
- למרות שאקספדיה וטרוולוסיטי מפעילות אתרים מקומיים באירופה, הן עומדות על סירובן למכור טיסות לואו קוסט ובכך נמצאות בעמדת נחיתות אל מול מפעילי התיירות הגדולים באירופה, אופודו ואיבוקרס.
- משרדי הנסיעות שכן מוכרים טיסות לואו קוסט עושים זאת דרך עמלה שמנה שנעה בין 10 ל- 20 יורו לנוסע. הדרך היחידה להתחמק מעמלה זו היא לקנות ישירות באתר הספק. אותו הכלל הולך והופך נכון גם לגבי טיסות סדירות.
- מנוע החיפוש פיירקאסט נחשב כהבטחה הגדולה של עולם מנועי החיפוש כשהוא לוקח את נושא החיפוש צעד אחד קדימה ומתיימר, בעזרת חישובים מתמטיים והיסטוריים, לחזות את שינויי המחיר הצפויים לכרטיס טיסה מסוים. השירות אכן מוצלח, אך לטעמי הצעד המשמעותי ביותר שנקט פיירקאסט הוא הצעת מוצרי עזר לקהל הסופי בתמורה לעלות מסוימת. זו הגישה הנכונה בשוק, ומנועי החיפוש שיצליחו לפתח אותה יהיו אלו שיישארו ויובילו את השוק.
 

עוז הר-אדיר הוא סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטת RSM בהולנד, והמנהל האסטרטגי של מנוע החיפוש לטיסות www.etrip.nl שהושק השבוע בשוק ההולנדי ומשלב מנוע חיפוש ושירות סיוע אישי.
הבלוג של איטריפ (אנגלית) blog.etrip.nl