חברת Soluto הישראלית זכתה בתחרות ה- Techcrunch Disrupt מתוך 20 חברות שהגיעו לגמר והציגו במשך שלושת הימים האחרונים.

Soluto פיתחה תוכנה אשר אמורה לפתור את הבעיות הגורמות לתיסכול אצל משתמשי הפיסי. המוצר של החברה הוא למעשה תוכנה, המשלבת טכנולוגיה ברמת הליבה של מערכת ההפעלה לצד ידע קולקטיבי של משתמשים, בניסיון לזהות מהן אותן בעיות שמתסכלות את המשתמשים וכיצד ניתן להעלים אותן ולשפר את חוויית המשתמש. המוצר הראשון שהושק לפני יומיים אמור לשפר את תהליך ה-boot של מחשבי ה-PC.

Soluto נחשבה לעוף מוזר מבין כל החברות אשר הציגו באירוע מפני שהיא היחידה אשר פיתחה Client, בעוד כל עולם האינטרנט מזמן נטש מוצרים מסוג זה ועבר למודל של שירותים הרצים ע"ג הדפדפנים.

Soluto הוקמה ב-2007 על ידי תומר דביר (מנכ"ל) וישי גרין (סמנכ"ל הטכנולוגיות), גייסה עד כה סכום של 7.8 מיליון דולר מקרנות הון סיכון, בהן בסמר, גיזה ופרוקסימה. ישי גרין היה שותפו של ליעד אגמון בחברת Onigma שנמכרה לענקית התוכנה מק'אפי תמורת 25 מיליון דולר, תוך פחות משנתיים.

לפרזנטציה המלאה של Soluto

לפני כחודשיים יצא לי להתארח ב-Demo Day של גוף ההשקעות המוביל היום בעולם למיזמי אינטרנט צעירים, ה-Y Combinator הממוקם בסיליקון וואלי. כשלושים סטארטפיסטים צעירים עלו בזה אחר זה להציג את הסטארטפים עליהם הם שוקדים בחודשים האחרונים, כאשר מטרתם היא ליצור עניין אצל מאה המשקיעים הנמצאים בקהל. בשנים האחרונות הפך ה-Y Combinator לאחד הגופים המשפיעים בעולם הייזמות האיטרנטית, כאשר כל יזם צעיר הממוקם באיזור סאן פרנסיסקו שואף לקבל את המימון הראשוני שלו מגוף זה. בסוף האירוע יצא לי להחליף מספר מילים עם האיש העומד מאחורי ה-Y Combinator, פול גרהאם יזם וסופר אשר מזמן הפך כבר לגורו ולפורץ דרך בתחום ההשקעות. הוא שאל אותי מי מהחברות הרשימה אותי ולאחר שסיפרתי לו הוא הפתיע אותי ואמר לי שהיזם העומד מאחורי חברה זו הוא היזם הצעיר ביותר מכל החברות שקיבלו מימון מה-Y Combinator ולא פחות חשוב – ישראלי.

דניאל הוא בחור ירושלמי כבן 18 החי את החלום של כל יזם צעיר. לפני כשישה חודשים הוא ארז מזוודה וביחד עם חברו שי נסעו לסיליקון וואלי ע"מ לנסות את מזלם ולהתקבל לתוכנית היזמים של ה-Y Combinator. לאחר הצגת המיזם (Greplin.com) בפני פול גרהאם וצוותו הם קיבלו בהפתעה את הבשורה שהם אכן התקבלו לתוכנית ובנוסף את ההשקעה הראשונה בגובה של מספר אלפי דולרים. לאחר כחודשיים של פיתוח שי החליט לחזור לארץ ודניאל נשאר לבדו לפתח את המיזם. את הניהול היומיומי של המיזם הוא עושה מסניף הסטארבקס המקומי ומכיוון שהוא שומר כשרות את המצרכים הוא קונה בסופר המקומי ומבשל לעצמו את האוכל.

כנראה שהמצגת ב-Demo Day עשתה את העבודה ובימים אלא דניאל עומד בפני גיוס כבר הרבה יותר משמעותי של מספר מאות אלפי דולרים ממספר אנג'לים פרטיים. אך במקום לשמוח ולהמשיך את תנופת הפיתוח, גיוס מסוג אחר מטריד אותו הרבה יותר – הגיוס לצה"ל. דניאל מנסה בימים אלו לקבל דחייה לשירות הצבאי ע"מ שיוכל להמשיך לחיות את החלום ולהוביל את Greplin.com להצלחה בינלאומית. מיותר לציין שאי קבלת הדחייה תקשה על קידום המוצר.

בהנחה שמרכז הפיתוח של Greplin.com (רק לשם הדוגמה) יהיה בישראל ועם קצת מזל יבוא גם הסיבוב הראשון ולאחר מכן השני מקרנות הון סיכון אז יש להניח שמיזם זה יספק פרנסה לכמה עשרות עובדים בישראל, יכניס כסף זר לישראל ועם קצת יותר מזל אולי גם יהפוך לחברת ענק שתפתח את התעשייה המקומית או שתימכר לאחת מענקיות התעשייה הבינלאומיות, מה שיכניס עוד כסף זר ויעלה את קרנה של ישראל בעולם, דבר שיעזור ליזמים נוספים בהמשך. לא רע !

ספורטאי מצטיין הוא מעמד שמעניק צה"ל לספורטאים לקראת גיוסם. מעמד זה מקנה להם את האפשרות להמשיך להתאמן במקביל לשירותם הצבאי, וכך לשמור על כושרם. מעמד דומה לספורטאים מצטיינים ניתן גם למוזיקאים ולרקדנים.

בראשית 2008 אישרה הכנסת בקריאה ראשונה תיקון בחוק שירות ביטחון שיזם חבר הכנסת חיים כץ. לפי התיקון, ניתן יהיה להמיר את שירותו הצבאי של ספורטאי שהוכר כ"ספורטאי עילוי" בשירות לאומי בקהילות יהודיות בחוץ לארץ, או בשגרירויות ישראל. הצעת החוק זכתה לכינוי "חוק סהר", על שם הכדורגלן בן סהר, ששיחק באנגליה… צה"ל הכיר בעובדה כי ישנם מקרים בהם קיימות הזדמנויות חד פעמיות ליחידי סגולה בספורט להכשרות מחוץ לתחומי ישראל, ועל כן יש לתת להם הקלות נוספות בשירות הצבאי כגון דחיות שירות (עד 4 שנים סה"כ), פיצול שירות וקיצור שירות (עד כשנה). (מקור Wikipedia)

נשאלות השאלות:

* האם מקרה מסוג זה הוא מקרה חד פעמי להכשרות מחוץ לתחומי ישראל ?

* האם מקרה מסוג זה מהווה ייצוג מכובד לתעשיית ההיטק הישראלית או הבינלאומית ?

* האם מעמד של "יזם מצטיין" יכול לתרום לקידום ענף ההיטק בישראל ולייצג את המדינה בעולם ?

אנו מאמינים שמעמד של "יזם מצטיין", אשר ייקבע ע"פ קריטריונים ברורים, יכול לקדם את תעשיית ההיטק או כל תעשייה אחרת בישראל וכמו כן להוות ייצוג מכובד של תעשייה זו ברמה הבינלאומית.

ע"מ לקדם רעיון זה הקמנו קבוצה ב-Facebook והיינו שמחים אם תצטרפו אליה וכמו כן תפיצו אותה הלאה. עם קצת רצון אולי עוד נצליח לעזור לדור הבא של היזמים .

20 סטארטפים צעירים הציגו לראשונה ב-Mini Seedcamp TLV אשר נערך ביום חמישי במכללת אפקה בת"א. אחד הדברים שמשכו אותי לעשות אירוע זה בישראל הוא הפורמט הייחודי, בו הפוקוס הוא קודם כל על מתן עזרה והכוונה לאותם סטארטפים ורק לאחר מכן מגיע נושא ההשקעה והנטוורקינג.

האירוע פתוח רק לחברות המציגות ולמנטורים, אותם אנשים בכירים מהתעשייה אשר נפגשים עם החברות לאורך כל היום. לאירוע ביום חמישי הגיעו למעלה מ-100 מנטורים ביניהם נציגי קרנות ההון סיכון, משקיעים פרטיים, יזמים, מומחי מדיה ויח"צ, עורכי דין ומנכ"לים של חברות בכירות במשק. האירוע נפתח ב-20 מצגות באורך 5 דקות, כאשר הרעיון הוא לתת טעימה מהמוצר ולאחר מכן ולאורך כל היום נערכות פגישות עם המנטורים אשר מחולקים לכעשר קבוצות. בסוף היום נבחרות 3-5 חברות אשר מוזמנות להציג את החברה באירוע השנתי בלונדון, אשר בסופו מספר חברות זוכות למימון ושלושה חודשים של מנטוריג בלונדון.

אני חושב שרמת המוצרים שהציגו רוב החברות יחסית לאירועים מסוג זה ובהשוואה לאירוע משנה שעברה הייתה מאוד גבוהה אך רק בודדות ידעו גם להציגן באופן מרשים על הבמה. חמש החברות הזוכות באירוע הן Tucoola, Spakeo, SilverCompass, INEZE ו- Fooducate. אני מאמין שעוד נשמע על כמה מהן.

אני רוצה להודות ל-Saul Klein מ-Index Venture אשר בגלל אמונתו בשוק הישראלי נפל בחלקנו הכבוד לקיים אירוע מסוג זה, לפרופסור מל רוזנברג ממכללת אפקה אשר אירחו אותנו בצורה יוצאת דופן ולכל המנטורים אשר לקחו יום חופש ע"מ לעזור לכל אותם הסטרטאפים.

ניפגש ב-Mini Seedcamp TLV 2011

תמונות נוספות מהאירוע: כאן וכאן

חמש החברות הזוכות ב-Mini Seedcamp TLV 2010

ה- Mini Seedcamp Tel Aviv שנערך היום היווה הזדמנות נהדרת עבורי להסתכל על סטארט אפים אחרים מבחוץ ולראות בעיניים של זר את הבעיות שאני מתמודד איתן מבחוץ כיזם. כתמיד, היה מעניין ומועיל להפגש עם היזמים ועם המנטורים האחרים וחלק מהתובנות שאציג הן גם דעותיהם של אחרים.

גם וגם וגם

טעות נפוצה של יזמים היא להניח שאפשר לפתח עשרה פיצ'רים משמעותיים במקביל וב- Roadmap הפיתוחי יש לקחת בחשבון שכל פיצ'ר הוא הרפתקאה שתחילתה אולי ידועה אך סופה מי ישורנו. בדרך יש הסתבכויות עם היישום הטכנולוגי, עם כשלים באפיון המוצרי, עם באגים קשוחים המעכבים את הסיום ועם שלל בעיות אחרות. צוות הפיתוח של סטארטאפ בגודל קטן עד בינוני לא יכול להתמודד עם יותר ממשימה מרכזית אחת ואל לו להציג תכנית פיתוח שמבוססת על תחזיות אופוריות. זה לא יצליח עם המשקיעים וזה לא יצליח במציאות. עדיף להכין תכנית צנועה המבוססת על התקדמות בשלבים (ולא הרבה שלבים) כשלכל שלב מוקדשים כמה חודשים.

אותה טעות נוגעת גם לנושא קהלי היעד. "נפנה לכולם" זה יופוריזם ל-"לא נפנה לאף אחד". יש לאתר בפינצטה את קהל היעד הנכון, להכין תכנית פעולה המתאימה לו ולהשקיע בה את כל מה שיש לכם. לא מזיק להכין Plan B למקרה שטעיתם בבחירה הראשונה אבל בשום מקרה לא כדאי לחשוב שקיים איזה קהל גלובאלי עלום שיעוט על המוצר שלכם יש מאין. זאת לא תכנית.

כיצד לא ממצבים מיזם בשוק רווי

כמה מהסטארט-אפים עמם נפגשנו פועלים בשוק בו קיימים מתחרים רבים. חלקם חושבים ששימוש ב- Buzz words טכנולוגיים ימצב אותם מול המתחרים וחלקים חושבים שהתנערות כללית מהמתחרים בסגנון "אנחנו אחרים" תבלבל את המתעניין. אני לא מאלה שמתרגשים ממתחרים אך אני מצפה לתשובות מסוג "השימוש בטכנולוגיה X תניב הכנסות גדולות ב- 30% מאלו של הטכנולוגיה המתחרה" או "פיצ'ר X מבדל אותנו משאר מתחרינו ומציב אותנו בעמדה טובה יותר מול קהל Y". כמובן שלתשובות הללו רצוי שיהיו סימוכין . פעמים רבות הרצתי עם שותפים למיזם סיעורי מוחות בנוגע לשאלות מהסוג הזה ותמיד יש נטיה למצוא פתרונות קלים המבוססים ברובם על משאלות לב. הם לא מחזיקים מים.

התרחיש

יש לא מעט מיזמים המתארים תרחישי שימוש המבוססים על סדרה ארוכה של פעולות שלכל אחת יש מספר לא מבוטל של גורמים העשויים להכשיל אותה. החיים הם לא סרט הוליוודי ואם יש למשהו סיכוי להשתבש – הוא ישתבש (אני יודע, אמרו את זה קודם). הסתמכות על סבלנות, יכולות טכנולוגיות או זמינות של אמצעים טכנולוגיים, זמן להתעסקות או רצון עז כמוות להתנסות בשירות לא תגמר בטוב.

Elevator Pitch

אם אתה לא מסוגל להגדיר את המיזם שלך במשפט, סימן שעוד לא הגיע הזמן להציג אותו לעולם. גם לנו לקח לא מעט זמן למצוא את המשפט המגדיר אותנו והוא זכה להשתנות לא מעט אך התהליך היה חשוב לזיקוק הרעיון. בדרך כלל העדרו של משפט שכזה הוא סממן של מדיניות ה- "גם וגם וגם" אותה כבר הזכרתי.

מופע שנות התשעים

פגשנו כמה וכמה מיזמים שלא שמעו על מהפכת המדיה החברתית וכאלה שחושבים שהמשתמשים יגיעו לאתר שלהם מתוך סקרנות אין קץ ורצון להתנסות בשרותים חדשים. חברים, שנות התשעים חלפו עברו להן והקהל שלכם כבר יושב עמוק בתוך הרשתות החברתיות ובתוך אתרים מבוססים. אנשים לא רוצים להרשם לשירותים חדשים, הם כבר עשו את זה כמה עשרות פעמים בעבר וזה עבר להם. צריך למצוא אותם במקומות בהם הם נמצאים ולחשוב היטב האם יש הצדקה לספק להם את השירות מחוץ לאכסניה הרגילה שלהם.

מצגת של 20 דקות לא נכנסת לחמש דקות

חברים, יש לכם חמש דקות ואם אתם חושבים שתשיגו את מטרתכם באמצעות הרצה בפאסט פורוורד של מצגת הקרנות שלכם – הרי שמחכה לכם הפתעה. המראה של שקופיות עמוסות במידע המתחלפות כל 10 שניות יוצר בלבול ותסכול בצופה. באופן כללי אני ממליץ לאנשים להכין גרסת Quick and dirty של המצגת למקרה ויתקלו במשקיעים נטולי סבלנות המעוניינים בתקציר העניינים. את המצגת הזו כדאי לשנן בעל פה למקרה ותצטרכו לדקלם אותה בהפתעה.

לסיכום

קל לבקר וקשה לעשות. האל (וכל מי שצפה בי מציג או מנהל את ויקידו) יודע שאינני חף, בלשון המעטה, משגיאות – בכמה מהן אשתף בפוסט קרוב. המטרה של אירועים מסוג זה היא לספק לאנשים מבחוץ את חדות האבחנה הנעדרת ממי שעושה במלאכה וקשור אליה רגשית. וכמובן את תוצרי הנסיון של מי שכבר ביצע את הטעויות המדוברות…

ועידת האינטרנט של דה-מרקר, ה- COM.Vention, היא הגדולה והחשובה שבועידות האינטרנט בישראל ואולי אף האירוע החשוב שבאירועי האינטרנט המקומיים. אך מעבר לכל דבר אחר, היא אירוע אינדיקטיבי לגבי מצבה של תעשיית האינטרנט הישראלית. הזדמנות למדוד את הדופק ומצב הרוח של עשרות יזמים ומיזמים. לכן, על אף מפגן הכח של האירוע, עם אלפי משתתפיו וריבוי הפעילויות שבו, השעות שביליתי בו דיכאו את רוחי ורשמי הרי הם לפניכם.

עיר קטנה ואנשים בה מעט

תעשיית האינטרנט הישראלית היא תעשיה קטנה. היא אולי עצומה בגדלה יחסית לאוכלוסיה אך פעילים בה (ממשית) לא יותר מכמה עשרות סטארטאפים וחברות אינטרנט המשתייכים לתעשיית הדוט קום העולמית. גם כמות המיזמים המכוונים לקהל המקומי לא עולה על כמה מאות ועבור רובם של אלה הועידה אינה רלוונטית. כיצד אם כך הגיעו למעלה משלושת אלפים איש לאירוע בסינמה סיטי ראשל"צ?

האירוע הענק המחיש את היחס הלא הגיוני הקיים בין תעשיית הדוט קום לבין התעשיות המשיקות לה שביניהן השיווק והפרסום, המדיה והתקשורת. התעשיות הללו ניזונות ומזינות את הדוט קום אך משנה לשנה מספרן גדל באירועים לעומת מספר המיזמים עצמם. כך, יום חגה של התעשייה הופך לחגיגת כח של חברות וארגונים שאינם בשר מבשרה. היזמים נדמו לעיתים כמיעוט מבוהל-קמעה הנע מאקסטראווגנזה אחת לאחרת בים של פנים לא מוכרות.

הניפוח הזה לא טוב לנו, לא כלפי חוץ ולא כלפי פנים. איננו תעשיית ענק ראוותנית אלא תעשייה קטנה וצנועה המורכבת בליבתה ממספר לא רב של גורמים ואנשים. תפיסתה של התעשייה מבחוץ כאימפריה של כסף וכח תפגע ביכולתנו לגייס השקעות ותקציבי תמיכה ופיתוח שכה דרושים לנו ותדביק לנו תדמית נהנתנית שאין בה דבר מן האמת ויש בה רק לפגוע בנו. בנוסף, תשומת הלב של המשתתפים מוסטת בהכרח מהפעילות היזמית לעבר שלל האטרקציות השיווקיות ובסופו של אירוע לא ברור לי עד כמה נהנו ממנו המיזמים במונחים של קשרים, הבנת השוק או הזדמנויות להשקעה/שיתוף פעולה.

חיבוק דב

ברגע הראשון נוצר הרושם כי תעשיית הדוט קום היא מוקד משיכה לשלל התעשיות שהוזכרו אך כמה מהפאנלים הוכיחו בצורה יפה כמה שונה האג'נדה של תעשיות אלה, כמה הצרכים שלהן אינם משיקים בהכרח לאלו של הדוט קום ועד כמה הם עשויים להשתלט עליהם. דוגמה יפה לכך היתה בפאנל שעסק בהרגלי האינטרנט של הילדים, נושא המעניין אותי באופן אישי כהורה וכיזם. הפאנל הפך מהר מאד לדיון שיווקי באופן בו מותגים צריכים להגיע אפקטיבית לילדים וכלל לא התייחס לנושאים העשויים לעניין כל מיזם שאינו מותג ביגוד, למשל הרגלי השימוש בפועל של ילדים, צרכים (שאינם שיווקיים) עליהם יש לשים דגש בפניה לילדים, אופיו וגחמותיו של שוק הילדים ועוד ועוד. גם הילדים שהובאו היו סוג של פעילי מדיה חברתית המקדמים מותגים של חברות או את המותג של עצמם. כלל לא היה מזיק להביא ילדים "מן הישוב" שאין להם אג'נדות מסחריות.

אני לא יודע לגביכם אבל קרבת יתר של תעשיות אחרות גורמת לי לחוסר נוחות. יש להן אג'נדות, צורת חשיבה, דרך עבודה ולוחות זמנים שאינם דומים לשלנו. בדיוק משום כך בל לנו להפוך ל"קליינטים" שלהם (ולמי שלא למד לימודים קלאסיים). שותפים – בהחלט. פטרונים – לא תודה.

ובכל זאת?

זהו לא המקום לנתח את מצבה של התעשייה אך פגשתי בכנס בעיקר דכדוך קל עד בינוני. מה שברור הוא שהמשבר שפגע בה עדיין לא הסתיים ויש עוד דרך ארוכה עד לחזרתה לשגשוג.

הדיסונאנס בין "המצב" להפקת הפאר של היום עומד בבסיס התחושה הלא נעימה עמה חזרתי. לתעשייה צרכים בוערים בהתארגנות מחדש לאחר משבר, בהבנת השוק העולמי העובר שינויים מורכבים, בהסתגלות למדיה חדשה, במציאת פתרונות פיננסיים. במקום המצג המנצח של היום היה עדיף לשבת ולחשוב ביחד על הנושאים הללו מהמקום בו אנו באים: פריפריה קטנה, שונה תרבותית ודלת תקציבים.

ככל שנתייחס לעצמנו בצורה המתאימה לגודלנו האמיתי כך ניטיב להבין עד כמה חשובים שיתופי הפעולה, העזרה ההדדית, הצניעות והיצירתיות. וכך יטב לנו.