אם השבוע שעבר היה בסימן עגמומי של פיטורין בקרב הסטארט-אפים המקומיים, אין ספק שהשבוע הזה היה בסימן אופטימי של גיוסים.

בראש המצעד עומדת כולנו שהתחילה בתור רשת חברתית ליהודים ועברה לשוק הסיני, לאחר שגילתה שיש 12 מליון יהודים בעולם ו 1.2 מיליארד סינים. עניין של סדר גודל. בכל מקרה, כולנו גייסה 32 מליון דולר, כש-25 מהם מגיעים ממשקיע בודד ואנונימי. שי צור מגיזה, שהשקיעה בכולנו עוד בסיבוב הקודם, מפרגן בבלוג הקוואזי-רשמי של גיזה, כפי שהם מגדירים זאת יפה.

Amobee העוסקת בפרסום בסלולר גייסה 20-25 מליון דולר, ו- Expend גייסה עוד 10 מליון דולר (בסבב השישי, שימו לב). אחריהן, בסדר יורד - InstallFree השלימה גיוס של 8.5 מליון דולר, ו-Correlix גייסה שמונה מליון.

Cognifit ו-Confidela גייסו 5 מליון דולר כל אחת, ולקינוח- YouLicense "הסתפקה" במליון ובפוסט בטקראנץ'.

עוד לא גייסתם? תנסו אצל גוגל, מעכשיו גם VC.

סטארט-אפ נולד: לכל מכורי טוויטר ומעדכני הסטטוס האובססיביים בפייסבוק מצטרף כלי מיקרו-בלוגינג חדש - 12שניות. ההמצאה היתה מתבקשת - במקום לעדכן על מעלליכם ב 140 תוים או פחות, תוכלו לעדכן את העולם בקטעי וידאו שאורכם לא עולה על, ניחשתם, 12 שניות.

והסטארט-אפ שנעלם: Social.FM, שהכיר למשתמשים מוזיקה חדשה באמצעים חברתיים, סוגר את הבאסטה.

ספיקינג-אוף טוויטר, מכירים את זה שאתם שואלים שאלה בטוויטר ומחכים להצלה של מישהו? שירות קטן עושה דבר קטן - מחבר בין שאלות בטוויטר ותשובות ב Yahoo Answers. קליק לאתר של toanswer.

לא קשור אבל אי אפשר להתעלם - אפליקציה לאייפון שלא עושה כלום ועולה אלף דולר. ותתפלאו, יש קונים.

אומרים שקבצנים שמים בעצמם את השקלים הראשונים בכוס שלהם, כדי להניע את העסק. אם אותו הגיון פועל ברשת, תוכלו למצוא כאן הסבר איך לנפח את מספר מנויי הרסס שלכם בפידברנר, בתקווה שזה יעודד את ההמון להצטרף. אחרי הכל, אם קוראים אותך 2500 גולשים, כנראה שאתה שווה את זה.

Techvibes בשיעור לסטארטאפיסטים: הפסיקו להיות מאוהבים בטכנולוגיה שלכם ותחשבו על הביזנס.

ולסיום, אם יש לכם זמן בשבת אולי תספרו למוזילה כיצד אתם רואים את העתיד של הרשת ואיך הייתם מעצבים דפדפן? פרוייקט שאפתני ומסקרן שלא נותן לקהילה לעצב רק תוכנה, אלא במקרה זה גם את העתיד.

אלון

 Website: http://www.alonnir.com

הדיווח על רכישת 34% במקושרים בידי וואלה (עם אופציה לשליטה) עושה לי פלאש-בק נעים. לפני יותר משנה יצא לי לבחון את אתר מקושרים בצורה יסודית למדי בהקשר של השקעה שלא יצאה לפועל ושנה אח"כ אני לא יכול שלא להרגיש שהם שיחקו אותה - ובענק.

מקושרים הוקמה לפני ארבע שנים ולאחר כשנתיים-שלוש היה ברור שהאתר צריך לעבור ידיים למישהו שיוכל להפוך את מספר המשתמשים לכסף. בזמנו, גרף המשתמשים נראה יציב והערכים עליהם דיברו ייצגו אתר שאפשר לעשות ממנו כסף אבל לא המון כסף ומתוכו ניתן לשנע משתמשים לשירותים משיקים - אבל לא המון משתמשים.

ואז באה פייסבוק. זו החייתה את הז'אנר והובילה משתמשים לחפש חוויות חברתיות גם באתרים אחרים. מי שהרוויחה מכך ובענק זאת מקושרים וזאת בשל ההתכוונות על קהל של בוגרים צעירים (שהוא גם הקהל העיקרי של פייסבוק) ולא על ילדים כמו שין1. שוקס, להבדיל, פספסה את הגל בשל התמקדות במשתמש הבודד ולא בשירותים החברתיים וכך יצא שמקושרים יצאה המרוויחה הגדולה מהטרנד הפייסבוקי.

מקושרים לא רק רכבה על הגל אלא גם עשתה שיפוץ עיצובי, הורידה חלקים באתר שיצרו תחושה זולה והרחיקו משקיעים, וקידמה את החלקים החברתיים שבאתר על חשבון איזורי ההאדרה העצמיים בסגנון שוקס.

הרנסנס של מקושרים גורם לי לחשוב שוב על שתי נקודות שחוזרות ועולות בהקשר של רכישות מהסוג של מקושרים ודוקטורס:

1. כמו בשנת 99, משתמשים פעילים עדיין שווים כסף, הרבה כסף, ולמי שיש סבלנות ומשאבים שווה להקים אתר סביב קהילת משתמשים גדולה ובעלת פוטנציאל, גם אם אין לו מודל עסקי מוצק מן המוכן.

2. בסופו של דבר, אם אתה מספק שירות טוב ונמצא מספיק זמן בשוק, תצליח בעזרת קצת מזל ו/או השגחה עליונה לגלוש על הגל הנכון.

כבר ראיתי מקרוב מוצר אינטרנטי שהושק, במקרה, במקביל לחוק בקונגרס האמריקאי שהיווה פרסומת חינם למוצר. תוך חודשיים מכר המוצר במאות רבות של אלפי דולרים ותוך חודש נוסף שקע בתהום השכחה. הגל עבר.

מקושרים עלתה על הגל המתחדש של הרשתות החברתיות (ששיאו, כך נדמה, מאחורינו), נמצאה במקום כשוואלה ביקשה לממש את שאיפותיה החברתיות והצליחה לקבל שווי מצוין ששנה אחורה נראה כמו פנטזיה.

יפה להם! ומי יתננו ים אינטרנטי גבה-גלי.

מאת: ימי גליק. אימייל: yami שטרודל thecoils.com .

אחרי חמישים ושבעה טוקבקים ב-"הטלנובלה של הדוט קום" (נכון לרגע כתיבת הפוסט), והיד עודנה נטויה, הייתי רוצה להסביר לכל מי שלא הבין:

בלוגר הוא לא סוג של עיתונאי

ישנם עיתונאים שהם גם בלוגרים ובלוגרים שהם גם עיתונאים אבל בלוגרים ועיתונאים עושים שני דברים שונים לגמרי.

למה זה חשוב?

זה אומר להתייחס לבלוגר כמישהו שעומד בהייד פארק על קופסא ולא כמו קריין שיושב באולפן הטלביזיה ומקריא לכם את החדשות או לעיתונאי שכותב אליכם מלב מערכת העיתון.

זה שעומד בהייד פארק על קופסא מהגג מהגיגי ליבו. אין לו עורך, אין לו צורך להצליב מידע, אין לו צורך אפילו להביא מידע - הוא יכול לדבר על "תחושות". אם הוא טועה הוא לא חייב להתנצל ואם הוא פוגע הוא לא צריך להתפטר. אין לו מסגרות והוא גם יכול לדבר יום אחד על ספרים ויום אחר על חייזרים.

אין לו נורמות עיתונאיות בסיסיות כמו "לא לכתוב על מישהו שמשלם לו משכורת או מכר לו דירה" או מחויבות שלא לסגור חשבונות עם אויבים ומבקרים מעל גבי המדיה. למעשה, בלוגר הוא "סוכן עצמאי" שאינו בלתי תלוי. יש לו אג'נדות נסתרות, כלכליות, חברתית ואחרות, והקורא אמור להניח שכך הוא הדבר.

בפארפראזה על היותם כלבי השמירה של הדמוקרטיה, מתייחסים עיתונאים רבים לבלוגרים ככלבלבים שוטים המסתובבים ללא רצועה וחיסונים ונובחים על עוברים ושבים. שמישהו יקרא לעירייה! עיתונאים לא מעטים מחכים ליום בו יאכפו את התקנות המגבילות אותם על כל אותם גרפומנים-ללא-פיקוח. אך אלה אינם מבינים - החוקים והתקנות שנכתבו בעניינם באו להגן על המדינה ואזרחיה מפני ארבע או חמש משפחות השולטות בגופי המדיה הגדולים ולא כדי לסתום פיות למאות אלפי אזרחים תאבי ביטוי.

אני מסכים שישנם מקרים גבוליים, כמו למשל זה של TechCrunch שהוא (כמעט) עיתון טכנולוגי מקוון לכל דבר. המכירה המדוברת ל- AOL או לכל גוף מדיה אחר היא התהליך הטבעי המתבקש בו אם זה נראה כמו עיתון, נקרא כמו עיתון ומתנהג כמו עיתון (כולל חברת הכנסים J) - זה בסוף ייקנה על ידי גוף מדיה.

היכן עובר הקו שמפריד בלוג מעיתון? בתפוצה? במספר העובדים? בהשפעה?

לדעתי בשם. מרגע שקראת לאתר בלוג אנשים יודעים שאתה סוכן או קבוצה של סוכנים עצמאיים. נתת אזהרה הוגנת. אף אחד לא יגיד אחר כך "אני לא מאמין! קראתי על זה בבלוג ואחר כך הסתבר שהבנאדם מקבל כסף מחברת המקררים שהוא המליץ עליה!"

אני גם לא רוצה להיכנס לדיון באג'נדות הנסתרות של העיתונות כי גם אם זה נכון - וזה נכון - זה לא רלוונטי.

אין בבלוגוספירה חוקי מוסר ואין בה אתיקה. כל בלוג יוצר "חוזה פסיכולוגי" עם הקוראים שלו שעובד או נכשל לפי חוקים משלו. יש בלוגים שבהם עולב הבלוגר בקוראים ומכנה אותם בשמות. יש בלוגים שבהם משתף הבלוגר את חיי האישות שלו עם הקוראים. הכל הולך.

הדבר היחיד שכולם מחויבים לו הוא החוק. בין אם מדובר בבלוגר מתערטל, בין אם בעבדכם הנאמן-למחצה בבלוג טכנולוגי ובין אם בעיתונאים במערכת - כולנו מחויבים לחוק. מרגע שעמדנו בדרישות החוק אני והמתערטל פונים לכיוון אחד (בתקווה להיפרד בפניה הבאה) והעיתונאים לכיוון אחר.

לעיתונאים אין סיבה לחשוש מהבלוגרים. לפעמים אתה רוצה לשמוע דעה או פיסת מידע שהושגה בטיפים, ראיונות והצלבות מידע, נערכה ועברה הגהה, ולפעמים אתה רוצה לשמוע משהו אחר לגמרי.

And now for something completely different…