הבלוג של עולם הדוט.קום הישראלי החדשות, הטכנולוגיות, הטרנדים, הדמויות והמיזמים

ינואר
21
2007

למרות עוצמתה של תעשיית ההי-טק הישראלית, יש מעט מאד חברות הי-טק ישראליות המיצרות מוצרים הנמכרים ישירות לצרכן הסופי. רוב החברות מייצרות רכיבים או מערכות המשולבות במוצרים של חברות אחרות אשר מוצריהן מגיעים לצרכן הסופי. זכור לי כי לפני מספר שנים לקח אותי מנהל אמריקאי בכיר, שהיה לקוח שלי, לחנות מחשבים ברשת CompUSA (המקבילה לרשת באג בישראל רק גדולה פי 20-"אמריקה ורסאנו"). כדי להכניס אותי לפרופורציה, ולקבל הנחה על פתרון תוכנה שהצענו לו, שאל אותי בנימוס אמריקאי טיפוסי, "מתוך אלפי המוצרים השונים שעל מדפי החנות, כמה מהם הם של חברה ישראלית?" . נברתי בכל המדפים ומצאתי בקושי אחד– נחשו מי? בכל מקרה, הנחה לא יצאה לו מזה.

כלכלת האינטרנט שוברת את כללי המשחק ומאפשר לחברות ישראליות נגישות קלה ויעילה יותר לצרכן האמריקאי. חסמים רבים שהיו לחברות ישראליות בנגישות לצרכן האמריקאי כגון תלות חזקה במפיצים וקמעונאים, מורכבות ועלות גבוהה של שרשרת האספקה וחסרון לקוטן (מול יצרנים אמריקאים מקבילים) נעלמים ברשת האינטרנט. עדיין נותר המחסום המרכזי בדמות השיווק לצרכן הסופי הדורש יצירת מותג והשקעה גדולה בפרסום, תחום זר לחברות ישראליות בעלות משאבים מצומצמים וללא ניסיון רב במיתוג בינלאומי. גם פה רשת האינטרנט משנה את כללי המשחק הנהוגים. הרשת הינה מכונה ליצירת מותגים בתנאי שהמותג הינו הדבר הנכון בזמן הנכון, רוכב על הגל (אנו הרי "גולשים" ברשת) ומשכיל ליצור את ההיפ הנכון. לדוגמא, מיספייס, אתר הרשתות החברתיות המוביל בארה"ב ואחד מחמשת האתרים הכי פופולריים בעולם לא היה כלל ידוע לפני שלוש שנים. כיום הוא מהווה בית שני למאות מליוני צעירים ברחבי העולם בגילאים 15-30. לייצר מותג שכזה לפני עידן רשת האינטרנט היה עולה מאות מליוני דולר וכיום הוא נוצר עם תקציב פרסום נמוך משל חברת אוסם.

כיום, ניתן לספור על שתי כפות ידיים את חברות האינטרנט הטהורות הישראליות המפעילות אתרי אינטרנט משמעותיים (במדדי הכנסות או בתנועת משתמשים) דרכן הן מוכרות מוצר, שירות או תוכן ישירות לצרכן הסופי בחו"ל. בין חברות אלו ניתן למצוא חברות כגון: אינקרדימייל (מונפקת בנסדק), מטה-קפה, קסמבה, אתרי הקזינו וכמובן אתרי פורנו. חלק מחברות אלו ואני נסעו בסתיו האחרון בראשות יוסי ורדי לכבוש את הוליווד. החברות הופגשו עם מנהלים בכירים בחברות מדיה אמריקאיות כגון: Fox – Myspace , HBO , Sony ,Yahoo , AOL. אין ספק כי גם מנהלים בכירים אמריקאים שלכאורה כבר ראו הכל ויש להם נגישות לטכנולוגיה אמריקאית מקומית, הוקסמו והתפעמו מהמוצרים והיכולות של החברות הישראליות. כישראלי היה מרגש לראות, כיצד למשל חבר בכיר בהנהלת חברת Yahoo, הביא סוללה של אנשי טכנולוגיה ועסקים להקשיב לפרזנטציות קצרות של חברות ישראליות ולאחר מכן משתתף בפגישות בארבע עיניים עם חלק מהחברות ומחלק מחמאות בסיום המפגש. כבר במהלך הביקורים נקבעו פגישות המשך לחלק מהחברות ואני בטוח כי יצעו עסקאות מענייניות ממפגשים אלו. עד היום ההי-טק הישראלי הצטיין בפיתוח טכנולוגיות לשוק העסקי ואני בטוח כי נראה יותר ויותר חברות ישראליות המפתחות מוצרים ושירותים לצרכן הסופי. היום נדרשים רק מאות אלפי דולרים בודדים כדי להביא גירסא ראשונה של מוצר אינטרנטי לשוק והמנצחים הם המהירים, המאלתרים, הרוכבים על טרנדים חמים בשוק, ופה בא לידי בטוי מקסימלי הגניוס היהודי.

אם הייתם מעוניינים להבין מה סוד ההצלחה של ההי טק הישראלי הייתם צריכים להיות ב 14 לספטמבר בשעה 7:57 בבוקר במלון בברלי הילטון בשכונת בברלי הילס, לוס אנג'לס. היה זה היום הראשון של המשלחת שנסעה להוליווד. נסענו כ 15 חברות, כאשר מספר שבועות מראש תואמו מועדי הפגישות, המיקום והחברות עמם נפגש. הפורמט המתוכנן של הפגישות היה פגישות של שעתיים עם כל חברת מדיה אמריקאית בפורום שולחן עגול בו יושבות כל החברות הישראליות יחדיו, כאשר לכל חברה ניתנו 10-15 דקות להצגת החברה. באותו בוקר אביבי התכנסו כ 30 איש במיטב מחלצותיהם, חמושים בלפטופים ומצגות משופשפות שהכינו מבעוד מועד, מחייכים ונחושים לכבוש את אמריקה עם מוצריהם. הפגישה הראשונה אמורה להתחיל בעוד שלוש דקות וממש מרגישים את ההתרגשות והמתח באוויר. באותו הרגע, יוסי ורדי פונה לרותי מהחברה המארגנת ותוהה מה תהיה מתכונת הפגישות. הרי עם כל חברה תקבל כמתוכנן 10-15 דקות הזמן לא יספיק וכחצי מהחברות לא תספקנה להציג, ואם נקצץ את הזמן כל החברות תהיינה ממורמרות. ואז, כשסמנכ"ל האסטרטגיה של חברת חברת Real Networks (מפתחת נגן המדיה הפופולרי ושירות רפסודי המתחרה ב iTunes של חברת אפל) נכנס לאולם, עולה ברוחו של יוסי הברקה מדהימה. בו ניתן לכל חברה רק שתי דקות, כאשר לחברות אשר הבכיר האמריקאי יהיה מעוניין ביקרן, תנתן אפשרות לבצע במקום מצגת מורחבת בפגישה בארבע עיניים – פורמט ספין-דיטינג להיכריות עסקיות.

היכולת לחשיבה מהירה ואילתור, במיוחד כשהחבל כרוך היטב מסביב לצוואר, הוא הגדולה של ההיטק הישראלי לטוב ולרע. זהו ה DNA שטבוע בנו ואשר הביאנו עד כה בעולם הדרוויניסטי שבו רק אלו המתאימים את עצמם במהירות למציאות המשתנה שורדים ופורחים. במרחב המחייה של האינטרנט, בו קצב השינויים עצום, הדינוזאורים נעלמים במהירות האור, לנו הישראלים יש לנו את המטען הגנטי הנכון להצליח. מה דעתכם?

מאת: ארז פרלמוטר. פרטים נוספים עלי תוכלו למצוא כאן www.kasamba.com/erezp .

שתף ותהנה: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • del.icio.us
  • digg
  • co.mments

מקוטלג תחת: Web2.0, חברות, ישראל, מאמר אורח, עולם



12 תגובות ל”כמה אתם אוהבים את google?”

  1. מנסיוני אני נוטה להסכים איתך. היתרון שלנו כישראלים הוא בעיקר הרצון שמשהו יעבוד. לא משנה איך. קושרים את האפליקציה בקשר סנדות העיקר שיעבוד. אבל מצד שני זה דופק אותנו. מוכרים לוקשים ללקוחות העיקר שיקנו. אח"כ יהיה בסדר. עמידה בזמנים? אנחנו לא יודעים מה זה מאז הטירונות. בסה"כ יש לנו פוטנציאל אבל הוא לא ממומש עד הסוף. אולי אם נלמד מעט מהמרובעות האמריקאית וניישם מעט ממנה נצליח יותר. נלמד לתכנן יותר ופחות לסמוך שיהיה בסדר. מעט יותר ראיה קדימה ולא לעבר האקזיט.

  2. ארז, תודה על הכתבה המעניינת. אני בהחלט מסכים איתך על שני הנקודות העיקריות שציינתה בכתבה.
    1. חברות הייטק ישראליות דומינתיות בשוק התוכנה ו-R&D
    2. אנחנו עם שמתמחה בלאלתר
    אני מעוניינן להתעמק בנקודה השניה. כושר האילתור של החברה הישראלית וחברות הייטק ישראליות בפרט יוצר בעית התפתחות עסקית. לתווך הקצר אנחנו מצליחים להגיע להשגים, אבל לתווך הרחוק אנחנו מפסידים את ה-edge התחורתי שלנו.כאשר אני מדבר על תכנון לתווך רחוק אני מתקוון לחזון עסקי ארוך תווך. כך לדוגמה את החברה מ-Google הם התמקדן בחיפוש ופיתחו מוצרים שמושפעים ומתאומים לקונספת של החיפוש. כתוצאה מהחזון ארוך תווך שלהם והתמקדות, המתחרים (yahoo,aol,microsoft, etc) לא מצליחים לצמצם את הפער ובנוסף מפסידים לקוחות על שרותים אחרים.
    אלתור זה דבר יפה, אני לא מנסה להפחית מתרומה של אלתור טוב. אבל תרבות של אילתור לתווך הרחוק מזיקה לעסקים הישראלים ומקשה עלינו להצליח בשוק הגלובלי. שותפי לעסק דני צוקרמן אמר לי את זה בצורה מאד יפה: "אין בעיה עם אילתור, לפעמים זה עוזר במצבים מסוימים, צריך רק לשים לב שזה לא בא במקום פתרון יסודי של הבעיות"

  3. הלינק של ארז לא תקין.

  4. ושים לב כמה זמן יקח לבעלי הבית לקרוא את התגובות ולהבין שהם צריכים להשקיע עוד חצי דקה ולבדוק את הלינקים שהם מפרסמים.

    אבל שמע, מצד שני מדובר כאן באנשים שמחזיקים את הסטארט אפ הישראלי בביצים של הכושלאמאשלו ומבינים הכל על הכל - אז אולי רק ככה הדברים עובדים כאן בישראל.

  5. תודה על המחמאות…

    (הלינק תוקן)

  6. רשימה נהדרת וכתובה בחן וברגש. הצלחת להכניס את הקורא למתח ולחוויה של המיפגש עם האמריקנים כולל ליכולת האילתור הישראלית. הלוואי שתצליח, ארז, ויצליחו כל שאר החברות הישראליות.
    דודי גולדמן

  7. לשכת תעסוקה

    מצטערים מר דודי גולדמן - ליקלוקים לא יסדרו לך עבודה בשום סטארטאפ (בהנחה שאתה יודע מה זה סטארט אפ)

  8. […] ארז פרלמוטר מקסמבה כותב מאמר אורח מעניין אצל הקואילים, בו הוא מתאר חוויות מאותה נסיעה מאורגנת של 15 חברות סטארט אפ ישראליות בשנה שעברה לחוף המערבי לסיבוב הופעות אצל משקיעים וקונים פוטנציאליים. את המאמר מסכם ארז באבחנה ובמסקנה הבאות: היכולת לחשיבה מהירה ואילתור, במיוחד כשהחבל כרוך היטב מסביב לצוואר, הוא הגדולה של ההיטק הישראלי לטוב ולרע. זהו ה DNA שטבוע בנו ואשר הביאנו עד כה בעולם הדרוויניסטי שבו רק אלו המתאימים את עצמם במהירות למציאות המשתנה שורדים ופורחים. במרחב המחייה של האינטרנט, בו קצב השינויים עצום, הדינוזאורים נעלמים במהירות האור, לנו הישראלים יש לנו את המטען הגנטי הנכון להצליח. מה דעתכם? […]

  9. ארז, ארז, ארז…

    למה אני שומע צליל גזעני שמה? מה פתאום DNA? הכל סינדרום של *הישרדות* בחברה מטורפת, בתרבות מטורפת, בנסיבות מטורפות… טוב, גם קצת חינוך צבאי לאילתור ותושיה (לא, לא מבית-ספר).

  10. יש במאמר גם מלא שגיאות כתיב והקלדה!

  11. […] ההזדמנות “לעשות את המכה” מושכת ישראלים רבים. משום מה יש משהו בדנא הישראלי שמאמין שיכולת האילתור וה”יהיה בסדר” הם תכונות הכרחיות בתחום האינטרנט. […]

  12. a

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.