סטרט-אפ בעידן ה-Web2.0 - חלק שני
מאת ירון אורנשטיין | 3 תגובות
זהו הפוסט השני מתוך סדרה של שלושה.
לפוסט הראשון בסדרה
בהמשך לפוסט מאתמול בו ניתחתי את תגובתו של Paul Graham לסיבה שלדעתו הביאה לנפילתה של Kiko, היום אנתח את תגובתו של Richard White - חבר בצוות של Kiko, מעצב ממשק משתמש, הטוען, להבדיל מ-Paul, שלא Google הרגו אותם אלא הם אלה שהרגו את עצמם ומפרט את הסיבות:
- Stay focused: הם איבדו את הפוקוס כאשר התעסקו בדברים פחות חשובים ולכן ההשקה המחודשת נדחתה בחודשיים.
- Release early, but not too early: השיקו מוקדם מדי כאשר היו עוד מספר באגים. יש לך הזדמנות אחת להרשים את המשתמשים, אל תהרוס אותה. הם לא יחזרו שבוע לאחר מכן כדי לבדוק אם השתפרת.
- Too many features killed the cat: בגרסה הראשונה היו יותר מדי פיצ'רים, דבר שגרם לדחיה בהשקה ולעודף התעסקות שלהם בתחזוקתם לאחר ההשקה.
- You must have a plan for escaping the Technosphere: לא תכננו איך לצאת ולשווק את המוצר מחוץ לעולם ה-Techi שקורא את הבלוגים כמו TechCrunch (משתמשים כמונו).
בלי להתעסק בסוגייה האם אלה הן ה-בעיות אשר הביאו לסגירתה של Kiko, כל נקודה ש-Richard הזכיר שווה זהב.
פוקוס: הפיתוי לעסוק בדברים צדדיים, דברים שהתרומה שלהם להצלחת החברה לא ברור, קיים תמיד, פעולות אלו יכולות במקרים מסויימים לייצר אפילו את המזומנים הראשונים של החברה, ולכן הפיתו לעשותם הוא גבוה. לכל החלטה מן הסוג הזה תהיה השפעה על תיזמון השקת השירות. חשוב מאוד להשאר מפוקסים במטרה ולא לתת לרעשים מיותרים להפריע לכם בדרך ליעד.
השקה מוקדמת: אני מסכים לגמרי עם Richard, השקה מוקדמת מדי יכולה "לבזבז" את הצ'אנס היחידי שתקבלו מהמשתמש הפוטנציאלי. עם זאת, אני דוגל במשפט שאומר "אם השקתם את המוצר האופטימאלי ובלי אף באג - השקתם מאוחר מדי". תמיד יהיה לכם מה לשפר ולתקן ואף פעם לא תרגישו בטוחים שהמוצר מספיק טוב, ולכן חשוב מאוד להגדיר תאריך יעד אשר לאחריו משיקים את השירות.
עומס בפיצ'רים: "מרוב דובים לא רואים את היער". לא מעט חושבים שככל שהמוצר עשיר בפיצ'רים כך הוא יותר טוב. אני מאמין שבהשקה הראשונה יש להשיק רק עם הפיצר'ם החשובים ביותר לשירות ולנסות למזער את מספרם. הדבר החשוב ביותר הוא שהמשתמש יבין מהו השירות ואיך עובדים איתו, עודף גירויים עלול לגרום לבלבול וכתוצאה מזה לנטישת השירות. טריק קטן - באם התחבבתם על קהילת הבלוגרים, שחרור של חבילה של פיצ'רים כל תקופה, יכול לסדר לכם חשיפה נוספת.
אין נוסחת קסם המכתיבה כמה משקל יש לשים על כל אחת משלוש הנקודות על מנת שההשקה תהיה מושלמת. אבל מה שבטוח הוא, שצריך להשקיע הרבה מחשבה ותכנון בכל אחת מהן כדי למצוא את נקודת האיזון הייחודית לכל שירות ושירות.
לרדת אל העם: נקודה זו היא מן החשובות ביותר ודנו בה לא מעט כבר בעבר. הבועה הוירטואלית בה אנו חיים (אני מחשיב את רוב קוראי הבלוג הזה כחלק מאותה בועה הצורכת Web2.0 על בסיס קבוע) מכילה לפי הערכות 200-500 אלף משתמשים פוטנציאליים בעולם כולו, הנחשפים כל יום לעשרות שירותים חדשים. ברוב המקרים קריאה על השירות מספקת אותנו. בחלק מן המקרים אנו גם הולכים ובודקים איך הוא נראה. במקרים יותר נדירים אנחנו נרשמים בשביל הסקרנות או לצורכי מודיעין עסקי אבל שוכחים ממנו תוך יום עד יומיים, או - במקרה הטוב - בודקים אותו מדי פעם. במקרים הנדירים ביותר אנו נרשמים ונשארים משתמשים נאמנים של השירות. מתי זה קרה לכם בפעם האחרונה ?
השוק האמיתי הוא השוק של האחים והאחיות שלנו, של ההורים שלנו ושל עקרת הבית המחוברת לאינטרנט אבל לא יודעת מה זה Web2.0. הייתם מאמינים שיש כאלה אנשים? אז זהו, הם יותר מ-90% מאוכלוסיית האינטרנט. חברה החושבת בגדול, חברה הרוצה לייצר מזומנים, חייבת להגיע אליהם, כי מה שבטוח - את הכסף היא לא תראה מאיתנו, אנשי הבועה. על מנת להגיע לאותם האנשים דרושה יצירתיות וברוב המקרים גם לא מעט כסף. מכיוון שכסף הוא מצרך די נדיר, חברות נותות לשים יותר דגש על היצירתיות - שהוא תהליך לא טריוויאלי בכלל כמו שאנו רואים במקרה של Kiko.
עדכון מזירת המסחר של eBay: אתמול נסגרה המכירה הפומבית של Kiko על $258,100 שהוא סכום ללא ספק מכובד. המשקיעים לפחות לא הפסידו. עכשיו מה שנותר לראות הוא מה יעשו הרוכשים על מנת להגדיל את מספר המשתמשים של השירות ואיזה מודל עסקי הם יאמצו לעצמם (אם בכלל).
חברה שעושה קלנדר.. נו באמת.
זה היה הפוסט שלי אם אני הייתי צריך לסכם למה הם נפלו
יש גם סיכוי שכל הפואנטה מאחורי הרכישה באיביי היא סביב הדומיין ותו לא (שם קליט ביותר עם עמידות לשגיאות כתיב).
אגב, לא מעט מהשרותים שכן עושים כסף כרגע, הם דווקא אלה שכן מכוונים לקהילת משתמשי הווב המתקדמת, ולא לכל זב חוטם. אבל על entreprise 2.0 כבר שפכנו מספיק דיו…
ניתוח של נישות consumer web 2.0 בעלות פוטנציאל הוא מורכב וארוך, אבל דוגמא לתחום שיחסית מראה קצב גידול מעורר הערכה בקרב הבנות של השכן הוא חיפוש העסקים השיתופי - שרותים כגון yelp, judy’s book, insider pages שמבוססים על קהילות המלצות ודרוגים לעסקים מקומיים. על אופן המימוש של כל אחד מהם אפשר להדיין, אבל בגדול הם מציעים ערך רציני למשתמש הפשוט, לא מסבכים אותו עם "שיגועים" וממבו ג'מבו (אג'אקס ושאר פלצנות web 2.0 טיפוסית - לא שזה רע, אבל זה לא מדבר לעמחא) ומהווים אלטרנטיבה אמיתית לשחקנים הותיקים (דפי זהבים למיניהם).
לסיום, יש להם גם מודל עסקי עם תשתית מוכנה, ושנמצא כבר בהרצה כמה שנים.
אלא שבתכלס, לעשות אתר לחיפוש עסקים זה אולי קצת משעמם.
אתה בעצם לוקח תגובה אחת ומפרט אותה לחלקים. מה שאהבתי בזה, זה שעם בכל חלק אתה גם מסביר ונותן טיפים לשימוש.
בהחלט בלוג לעניין.