זהו הפוסט השלישי מתוך סדרה של שלושה.
לפוסט הראשון בסדרה
לפוסט השני בסדרה

בהמשך לפוסט הראשון בו ניתחתי את תגובתו של Paul Graham ולפוסט השני בו ניתחתי את תגובתו של Richard White היום אני אנתח את תגובתו של Justin Kan - חבר בצוות של Kiko, מפתח ומייסד החברה, הטוען, שהדברים הבאים, הם אלה שהרגו את החברה:

(1) Getting distracted, (2) Hiring wrong, (3) "Cute Hacks", (4) Working from home, (5) Not getting investors involved, (6) Trying to do it all at once.

פוקוס, פוקוס, פוקוס: בדומה ל-Richard, גם Justin חושב שאחת הבעיות העיקריות שלהם הייתה העבודה על "רעיונות צדדיים" שלא ממש תרמו לרעיון המרכזי. הוא מאשים את עצמו, בתור יזם יצירתי, שדעתו הוסחה שוב ושוב מרעינות שעלו תוך כדי העבודה.

גיוס עובדים: זהו אחד הגורמים החשובים ביותר, ובמיוחד בסטרטאפים בהם מספר העובדים מעבר לגרעין המייסד הוא מצומצם ביותר. במקרה של Kiko הם גייסו שני עובדים אשר אחד היה הצלחה בעוד השני היה כישלון. המלצתו של Justin היא לגייס לאט אבל לפטר מהר. נקודה לא פחות חשובה בגיוס העובדים היא התאמת העובדים למוצר ולרוח החברה. לא בטוח שעובדים עם נסיון עשיר בפיתוח בחברות גדולות יתאימו לעבודה בסטרטאפ בעידן ה-Web2.0 בו איטרציות הפיתוח הרבה יותר קצרות ולא מעט תהליכים לא מאופיינים לעומקם. פיתוח וגם ניהול באינטרנט דורשים מיומנויות שונות מחברת טכנולוגיה אחרת.

עבודת טלאים: Justin ממליץ לעשות דברים כמו שצריך כבר מההתחלה ולא לפתור אותם בפטצ'ים. ברמה העקרונית אני מסכים איתו אבל יש מקרים בהם דווקא כן הייתי משתמש בדרכי קיצור. (1) אם אפשר לבדוק פיטצ'ר מסויים ללא צורך בפיתוח כל המערכת התומכת בו ולקבל אינדקציה על רמת שביעות רצון המשתמשים במהרה. (2) במקרים קיצוניים בהם קיצור הדרך הוא משמעותי במונחי זמן ולא מהווה סיכון רציני לתשתית המוצר.

סביבת עבודה פרודקטיבית: העבודה מן הבית אולי נוחה אבל לא תמיד יעילה יותר. הוא גם ממליץ על אזורי עבודה מופרדים לעובדים, על מנת ליצור שיווי משקל בין העבודה לחיים הפרטיים.

לערב את המשקיעים: לרוב, המשקיעים מביאים איתם ניסיון היכול לעזור בקבלת ההחלטת בחברה. יש לרדת מן העץ ממנו אנו משדרים שאנחנו יודעים הכל, ולערב את המשקיעים כבר מההתחלה.

לבנות בהדרגה: הניסיון לבנות את הפתרון המושלם בבת אחת נועד לכשלון. יש לחלק את פיתוח השירות לשלבים ולהתקדם בהדרגה. יש ליישם המלצה זו עם ההמלצה של Richard בנוגע לעומס בפיצ’רים.

למי מכם המעוניינים לקרוא עוד מספר פוסטים הקשורים למקרה Kiko ולנקודות אותן הוא מעלה אני ממליץ על הפוסטים הבאים:

David Heinemeier Hansson - of 37signals, creator of Ruby on Rails. "Google does not win by default in any territory it enters."

Dharmesh Shah - Blogger at OnStartups "Google is the new Microsoft"

Stowe Boyd - Web 2.0 dude extraordinaire. Says they didn't release too early, they released "with too little of the social dimension in place."

Don Dodge - of Microsoft’s Emerging Business Team. "Calendars are a feature, not a company."

זהו הפוסט השני מתוך סדרה של שלושה.
לפוסט הראשון בסדרה

בהמשך לפוסט מאתמול בו ניתחתי את תגובתו של Paul Graham לסיבה שלדעתו הביאה לנפילתה של Kiko, היום אנתח את תגובתו של Richard White - חבר בצוות של Kiko, מעצב ממשק משתמש, הטוען, להבדיל מ-Paul, שלא Google הרגו אותם אלא הם אלה שהרגו את עצמם ומפרט את הסיבות:

- Stay focused: הם איבדו את הפוקוס כאשר התעסקו בדברים פחות חשובים ולכן ההשקה המחודשת נדחתה בחודשיים.
- Release early, but not too early: השיקו מוקדם מדי כאשר היו עוד מספר באגים. יש לך הזדמנות אחת להרשים את המשתמשים, אל תהרוס אותה. הם לא יחזרו שבוע לאחר מכן כדי לבדוק אם השתפרת.
- Too many features killed the cat: בגרסה הראשונה היו יותר מדי פיצ'רים, דבר שגרם לדחיה בהשקה ולעודף התעסקות שלהם בתחזוקתם לאחר ההשקה.
- You must have a plan for escaping the Technosphere: לא תכננו איך לצאת ולשווק את המוצר מחוץ לעולם ה-Techi שקורא את הבלוגים כמו TechCrunch (משתמשים כמונו).

בשבוע האחרון מתחולל דיון אינטרנטי נרחב בנושא סגירתה של חברת ה-Web2.0 הטיפוסית Kiko ועל הסיבות אשר הביאו את עובדיה להרים ידיים, עוד לפני שנגמרו להם המזומנים בקופה, ולהמשיך הלאה. הרבה דעות שונות ומגוונות ממשקיעים ומעובדים מתוך החברה שופכים אור וחושפים בפנינו את התנהלותה של חברת אינטרנט בעידן ה-Web2.0. בכל אחד משלושת הפוסטים הבאים אציג ואנתח תגובה רשמית של אחד מהגורמים העומדים מאחורי החברה המסביר מהי לדעתו הסיבה העיקרית לנפילתה של Kiko. אני מאמין שאפשר ללמוד לא מעט מכישלון החברה על הדרך ועל תהליך קבלת ההחלטות כאשר באים לנהל סטרט-אפ בעידן ה-Web2.0.

Kiko הוא שירות לוח שנה מקוון (כמו Google Calendar של Google) - ואפילו שירות לא רע. אחד המשקיעים שלו הוא Paul Graham (לו אני רוחש לא מעט כבוד וממליץ על כל מאמר חדש שהוא מוציא). בכל אופן, משהו קרה להם בדרך ו-Kiko הועמד למכירה ב-eBay עם מחיר התחלתי של 50 אלף דולר.

זהו ציטוט מהפוסט האחרון בבלוג הרשמי של Kiko:

"To our users, thanks for sticking with us through this whole journey."

התגובה הראשונה היא תגובתו של Paul Graham - משקיע
גרהאם טוען במאמר האחרון שלו ש-Google הרגו אותם:

"Google may be even more dangerous than Microsoft, because unlike Microsoft it’s the favorite of technically minded users… The best solution for most startup founders would probably be to stay out of Google’s way."

הייתי רוצה להתחיל דווקא עם החלק השני של הציטוט. זה נכון שללכת ראש בראש עם Google זה לא דבר אידיאלי וברוב המקרים יביא לתבוסה. במיוחד אם הרעיון אותו אתם מציעים כבר בשלבי פיתוח אחרונים או הושק כבר ע"י Google. המקרה שונה אם אותו הרעיון הוא חדשני ורוב הסיכויים שיגיע לשוק לפני Google, אם בכלל.

כל יזם אינטרנט, אפילו מתחיל, יודע בוודאות מה תהיה אחת השאלות הראשונות שהוא ישאל ע"י משקיע פוטנציאלי או קרן הון סיכון: "מה יקרה אם Google תפתח את אותו המוצר? " ואני אומר, "רק טוב" ומוסיף "הלוואי והם יכנסו לתחום ויציגו את הפתרון שלהם". אין גושפנקא יותר חזקה מזו שהתחום אותו בחרתם הוא תחום עם פוטנציאל אם Google היא אחת מהשחקניות. כמובן, כל עוד הרעיון שלכם הוא לא מנוע חיפוש "הרבה" יותר טוב משל Google.

בואו ננסה לראות מה מידת ההצלחה של שירותי Google מעבר למנוע החיפוש הכללי:

- GTalk תוכנת המסרים המיידיים מזדנבת במקום האחרון מבין כל שאר התוכנות עם פחות מ-4 מליון משתמשים. MSN עם יותר מ-200 מליון משתמשים.(יולי 2006)
- Gmail שירות הדואר הכה מדובר שהיה הראשון לפרוץ את מחסום נפח האחסון כאשר סיפק 1GB נמצא במקום הרביעי עם נתח שוק של 2.56%. המובילות Yahoo Mail עם 42% ו-MSN Hotmail עם קרוב ל-23%. (מאי 2006)
- Google News נמצא במקום החמישי עם 1.9%. המובילה היא Yahoo News עם 6.3%. (מאי 2006)
- Google Finance שכל כך שיבחו את ממשק ה-Ajax המתקדם שלו נמצא רק במקום ה-40 עם 0.29%. המובילה היא Yahoo Finance עם 34.90%. (מאי 2006)
- Google Maps נמצא במקום השלישי עם 7.5% ו-Google Earth במקום החמישי עם 2%. המובילה היא MapQuest עם 56.30%. (מאי 2006)
- Google Video נמצא במקום החמישי עם 6.8%. המובילה היא YouTube עם 43%. (מאי 2006)
Google Calendar ו- Google Spreedsheet כל כך נמוכים שאפילו לא נכנסו לרשימת 20 השירותים המובילים של Google.

כמו שאפשר לראות, השירותים הנוספים של Google לא מככבים, בלשון המעטה, ובחלק לא קטן מן הקטגוריות ממוקמות חברות סטרטאפ פרטיות הרבה לפני השירותים שלה. אחת הבעיות הגדולות של Google (לפי דעתי) היא שקהל היעד של אותם השירותים הוא קהל יעד מתקדם, מתוחכם שמחפש כיף וחדשנות בכל מוצר. מי מאיתנו לא רץ לנסות את ה-GTalk ביום שהוא יצא, וכמה מכם עדין משתמש בו ? כמה זמן יקח לכם להסביר לאמא שלכם איך לעבוד עם ה-Labels ב-GMail ? כנראה שתוותרו על התענוג ותשאירו אותה עם השירות העלוב של Hotmail. עלוב, אבל פשוט ועובד. כנראה שיש לנו, המשתמשים המתקדמים, מין סוג של אהבה עיוורת ל-Google, לפחות מבחינת הנכונות לנסות שירותים שהיא מוציאה, שזה הרבה יותר ממה שאנו נותנים לרוב השירותים האחרים.

נחזור למקרה של Kiko, הנוק אווט לפי Paul היה:

"The killer, unforseen by the Kikos and by us, was Google Calendar’s integration with Gmail. The Kikos can't very well write their own Gmail to compete."

לפי הנתונים על נתח השוק של GMail זה לא נשמע לי ריאלי שהשילוב (הכל-כך הגיוני) בין ה-Gmail ו- Google Calendar הוא זה שגרם לחבר'ה מ-Kiko להרים ידיים. אם קהל היעד אליו פונים Kiko הוא משתמשי Gmail, אז אכן יש פה מן הבעיתיות. משתמשי Google ללא ספק מתאימים בתור קהל יעד, אבל עם כל הכבוד לא חסרים משתמשים פוטנציאליים לשירות.

המהלכים ש-Kiko היו אמורים לעשות על מנת למקסם את סיכוייהם לשרוד הם:
- פתיחות: לפתח API למוצר אשר יאפשר לכל מוצר/שירות אחר להתממשק אליו.
- שילוב: לפתח כלים לסנכרון, קודם כל עם Outlook ו- Outlook Express ולאחר מכן עם Hotmail, Yahoo Mail ו-GMail.
- שותפויות: לייצר כמה שיותר שותפויות, עדיף עם מוצרים לא מתחום ה-Web2.0.
- פרסום: להשתמש בכל ערוץ פרסומי חינם הנמצא באינטרנט.
- מודל עסקי: לחברה אין מודל עסקי חוץ מלאסוף משתמשים. מודל עסקי הוא משהו הכרחי. החברה הייתה יכולה להציע חלק מהשירותים המתקדמים בתשלום.

אני מסכים לגמרי עם Paul ועם העובדה ש-Google היא ה- Microsoft של העידן הנוכחי (חלקו הראשון של הציטוט). עם זאת, יש הבדל גדול בין שתיהן. עד לאחרונה Microsoft הייתה חברת אפליקציות טהורה ולכן כדי להתחרות בה היו דרושים משאבים עצומים משלב הפיתוח, ההפצה, השיווק, התחזוקה ולבסוף התמיכה. Google, לעומת זאת, מתמקדת ב-Web Applications כאשר פיתוח שירות/מוצר לשוק זה יכול להסתכם במספר חודשי עבודה של מספר מפתחים בודדים. השיווק לאחר מכן יכול להיעשות בערוצי האינטרנט החינמיים כמו בלוגים. לא חסרות דוגמאות להצלחה של מיזמים שהתחילו בשני חבר'ה במרתף ללא מימון ולבסוף (עם לא מעט מזל) ניקנו ע"י Google ו"חברותיה". דוגמה אחת היא חברת הסטרטאפ Dodgeball - שירות הודעות סלולרי על בסיס חברתי אשר הוקמה ע"י שני בוגרי אוניברסיטת ניו-יורק ונמכרה זמן קצר לאחר ההשקה ל-Google.

בשורה התחתונה, אני חושב שתמיד קל להאשים את Google באי ההצלחה ולפי דעתי לא זו הסיבה שהביאה לסגירת החברה. אחת הסיבות העיקריות לנפילתה של Kiko טמונה בעובדה ששוק לוחות השנה המקוונים עמוס בלא פחות מ-12 חברות שונות המציעות שירותים כמעט זהים. רובן ילכו בעקבות Kiko וייסגרו, ולא בגלל נחיתות מוצרית, אלא בגלל חוסר היכולת שלהן להתחרות אחת בשנייה (וב-Google ו"חברותיה") על נתח שוק מוגבל מראש.

אני רוצה לסיים בציטוט אופטימי של Paul שאני כל כך מסכים איתו:

There’s another encouraging point here for the new generation of web startups. Failure is not a disaster when you're very light…So this is not an expensive, acrimonious flameout like used to happen during the Bubble. They tried hard; they made something good; they just happened to get hit by a stray bullet. Ok, so try again.