אתר Ozeret4U הוקם ב- 2004 על ידי אסף מאייר יצחקי, המשמש גם כמנכ"ל, ועודד חרמוני (בחלוקה של 60% ליצחקי ו- 40% לחרמוני) במטרה לאפשר איתור והעסקה זריזים של עוזר/ת בית, דבר שנעשה קודם לכן בעיקר מפה לאוזן. 

השירות סיפק פרטים והמלצות שאיפשרו למשתמשים להגיע לכמות עצומה של מועמדים ולבחור מתוכם בצורה מושכלת את המועמד המתאים, אך גם אם הצליח במשימתו הרי שגודל השוק הישראלי לא מאפשר ביסוס של מודל כלכלי על כמה אלפי כניסות ביום. כשוק שמתנהל בעיקר "בשחור" התקשה האתר להציע שירותים בתשלום למשתמשים ולמרות שלפי ההערכות עוזרות הבית מגלגלות 2.3 מיליארד ש"ח בשנה הרי שהאתר לא הצליח לנגוס נתח משוק זה. שירותים נוספים שסיפק האתר כלוחות מודעות לבייבי סיטר, דוג סיטר, מבשלות ומנקי חדרי מדרגות עדיין לא מוצו ולא הניבו הכנסות.

רכישתו של השירות בידי קבוצת פסגה הוא תהליך טבעי בו גוף גדול עם אפשרויות שיווק ופרסום רוכש שירות קטן בעל ערך מוסף לשני הצדדים. ל- Ozeret4U אין את המשאבים והקשרים להפוך את האתר למכניס ואילו לקבוצת פסגה מתווסף אתר בעל מוניטין בתחומו וגישה לקהל מפולח ועמיד. אם יצליחו היכן שנכשל האתר לגזור קופון מהעסקאות המתקיימות עקב השימוש בו יוכלו להחזיר את ההשקעה עוד לפני שייבש הדיו על החתימה אך גם אם ימשיכו בכיוון בו מתנהל האתר היום ורק ימקסמו את הישגיו בעזרת מסת הגולשים של האתרים השונים בקבוצה ומערכות הפרסום שלה - עדיין יראו רווחים יפים.

יצחקי וחרמוני לא יוכלו לצאת לפנסיה עדיין אך שניהם כיסו את המינוס ויוכלו להרשות לעצמם להתפרע קצת בשופינג. יצחקי ימשיך עם MaskYoo וחרמוני עם החממה הטכנולוגית אי שם בצפון שם הוא מטפח סטארטאפים של אחרים. מבחינתם הם מרוצים ואנחנו מרוצים בשבילם. זוהי אותה מהפיכה במעמדם של אתרי התוכן עליה דיברנו.

להבדיל מגישה זו, Paul Kedrosky מקרן Ventures West, קרן הון הסיכון המוסדית הגדולה בקנדה, חושב שפנינו לקראת בועה דומה מאוד לזו הקודמת. אחד הסימנים העיקריים עליהם הוא מבסס מסקנה זו הוא ששוב הצליחו דפדפנים (Mozilla Firefox ו- Maxthon) לגייס סכומים גבוהים מקרנות ההון סיכון. הוא טובע את המונח "democratization of entrepreneurship" שמשמעותו היא שלא רק מי שמצליח לגייס כספים יכול להיות יזם:

Consumer-centric Web 2.0 companies can be done very cheaply in comparison to their Web 1.0 bubble cousins, Kedrosky noted. The "cheapness" of Web 2.0 is leading to something that he called, "the democratization of entrepreneurship" where it’s not just those who can raise a lot of cash who can become entrepreneurs.

"the best way to raise money is to ask for advice and the best way to get advice is to ask for money"

כל כך נכון >> לנבחר

בראיון ל- Wired מודיע ערן רשף, מנכ"ל Blue Security, על הפסקתם של שירותי האנטי ספאם של החברה. נעשים מאמצים לשנות את ייעוד החברה ולהשתמש בתשתיות הטכנולוגיות והאנושיות שבה לכיוון הנבחר החדש. ציינתי בפוסט הקודם בנושא שעוד מוקדם לחזות כיצד תסתיים הסאגה, אך לא ידעתי כמה מהר תסתיים…

זו היתה אמורה להיות שעתה הגדולה של Blue Security. המלחמה שניהלה עד אז בהצלחה לא מבוטלת, כשהיא "משכנעת" שישה מעשרת הספאמרים הגדולים להניח למשתמשיה, הגיעה לשיאה. כעת, המהלומה שהנחיתו הספאמרים על רשת הבלוגים של Six Apart בה התארחה הייתה אמורה להניע את משתמשי האינטרנט ורשויות החוק להתגייס מאחוריה ולסיים פעם אחת ולתמיד את חוצפת הספאמרים.

למרבה ההפתעה, משתמשי האינטרנט קמו על Blue Security והאשימו אותה באחריות לנפילה, רשויות החוק לא הצליחו או לא רצו למנוע את מתקפות הספאמרים, והשירות עצמו לא הצליח להתמודד עם מתקפות אלה והיה מושבת בחלקו או במלואו בשבועיים האחרונים.

יש לי תחושה שישנם רבדים סמויים בסיפור הזה וכי גורמים בעלי השפעה פועלים בו מאחורי הקלעים, אך כבר אפשר לסכם כי לעולם אתה יודע כיצד מלחמה מתחילה אך אינך יודע כיצד היא מסתיימת ולפני שאתה יוצא למלחמה שכזו כדאי שתדאג כי:

• דעת הקהל העולמית מאחוריך
• יש לך את האמצעים לנהל קרב בלימה ומתקפת נגד
• יש ברשותך אמצעים להפעיל את צבא המילואים שלך
• אינך מסתמך על נשק יום הדין

ל- Blue Security היתה דעת קהל בעייתית ואף עויינת, ההגנה על האתר לא החזיקה מעמד והחברה לא הצליחה לשתק את הגורמים שהתקיפו אותה. כשהגיע הרגע המכריע נכשלה החברה בהשמשת חצי מליון המשתמשים שלה שהיו שמחים להטות שכם במאבק והדרך היחידה שלה לשתק את המתקפה היתה להשתמש באותן טקטיקות האקרים שהופנו נגדה ולעבור על החוק. לחברה, בנגוד לספאמר, אין את הפריווילגיה של פעילות מחוץ לחוק.

החוכמה שבדיעבד היא הקטנה שבתבונות, אך מישהו היה צריך לחשוב על זה לפני שיצא למלחמה מול גופים המרוויחים מליונים מספאם. לפי מידע שקיבלנו, הספאמר PharmaMaster שהתקיף את Blue Security מגלגל מחזור של יותר משלושה מליון דולר בחודש והוציא סכומי עתק על המתקפה. הכסף הושקע בפיתוחו והפצתו של וירוס ייעודי ל- Blue Security וזאת על ידי האקרים מהטובים בעולם.

מול שילוב כזה של עזות מצח, משאבים ויכולת "מקצועית" ובמגבלות החוק הקיים לא היה להם סיכוי. אך מדוע לצאת לקרב בו אין לך סיכוי לנצח?

ועכשיו, למישהו יש רעיון לתוכנת אנטי ספאם שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום?

הבלוג של נייל קנדי מספר כיצד התדפק היזם של iPod על דלתות הקרנות ונדחה, ניסה לעניין חברות רלוונטיות ונדחה, וכשסוף סוף הצליח למצוא חברה שתפתח את המוצר (אפל למי ששכח) הוא נקטל ללא הכרה על ידי גורמים משפיעים בעיתונות המקצועית.

הסיפור צריך להזכיר לכולנו כי גם לרעיונות גדולים התחלות קשות ושרעיונות כאלה הם לא תמיד החומרים מהם בנויים החלומות של הקרנות, התעשיה או המדיה.

המבחן האמיתי של כל רעיון הם המשתמשים והדרך היחידה לבדוק רעיון היא לבצע אותו. עם כספי הקרנות או בלעדיו, עם התלהבות מהתעשיה או בלעדיה, עם ביקורות אוהדות מהעיתונות או בלעדיהן.

כמובן שהדרך ללב המשתמשים הרבה יותר קלה כשמאחורי המוצר עומדת אפל.

זה היה קליינט חביב, מבוסס פלאש, למסנג'ר של גוגל. הוא לא ממש הפך ללהיט אבל מסתבר שהיה שווה לגוגל להוריד אותו מהרדאר והחברה הציעה ליזמים הצעה שאי אפשר לסרב לה. כעת שניהם עובדי גוגל ושוקלים לעבור ניתוח להסרת החיוך מהפנים.

מצד שני, זה לא כל כך משמח את המשתמשים…

ומהצד שלנו, אם אנחנו היינו במקומם לא היינו עושים את אותו הדבר?