דודי גולדמן על הבלוגוספירה, האינטרנט ועיתונאות אינטרנט בארץ

Tweet

תגובתו של חנן כהן (? בן אדם – תשאיר קישור) לפוסט הקודם הובילה אותי הישר לבלוג ברשימות של איריס יער אדלבאום, שם נחה לה מעדנות תפיסת העולם של עמיתי למקצוע דודי גולדמן.הטקסט מדגדג להתייחסות ומאחר ולא ניתן להביעה במקום הראוי לה (בתגובות לפוסט עצמו) הרי שתאלצו לקרוא אותה כאן. או לא.
אוסיף ואומר כי הפעם הראשונה והאחרונה, נכון לעכשיו, בה שוחחתי עם דודי גולדמן היתה לפני שבועיים ובה נשאלתי על מודלים כלכליים באינטרנט.

גישתו המקצועית של דודי לתחום ולתפקידו ככתב, כפי שהיא מתבטאת בפוסט, אינה נראית לי פסולה. המסה הגדולה של הציבור מורכבת מאנשים שאינם פריקים של אינטרנט וידיעות אחרונות פונה למסה הגדולה של הציבור. חובת האהבה לתחום הנסקר אינה מהווה דרישת סף לסיקורו, אהבת הסיקור והכתיבה – דוקא כן. מי שאוהב אינטרנט ורוצה לקרוא כתבות של אנשים שאוהבים אינטרנט מוזמן לקרוא את "קפטן אינטרנט" (וסליחה על הקידום העצמי).

בעניין הבלוגים, הרי שמידת ההשפעה של גוף תקשורת אינה נובעת בהכרח מכמות קוראיו אלא מרמת השפעתם. פחות אנשים קוראים את TechCrunch מאשר את מוסף המחשבים של ידיעות אחרונות או את קפטן אינטרנט. כולנו יכולים להסכים, כך אני מקווה, כי TechCrunch משפיע מעט יותר משניהם.

הרקע הסוציאליסטי שלי מקשה עלי לתקוף את דודי על קביעתו כי "…יש פה המון אנשים עניים כולל ילדים עניים ואנשים רעבים ועייפים וחולים ומיליון רוסים במלחמת קיום ופיגועים ופיחותים, ותרבות הבלוגים אינה מעניינת את הרוב המכריע של האנשים." ועדיין, השאלה הגדולה אינה מי אינו קורא בלוגים, אלא דוקא מי כן קורא אותם. תרבות הבלוגים היא כה מעניינת (אותי לפחות) בשל כח ההשפעה שלה על העולם בו אני חי. ישנם שישה וחצי מיליארד אנשים שלא קוראים את "העיתון של המדינה" ולא שמעו עליו. מה זה משנה לי, שבעוונותי אני לקוח מרוצה של מוסף סוף השבוע שלו ולמה אני צריך להרגיש לא נעים בזמן שאני קורא אותו בשל חייהם הקשים של אותם מליארדים.

החטא הגדול שמתגנב לדבריו לדבריו של דודי אינו חוסר החיבה שלו לתחום ("אני מתייחס לאינטרנט כמו אחות ותיקה בבית-חולים שמטפלת בגוסס"), אלא חוסר הכבוד המשתמע מהם כלפי אלה שכן.